כשגורמים בכירים היו מעורבים בעסקים פרטיים עם האויב האירני, ועתה כשהם ומדינת ישראל מעורבים בכלכלה הפלשתינית בהיקפים של מיליארדים - אי-אפשר לנצח את הטרור.
את הכשל הפנימי ניתן לזהות בדמות אלוף משנה במיל' אלחנן טננבוים ועוד יותר בדמות איש העסקים הישר
אלי נחום מנבר. טננבוים נחטף על-ידי החיזבאללה והוחזר חי לישראל עם גופות שלושת חיילי צה"ל, בעסקת שחרור מאות פלשתינים וכל הלבנונים והחזרת גופות רבות. טננבוים נחטף ללבנון במהלך עסקת סמים ענקית שניהל, להברחת טונות של הרואין וקוקאין לישראל. אלחנן טננבוים הודה כי מסר מידע רגיש מאוד וסודי ביותר לחוקרי החיזבאללה. מידע שהכשיל את צה"ל במלחמת לבנון השנייה.
הכשל נחשף במלואו בדמות איש העסקים הישראלי נחום מנבר, הוא הצבר האולטימטיבי, בן קיבוץ, כדורסלן בנבחרת העתודה של ישראל, צנחן מצטיין, קצין קרבי ומדריך בבית הספר לקצינים. לחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור. איש עסקים מושחת זה, הפך לאחד הבוגדים הגדולים בתולדות המדינה, שעשה מיליונים בסחר נשק עם אירן. הוא עשה זאת תוך תמרון משרד הביטחון הישראלי ו'אלביט'. השופט סטרשנוב קבע במשפט נגד נחום מנבר כי הוא מכר לאירן ציוד, חומרים וידע לבניית מפעלים לחומרי לחימה כימיים, ומן המסוכנים בהם. כל זאת עשה תמורת בצע כסף, וגרף לכיסו מיליוני דולרים, כשהוא מקריב את בטחונה של המדינה ושלומה על מזבח תאוות הבצע הבלתי מרוסנת שלו. אבל מנבר לא לבד. על-פי הסנגורים של נחום מנבר, תעשיית הנשק הישראלית והממלכתית, וגם אנשי עסקים ישראלים שפעלו לכאורה באישור מערכת הביטחון, כמו משה רגב וצ'רלס קפלן סחרו ומכרו כמויות אדירות של נשק לאירן. השופטים במשפטו של מנבר אישרו את העובדה שמנבר לא לבד, ומתחו ביקורת חריפה על התנהלות המדינה.
ד"ר רונן ברגמן בספרו 'נקודת האל-חזור' חושף כי עסקות נשק אדירות בהיקף מדהים בין מדינת ישראל לבין אירן, באמצעות סוחרי נשק ישראלים, עיוורו עיני פוליטיקאים ומנהיגים ישראלים, ואטמו את אוזניהם משמוע לאזהרות קהילת המודיעין הישראלית. ראובן מרחב, ראש שלוחת המוסד באירן, יחד עם ראש המוסד
יצחק חופי, עשו הכול בכדי למנוע החלטות הרות אסון בעד מכירת נשק לאירן, אך דבריהם נפלו על אוזניים ערלות של ראש הממשלה
יצחק רבין, שר הביטחון
שמעון פרס, השגריר באירן אורי לוברני, ופרופסור פנחס (סיקו) זוסמן שהיה מנכ"ל משרד הביטחון.
עסקות אדירות של נשק ותחמושת נרקמו בין אירן לישראל, מהם נהנה גם מפעל 'סולתם', שהיה שייך ל"כור". עד ימינו אלה ממשיך סחר הנשק עם אירן. בזוועה של מלחמת אירן עירק, ראו מדינת ישראל וסוחרי נשק ישראלים פוטנציאל התעשרות אדיר. סיב"ט (האגף לסיוע וייצוא ביטחוני במשרד הביטחון הישראלי) הובילה את סחר הדמים הזה, באמצעות חברת "אלול" הישראלית לסחר בנשק, בניהולו ובבעלותו של
דוד קוליץ. שם הקוד של אירן בעסקות הנשק המוסתרות מעיני הציבור: "קונכייה". המעורבים בעסקות "תיק קונכייה", היו גם תא"ל במיל' אהרון שביט, לשעבר נספח חיל האוויר בוושינגטון, ומפקד גייסות השריון לשעבר, אלוף במיל'
משה פלד. כל זאת בעצה אחת עם הממונה על הביטחון במערכת הביטחון דאז, חיים כרמון. אחד המקלעים שישראל מכרה לאירן, שימש חצי יובל מאוחר יותר את החיזבאללה, בין השאר, כדי להרוג את חיילי הסיור שממנו נחטפו אלדד רגב ואהוד גולדווסר.
