זה השבוע השישי של מבצע "צוק איתן". על פניו, אחרי אלפיים הרוגים ערבים, 65 הרוגים יהודים, הרס רב ברצועת עזה, פגיעה קשה בכלכלת ישראל (לעזה אין כלכלה, יש שנוֹר), המצב מסתיים בתיקו. חילופי האש בעינם, האנטישמיות הממוסדת פועלת במרץ, וכל הצדדים תובעים הזרקת כסף רב כדי להשיב את המצב לקדמותו. הכל כמו בסבבים הקודמים.
אבל הפעם יש שינוי משמעותי לטובת הערבים. הישראלים אינם כשהיו. הם מפחדים לשוב ולגור במקומות שמהם גורשו. הישראלים חזרו להיות יהודים. כמו בפרעות 1929 שבהם הירשה המנדט הבריטי לפרוע פרעות ביהודים, שבעקבותיהן נטשו היהודים את חברון ושכונות רבות בירושלים, גם היום יש פחד יהודי לשוב אל הגבול הקרוב לרצועת עזה. אלפי ילדים ואלפי נשים, שהגברים שלהם שולחים אותם קדימה אל המערכה התקשורתית, מביעים את פחדם העמוק מפני הפיצוצים, האזעקות, החדירות מן הים והיבשה, מביעות את חוסר האימון שלהם במנדט, במיוחד לאור הנסיגה הזריזה עד מבוהלת מן המגע עם האויב לעבר הקו הירוק.
עומד ראש אחת הרשויות של חוטף עזה בפני קהל דליל למדי של חברות קיבוץ, אלו הקשוחות שנשארו בדרום למרות מטר הפצמ"רים-קסאמים-שמאסמים (כך קרא להם נביא השלום מר
שמעון פרס) ומתלעלע בעת שהוא מנסה להשיב על השאלות הקשות. האם תוכל להבטיח לי שהאדמה לא תפתח את פיה ותוציא מקרבה נחיל של רוצחי חמאס? היישר מבטך אלי והבטח לי ודאות של 100 אחוזים. לא 90 ולא סבירות ולא בטיח. 100 אחוזים של ביטחון. בצר לו, קורא היו"ר לנציג המנדט, קצין עטור קשיחות מבצעית, כדי להשיב על השאלה. הרי השטח הוגדר שטח צבאי סגור, כמו בפינוי גוש-קטיף, והקצין הוא נציג הריבון. נציג המנדט נותן תדרוך של חצי שעה אודות ההיערכות והכוחות ומאמץ היוצא מן הכלל של בחורינו המצוינים, ולא נותן תשובה. הקיבוצניקיות מנידות בראשן. הן לא משיבות את ילדיהן אל הסביבה האלימה שהמנדט לא רוצה, או לא יכול, לטפל בה.
אוביקטיבית, מדוע יש לטפל בה? כל התוצר הכלכלי של גוש חוטף עזה שווה לתוצר של אחד מבנייני עזריאלי. זול יותר לפנות את הגוש מאשר למגן אותו. המחיר של פלוגת אנשי מילואים בכל ישוב, על פני עשר השנים הקרובות, שווה לכל התוצר של השטח. המחיר של מיגון כל בית, כל רפת, כל בית ספר, כל כלי תחבורה ציבורית, ועוד כוח האדם הדרוש לכל הקפצה המתחייבת מקיומם של האזרחים במרחק של 3 ק"מ מן הגדר הוא בתחום המיליארדים. יותר זול ופחות מסוכן לנטוש את השטח, להרוס אותו כליל כמו את גוש-קטיף, לשתול בו את מערכת ההגנה נגד חדירות תת-קרקעיות, לזרות בו את החיישנים והתצפיות, ולירות בכל ניסיונות החדירה מכלי הטייס עתירי הטכנולוגיה. קיומם של האזרחים בשטח הצבאי הסגור הוא הסיכון העיקרי, ואת הגוש אפשר לשכפל במקומות בטוחים יותר - בערבה, בשומרון, ביהודה, בגליל, פי-גלילות,
מקומות שבהם יש לצה"ל שליטה משני צידי הגדר. עובדה, גוש-קטיף ננטש, ואיש לא נהרג עוד בגוש-קטיף. חברון היהודית ננטשה, ואף יהודי לא נהרג בה עד שחזרו היהודים ברוב טיפשותם להיאחז בה.
חלום באספמיא
מהו אפוא הטיעון שיכולים ראשי המועצות של גוש חוטף עזה להביא בפני ראש ממשלת המנדט כדי לגרום לו לטפל במצב? יש רק טיעון אחד: רעיוני. אסור בתכלית האיסור לתת לחמאס את תמונת הניצחון של ישובים חרֵבים ונטושים המשמשים כקסרקטינים בלבד. זהו מצב הפוך לציונות. הציונות היא של יישוב האדמה בחולמים ולוחמים, נשים וילדים, לומדים ומלמדים. המשך המצב הנוכחי שבו הפכנו מישראלים גאים ליהודונים פחדנים הוא סכנה לכלל המדינה היהודית. לכן צריך לעשות את כל מה שצריך לעשות כדי להביט לנשים בעיניים ולומר להן אתן מוגנות, לא בהסתברות של 90 אחוז, לא לפי הבנות "עמוד ענן", "
עופרת יצוקה", חרטא-ברתא, אלא ב-100 אחוז.
