46 ימים תמימים מאז פרצה מלחמת עזה (מבצע "צוק איתן" למי המתעקש על השם המכובס של מלחמה זו) והנה החזיר צה"ל לעצמו - סוף-סוף - כוח ההרתעה וההפתעה, שחסר לו מתחילת המלחמה ועד לפני שלושה ימים. הייתה זו טעות מובהקת להציג אסטרטגיית המלחמה בעזה, כטקטיקה ואילו - מאידך - להציג טקטיקת המלחמה בעזה, כאסטרטגיה.
בניגוד לנטען, על-ידי דובר צה"ל, בתחילתה של המלחמה - עד שאילץ חמאס הממשלה, לשנות חשיבה ו"להחליף הדיסקט החשיבתי" - מטרותיה המוצהרות של המלחמה בעזה היו לחסל איום המנהרות מעזה, שריחף והמרחף, שנים, על יישובי חבל עזה. בואו נודה על האמת. צה"ל יצא - בלילה שבין 7 ל-8 ביולי, השנה - למלחמה בעזה, בשל מטחי הטילים הכבדים שהנחית החמאס. זאת, לאחר שהיה שקוע, קודם לכן, ראשו ורובו בענייו איתור הנערים החטופים, גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח הי"ד. שבוע ימים לאחר מכן - עם הכניסה הקרקעית של כוחות חי"ר, שריון והנדסה - החלה הטעות החשיבתית והניסוחית של צמרת הפיקוד של צה"ל, שדובררה בידי דובר צה"ל.
דובר צה"ל דיברר והציג מטרות המלחמה בעזה, כ"טיהור המנהרות והשמדתן" - שהייתה ונשארה עניין טקטי גרידא ולא עניין אסטרטגי של ממש. לימים כשהודיע דובר צה"ל, כי צה"ל סיים לטהר ולהשמיד 31 המנהרות שנתגלו, לא היה כל צידוק אסטרטגי שהוא להישארות צה"ל, קרקעית, ברצועת עזה. למעשה ובפועל - אלמלא התעקש, למזלנו, כי רב, החמאס להמשיך ולירות רקטות על יישובי עוטף עזה ושאר יישובים וערים בישראל - הייתה מסתיימת המלחמה בעזה, כשאיום ירי רקטות תמידי על ישראל, קיים, עומד, תקף ושריר, כלפי עתיד קרוב ביותר. למעשה, מי שהגדיר אסטרטגיית מלחמת עזה היה החמאס, שלא חדל מירי רצוף של רקטות על כלל היישובים, בשטחי מדינת-ישראל.
עכשיו הפכה האסטרטגיה של המלחמה בעזה,, לרצון להביא להפסקה תמידית (או לפחות לזמן ארוך, ארוך ככל האפשר) של ירי הרקטות, הבלתי פוסק על כלל היישובים, במדינת-ישראל. במצב דברים זה - בתום 29 ימים למלחמת עזה - הפך נושא טיהור המנהרות והשמדתן לנושא טקטי ולא לעניין אסטרטגי, כבעבר, עם הכניסה הקרקעית של כוחות צה"ל לעזה. באותו מועד - לאחר 29 ימי לוחמה, כשהכל היו בטוחים שהמלחמה בעזה נסתיימה - ירה חמאס לשטחי מדינת-ישראל 4,762 רקטות; גויסו עד אז, 82,201 מילואימניקים; כיפת ברזל יירטה 578 רקטות, כ-116 מתוכן נפלו בשטחים פתוחים; ואילו 64 חיילים נפלו בקרב; בעזה נהרגו 1,768 פלשתינים ו-485 אלף מתושבי עזה, הפכו לפליטים.
כיום - בשעת פרסום הדברים - מצויים אנו בפתחו של היום ה-47 למלחמת עזה. העורף האזרחי המפונק, לא היה - עד כה - רגיל ומורגל במלחמות ארוכות שכאלה. להזכירכם, מבצע "
עופרת יצוקה", נמשך החל מתאריך 27 בדצמבר 2008 וכלה בתאריך 18.1.2013 ובסך-הכל 23 ימים. מבצע "עמוד ענן" נמשך, החל מתאריך 14 בנובמבר 2012 וכלה בתאריך 21 בדצמבר 2012 ובסך-הכל 8 ימים. דומה, כי עם כל הסבל הכרוך בהתמשכותה של המלחמה - על כלל הפסקות האש השונות, מטעמים שונים ומשונים - מוכן הציבור בישראל לקבל התמשכות המלחמה. הציבור בישראל מייחל לכך, כי יחוסל החמאס או למצער, תחוסל כליל, יכולתו להמשיך בירי רקטות, בלתי פוסק, על כלל יישובי מדינת-ישראל.
חיסולו הכמעט וודאי של
מוחמד דף, רמטכ"ל החמאס, לפני שלושה ימים וחיסולם הבלתי ניתן להכחשה של שלושת מפקדיו הבכירים של חמאס, ראאד אל-עטר, מוחמד אבו שימאלה ומוחמד ברהום מהחטיבה הדרומית של גדודי עז א-דין אל קאסם, הפיחה רוח של תחושת מפנה ותחושת ניצחון בקרב אזרחי מדינת-ישראל ותושביה. דומה שמלאי הבתולות ברקיע השביעי המחכה לכל שהיד ושהיד, מצטמצם והולך, לאור הקצב הגדל והולך של מספר השהידים. אלה תובעים - בפה מלא - מימוש זכותם לקבל 72 בתולות, ב"גן העדן החמאסי", שם למעלה, מעבר לטווח הרקטות.