הסכם סודי, אותו חושף ד"ר רונן ברגמן לראשונה, הסדיר את אופן ניהול עסקות הנשק עם אירן, ועליו חתומים תא"ל במיל' אהרון שביט, אלוף במיל' אורי שמחוני, תא"ל במיל' אפרים פורן, ואלי מזרחי. ראשי ממשלת ישראל שמעון פרס, יצחק רבין, וגם
יצחק שמיר אישרו את העסקות. הם גם החליטו להשאיר את המוסד מחוץ למעגל המעורבות. לניהול העסקות מונו בתחילה
יעקב נמרודי ואל שווימר. אלה הוחלפו מאוחר יותר בעמירם ניר, יועץ ראש לטרור לראש הממשלה דאז מר שמעון פרס. כשחיזבאללה ירה על צה"ל פגזי מרגמה שיוצרו ב'סולתם', רק אז התעורר שר הביטחון דאז מר יצחק רבין, רק אז הוא מצא לנכון להפסיק את "תיק קונכייה".
כך בדיוק חוזרת הטעות ההיסטורית עם אירן על עצמה, כפי שחושף רונן ברגמן בספרו המופתי 'והרשות נתונה', את קצה הקרחון של אנשי עסקים ישראלים, שעושים עסקים עם הרשות הפלשתינית. למשל, מוזכר קוקו עובדיה, המכונה גם עבדאללה. קוקו עובדיה כבעלים של חברת 'שפר את לוי' להובלות דלקים, הגדיר את עסקיו כך: זה תענוג לעשות עסקים עם הפלשתינים. קוקו גם התגלה כמי שזכה להסיע את המהמרים לקזינו יריחו, באמצעות חברת הסעות שהקים במיוחד לצורך כך, ושמה: 'סנצ'ורי 21'. חברת 'שפר את לוי', מככבת כמובילת דלקים לשטחים, אך לא לבדה, גם חברת 'יפתח'. אלי מוטעי, כמנהל חברת 'יפתח' הגדיר גם הוא את התענוג לעשות עסקים עם הפלשתינים: "אנשי 'דור אנרגיה' הם הכתובת האמיתית בנושאי אנרגיה.
שמואל דנקנר (הבעלים של 'דור אנרגיה') הוא זה שבנה את היחסים עם הפלשתינים". הוא מעיד שחלק משמעותי מהעסקים הישראלים עם הפלשתינים הוא גם אתנן לבעלי השררה הפלשתינים.
חוץ מ'דור אנרגיה' כמונופול עסקי ברשות הפלשתינית, מככב בעסקים הישראלים עם הפלשתינים, גם מפעל 'נשר' למלט. כל הקבלנים הפלשתינים חייבים לקנות מלט של 'נשר'. 'נשר' מכרה על-פי הספר 1.2 מיליון טון מלט בממוצע בשנה, כ-18 אחוזים מתוך זה לרשות. 'נשר' הרוויחה מהעסקה בין 50 ל-60 מיליון דולר. יבואן סיגריות ישראלי, מספר כי יוסי גינוסר היה איש מפתח בעסקות כלכליות ענקיות עם הפלשתינים. אותו יבואן שסירב לעסקות אלה, חושב שההסכם עם הפלשתינים עלול לגדל לידנו מפלצת כלכלית, בה יכתיבו מונופולים את הטון, לרעת אנשי העסקים מישראל.
הקזינו ביריחו, צמח כיוזמה ראשונית של קבוצת אנשי עסקים ישראלים, ובהם
בצלאל מזרחי, ראובן גבריאלי, עזרא טיסונה ואחרים. הם הראשונים שהשקיעו והראשונים שנשלחו לדרכם לאחר המקדמה. בסופו של דבר הופעל הקזינו ביריחו על-ידי קבוצת 'קזינו אוסטריה', שלה היה מנהל שיווק ויחסי חוץ, ישראלי ושמו רוני האן. הוא האיש שלזכותו נזקפה ההצלחה האדירה של הקזינו. הוא הגיע לקזינו בהמלצת הפרסומאי משה תאומים. כשנשאל רוני האן, האם
שמעון שבס היה נציג הבעלים, והאם חלק עימו משרד ומזכירה בנציגות של 'אואזיס' ברמת גן, הוא העדיף לא להתייחס. את האבטחה הפנימית בקזינו ביריחו, ריכזה החברה האוסטרית,
בייעוץ של אנשי שב"כ לשעבר. את ההסעות לקזינו התחננה לבצע חברת 'שרון טורס'. אך הפסידה למיודענו קוקו עובדיה, שהפעיל את ההסעות באמצעות חברת 'סנצ'ורי 21'. המאגר הממוחשב של אלפי שמות ופרטי זיהוי של ישראלים בקזינו ביריחו עורר לא מעט חששות בקרב גורמים ביטחוניים ישראלים. הסכנה הייתה שימוש במאגר הזה לטובת מטרות שאינן קשורות בהכרח רק בכסף.
מקור בכיר מאוד בנציגות הבנק העולמי בישראל אומר כי הפלשתינים העשירים הם כאלה שעבדו בעבר עם ישראל
ויש להם קשרים עם גנרלים לשעבר בצה"ל ובכוחות הביטחון הישראלים ובמנהל האזרחי הישראלי. כל אלו יצרו חברות ומשתפים פעולה. שיתוף הפעולה הזה כל כך לא בריא לכלכלה הפלשתינית והישראלית. כל מי שרוצה לעשות עסק ברשות, חייב שיהיה לו מסייע בהנהגה של הרשות או איזה גנרל ישראלי בדימוס עם קשרים נכונים.