אבל למה שאעשה זאת? יקשה יו"ר המנדט על ראשי המועצות. הרי אתם תבעתם את פינוי גוש-קטיף, כתביעה מעשית ורעיונית. מעשית, כי שכרו - 600 מיליון דולר בשנה של תוצר - יוצא בהפסדו של מאמץ ההגנה עליו שהוא מאמץ כלכלי ומאמץ של דם. רעיונית, כי הוא מעבר לקו הירוק. אם הקו הירוק הוא המגן שלכם, תבקשו ממנו שהוא ייתן לכם ביטחון. תבקשו מכל מי שמקדש את הקו הירוק, פוליטית רעיונית צבאית ובינלאומית, שייתן לכם ביטחון. הנה אני התיישרתי אתכם והוצאתי גם את המתישבים וגם את צה"ל מן השטח שמעבר לקו הירוק, עכשיו תורכם לדרוש מן הקו הירוק ביטחון. אה, הקו הירוק אינו אלא ציור קולוניאלי על המפה שאין בינו ובין הפרדה וביטחון דבר וחצי דבר? אם כך כל הקו הירוק בכל הארץ אינו אלא ציור קולוניאלי על המפה שאין בינו ובין הפרדה וביטחון דבר וחצי דבר. תשובו אלי עם טיעון טוב יותר. ואל תעזו להעלות את הרעיון של פינוי-פיצוי.
וכאן מגיע החלום באספמיא. בישיבה שנערכה באחד האמשים הללו התכנסו כל ראשי המועצות ונבחרי היישובים של גוש חוטף עזה - כמעט כולם משתייכים להתיישבות העובדת, הסוציאליזם הציוני, מלח הארץ - לישיבה במרתף ממוגן. לישיבה הוזמן אחד מנאמניו של יו"ר המנדט, איש שאי-אפשר לחשוד בו שליבו אינו עימם, שכן הוא היה ממובילי פינוי גוש-קטיף ומן המטיפים להתכנסות. על הפרק: כיצד לשכנע את ראש ממשל המנדט להעניק לגוש הגנה מלאה.
"חושבני שנציע לראש ממשלת המנדט שנתמוך בו בבחירות הבאות", הציע מזכיר אחד הקיבוצים. הנאמן הניף ידו בביטול. "הסקרים מראים כי לראש הממשלה, במדיניותו הנוכחית, יש כבר עכשיו תמיכה של 80 אחוז מן הציבור. עוד אחוז לא יעלה ולא יוריד". "נוותר על כל הפיצויים המגיעים לנו בעקבות מבצע 'צוק איתן'", הציע השני. "רגע, האם קיבלת את כל הפיצויים שמגיעים לך בעקבות שני המבצעים הקודמים? נכון שלא? גם הפעם אין כוונה לפצות אותך באמת, אז מה הרבותא בהצעה שלך?" "חבר'ה, אם אתם רוצים שהמנדט יתייחס אליכם ברצינות, אתם צריכים לחשוב מחוץ לקופסה, לפרוש את כנפי הדמיון, להעלות בעיני רוחכם מיהו יו"ר המנדט, מהיכן בא ולאן הוא הולך, ולהביא בפניו הצעה שבאמת לא יוכל לסרב לה. ולא, אני לא מתכוון לכיתת יורים, או לגרדום בכיכר רבין. הוא לא מפחד מזה. תחשבו על סטייק ממש עסיסי בקיבוץ ברור חיל, או אסדו שאין שני לו בקיבוץ אור הנר, משהו שריחו, ניחוחו, טעמו, והממשות שבו הם מעבר לתנגודת הבסיסית שיצרתם אצלו מזה 60 שנה".
אווירת נכאים השתררה במרתף. מישהו הוציא סיגריה וחטף מבט נוזף מן החברה מקיבוץ ס. (כמו בפרשת אונס, אסור לומר את שמות קורבנותיו). המכונסים הורידו ראש, החלו להתלחש
ולדבר בינם ובין עצמם, עוצמת הלחשושים עלתה לכדי דיבורים, גערות, ועד לצעקות הגיעו. שני ראשי המועצות החליפו מבט ביניהם, ואז הרים א.ש. מקיבוץ צ. את עצמו מן הכיסא, הגביר את קולו ואמר: "חבר'ה, אין לנו ברירה אלא להכות על חטא, להתנצל, לומר שטעינו, ולצאת נקיים".
"מה, מה אתה מדבר, מה פשענו ומה חטאתנו? 14 שנה שאנו חוטפים כאן קסאמים ופצמ"רים, אוכלים מרורים ונושאים את עם ישראל על הגב שלנו. מגיע לנו שיגנו עלינו, מגיע לנו שקט שלווה ואת הזכות הבסיסית לגדל את ילדינו ללא פחד. בפני מי להתנצל - חמאס? האו"ם? אבו-מאזן?".