עזרד לב, בספרו המדהים 'בתוך הכיס של הראיס', מתאר בפרוטרוט את מעורבותם של מנהיגים מן האזור, בנקאים שוויצרים, מזכירים צבאיים וראשי לשכה, אנשי ביטחון בכירים ואילי הון, בעסקים אפלים עם הפלשתינים.
מרטין שלאף מתואר כדמות מפתח בעסקים אלה. הוא הדמות מאחורי "הקבוצה האוסטרית" שמימנה את קזינו יריחו. והרשימה היא רק קצה הקרחון.
היקף סחר החוץ והעברות הכספים בין ישראל לרשות הפלשתינית, הוא שמו של מחקר מטעם הכנסת, מרכז מחקר והמידע, המחלקה לפיקוח תקציבי. חתומים עליו הכלכלן תמיר אגמון, ועמי צדיק, כמנהל המחלקה לפיקוח תקציבי. המחקר קובע כי סחר החוץ של הרשות הפלשתינית הוא חלק ניכר מהתוצר שלה, והסחר עם ישראל, הוא עיקר סחר החוץ שלה. ללא יהלומים, מסכם המחקר המקצועי הנ"ל, הרשות הפלשתינית היא יעד הייצוא התעשייתי השני של ישראל, לאחר ארצות הברית. ישראל גם מייבאת מהרשות הפלשתינית, אך בהיקפים זניחים יחסית. על-פי מסמך רשמי של המשרד לשיתוף פעולה אזורי, היקף הסחר בין הרשות הפלשתינית לישראל, מגיע ל - 15 מיליארד ש"ח וצפוי לגדול ל - 17 מיליארד ש"ח.
'גלובס' מספר על אנשי עסקים ישראלים הנהנים מאוד ועושים הון מסחר עם הפלשתינים, ביניהם: 'ארומה לייף', בבעלות חלקית של סא"ל במיל' יואל גרינבוים. מותג אפנת הגברים 'ברברוס', בהנהלת יוסי ג'נודי. 'עדן קינוחים' למעדני חלב בבעלות חלקית של נאור ברזני. ד"ר
אלי פישר המוכר לעזה תרופות עיניים. נעלי 'ד"ר קומפורט', בהנהלת הזכיין משה ברמן. וכן תעשיות שמעוני. אלה רק חלק מהמשקיעים הישראלים שהוזכרו בשמותיהם כעושי עסקים עם הפלשתינים ורואיינו כממליצים נלהבים על כך.
לכן אין להתפלא מדוע מדינת ישראל וראש ממשלתה
בנימין נתניהו ונגיד בנק ישראל הקודם
סטנלי פישר ביקשו מקרן המטבע הבינלאומית, מאה מיליון דולר, למניעת קריסתה הכלכלית של הרשות הפלשתינית.
יש בכך מענה חלקי לשאלה: מדוע נמנע מאזרחי ישראל הניצחון המוחץ והסופי על הטרור הפלשתיני בעזה, ובגדה המערבית, ומדוע מדינת ישראל איננה מאפשרת לצה"ל לנצח את הפלשתינים ואת ארגוני הטרור הפורחים שלהם? מדוע הטרור האיסלאמיסטי והערבי פלשתיני הרדיקלי משגשג בתוככי ישראל ומסביבה?
אחת התשובות היא פשוטה: כסף. רדיפת בצע של מדינת ישראל ושל רבים מאנשי העסקים שלה, שחלקם נמנים על הצמרת הביטחונית בדימוס. מדינת ישראל ואזרחיה המתעשרים מושקעים בהיקפים של מיליארדים ברשות הפלשתינית ובכלכלה הפלשתינית. זו השקעה שהיא הימור קטלני, לנוכח המזרח התיכון החדש האיסלאמיסטי המתפתח בתוכנו וסביבנו. זו השקעה שהיא הימור קטלני, כי הכלכלה הפלשתינית קורסת עקב שחיתות ותלות בכלכלה הישראלית. זו השקעה שהיא הימור על חיי אדם - כיוון שהיא מסרסת את מדינת ישראל וצבאה במאבק לניצחון על הטרור מבית ומחוץ.
השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. השוחד הפלשתיני מחסל כלכלית את הפלשתינים עצמם, ובכך מקרב אותם לקיצונים איסלמיסטים ולקיצוניות איסלמיסטית, שתתוגבר עקב קריסה כלכלית פלשתינית. השוחד הפלשתיני מעכב ומונע את מדינת ישראל מניצחון על הטרור, ולא זאת בלבד, אלא שאותם עסקים עם שטן הטרור, בדמות הרשות הפלשתינית וחמאס, מאפשרים להם להתעצם בנשק וברוח שנאה ומלחמה. עד מתי נאפשר לשחיתות לחסל את כולנו?מתי נתעורר?