"לא גבירותי ורבותי. גם פשענו וגם חטאנו, גם טעינו וגם הטעינו. מזה 47 שנה שאנו טוענים בתוקף שהקו הירוק הוא הלגיטימציה שלנו והוא קו ההגנה שלנו. מזה 47 שנה אנו סוגדים לעגל הירוק. אנחנו הקמנו מקדש לעגל הירוק, הקרבנו לפניו עולות וזבחים ותפילות, ואפילו את בנינו ובנותינו. פשענו באחינו יושבי גוש-קטיף שדרשנו את פינויים, כזבח לעגל הירוק. אנו חוטאים היום כלפי יותר מ-700 אלף יהודים שהפסיקו לסגוד לעגל הירוק. הירוק הזה הוא לא ירוק של גדילה וצמיחה, חיים ושלום. זה הירוק של חמאס. אתם ראיתם מה הערך של הפסקת אש עם הירוק הזה, מה ערכן של הודנא, תהדייה, רגיעה וסיס-פייר - בדיוק כמו הערך של זבח הפרות שלנו לעגל הירוק. אז מספיק עם זה. אני לא מאמין בו יותר. מבחינתי הקו הירוק לא קיים עוד, לא ממערב ולא ממזרח. אני מציע לראש ממשלת המנדט לבטל את הקו הירוק, כמדיניות מוצהרת של כלל הציונות - ימין, שמאל ואמצע. אני מציע שהפורום הזה, של יושבי גוש חוטף עזה, יצא מכאן עם הצהרה מפורשת שמבחינתו, ומבחינת כלל התיישבות העובדת וכלל המפלגות הציוניות, העגל הירוק שחוט, הקו הירוק איננו, ארץ יהודה וישראל הם לעם היהודי הישראלי, וכל מי שלא מסכים ולא מקבל את השינוי הזה הוא מבחינת הפורום הזה מחוץ לציונות ומשת"פ של חמאס. זה מה שיש לי להציע. אה. בתנאי אחד: שראש ממשל המנדט יפסיק לקבל הוראות מן הנציב העליון דן שפירו, ויתחיל להתנהג כמו ריבון. זה מה שיש לי להציע".
א.ש התיישב בכסאו והביט סביבו בהתרסה. השקט היה מוחלט, והופרע רק על-ידי פצמ"ר שנחת לא רחוק משם ואזעקת "צבע אדום" שיצאה כבת קול בכל האזור.
"איך נעשה כזה דבר?" שאלה ס. "כיצד נאמר שכל האידיאולוגיה של 'שתי מדינות לשני עמים', שכל ההכרה שלנו בעם הפלשתיני, שרצוננו לחיות עמו בשלום - בשקר יסודה? ששכנות טובה תיענה בשכנות נפלאה, שהקו הירוק שכל אדמו"רינו התברכו בו הוא שקר וכזב? מה נספר לילדים? שהאכלנו אותם בכזבים ואשליות באותו אופן שהעלימו מאיתנו את נושא מנהרות? חוץ מזה, הרי גם יו"ר המנדט אמר שהוא רוצה את 'פתרון שתי המדינות' המבוסס בהכרח על הקו הירוק עם תיקונים מזעריים, נכון?" הפנתה מבטה אל הנאמן.
הלה הביט בה בתימהון "והיכן לדעתך הציב את הגבול בין שתי הישויות? את זוכרת פעם אחת שבו הוא קידש את הקו הירוק? את יכולה להצביע על מעשה אחד שבו יש קידוש של הקו הירוק? יש שמירה על שלטון החוק, כולל הרס בנייה בלתי חוקית, אבל בלי קשר לקו הירוק, אלא שמירה על כבודו של בית המשפט. הפעם האחרונה ששמעתי אותו מדבר על גבול ממשי, לפני 32 שנה, זה היה הירדן".
"אתם רוצים להצביע על ההצעה שלי?" שאל א.ש. את הפורום.
ואיקץ משנתי והנה חלום.
בשרעפי הבוקר, בעוד הישומון בטלפון הנייד שלי משמיע עוד ועוד פעמוני צבע אדום, התפוגג לו החלום באספמיא שאולי הפעם, אל מול הרפתות החרבות, השדות הרמוסים, הבדידות הנוראה, זמזום הדבורים המכניות מלמעלה ורעמי הפצמ"רים ורחשי החפירה במנהרות שלא
התגלו, וצהלות החיילים העוזבים את הקיבוצים בדרכם לארץ המובטחת בנימין, שומרון ויהודה, יתעשתו ראשי גוש חוטף עזה ויכירו באמת הציונית. ייתכן שזהו דור המדבר האוחז בסיר הבשר הירוק, שאינו מסוגל להשתחרר מפולחן העגל, ואין מה לעשות אלא להמתין עד שימות במדבר הרעיוני שבנה לעצמו. ובכל זאת, אני מקווה שאיזה א.ש. יפתיע אותי ויישא נאום כזה ויוביל גם את השבט שלו לארץ המובטחת.