בימים האחרונים חל מפנה בדרך, אופן וצורת פעילותו של צה"ל במלחמה. לפתע פתאום החזיר צה"ל לידיו גורם ההרתעה וההפתעה, כלפי החמאס - גורמים שדומה היה שנעלמו הם, לחלוטין, במלחמה זו. צה"ל שוב אינו כבול ומשותק מפעולות הרתעתיות ומניעתיות, אך ורק בשל הרצון להימנע - בכל מקרה - מהריגת אזרחים, בפעולותיו הצבאיות. צה"ל חדל מהדרך של הטלת כרוזים מהאוויר ושיחות טלפוניות לדיירי הבניין, האמור להיהרס, תוך ציון, היום והזמן המשוער, בו תחל מתקפה אוירית, על בניין זה ודייריו. העולם מבין הצורך הדחוף בחיסולם של רוצחים נתעבים אלה, ללא אזהרת האזרחים התמימים שרוצחים אלה גרים ביניהם - ולמרבה הפלא אפילו אינו מגנה אותנו.
אין כל ספק שחיסולו, הכמעט וודאי, של רמטכ"ל החמאס וחיסול שלושה מפקדים בכירים של חמאס בדרום הרצועה, יומיים לאחר מכן, עושה שלו, על הצד הטוב ביותר. צה"ל מתחיל להצטייר בעיני הציבור הישראלי והעזתי, כאחת, כצבא מתוחכם שעשה והעושה שיעורי בית היטב. הנוא מצטייר כמי שיש לו שלוחות מודיעין פעילות בעזה, גם בתקופת המלחמה.
פתאום - ראו זה פלא - השתנה השיח הציבורי. מי זוכר עוד דרישתם התקיפה והחד-משמעית של הפליסטינאים, לנמל ימי, לפתיחת מעברי הגבול למעבר סחורות, הרחבת שטח מימי החופין לדיג ועוד דרישות מדרישות שונות? עכשיו, מונח על סדר היום, העיסוק היומיומי בשאלה אם מוחמד דף חוסל, אם לאו והפגיעה המוראלית בחיילי החמאס, עם חיסולו של רמטכ"ל הצבא בו הינם משרתים?
כל עוד ימשיך צה"ל במפנה האדיר שהחל בו, בתחילת שבוע זה, תוך שמירה על כוח ההתרעה וההפתעה, תוך המשכת הלחימה בתחבול תחבולות, הרי תצלח דרכו. שיטות אלה יביאו לחיסול החמאס, יקרבו שעת ההכרעה ויביאו להנצחת תמונת הניצחון של צה"ל, ברבים ובהקדם. שיטות הההפחדה, האיומים והסחטנות שמפעיל חמאס, נידונו לכישלון גמור - מה-גם שאין הן ישימות ויעילות עוד, במאה ה-121. שיטות הגנסטריזם שמפעיל החמאס כלפי מדינת-ישראל, לא רק שלא יקדמו אותו, אלא אף ישיגו אותו, אלי אחור. שיטותיו אלה של החמאס - והחמאס עצמו - סופם להיזרק אל פח הזבל של ההיסטוריה, עד שיתפרק ארגון זה מנשקו וגם/או עד שיפורק הוא מיכולת צבאית-מבצעית שוטפת.
46 ימים תמימים מאז פרצה מלחמת עזה (מבצע "צוק איתן" למי המתעקש על השם המכובס של מלחמה זו) והנה החזיר צה"ל לעצמו - סוף-סוף - כוח ההרתעה וההפתעה, שחסר לו מתחילת המלחמה ועד לפני שלושה ימים. הייתה זו טעות מובהקת להציג אסטרטגיית המלחמה בעזה, כטקטיקה ואילו - מאידך - להציג טקטיקת המלחמה בעזה, כאסטרטגיה.
בניגוד לנטען, על-ידי דובר צה"ל, בתחילתה של המלחמה - עד שאילץ חמאס הממשלה, לשנות חשיבה ו"להחליף הדיסקט החשיבתי" - מטרותיה המוצהרות של המלחמה בעזה היו לחסל איום המנהרות מעזה, שריחף והמרחף, שנים, על יישובי חבל עזה. בואו נודה על האמת. צה"ל יצא - בלילה שבין 7 ל-8 ביולי, השנה - למלחמה בעזה, בשל מטחי הטילים הכבדים שהנחית החמאס. זאת, לאחר שהיה שקוע, קודם לכן, ראשו ורובו בענייו איתור הנערים החטופים, גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח הי"ד. שבוע ימים לאחר מכן - עם הכניסה הקרקעית של כוחות חי"ר, שריון והנדסה - החלה הטעות החשיבתית והניסוחית של צמרת הפיקוד של צה"ל, שדובררה בידי דובר צה"ל.
דובר צה"ל דיברר והציג מטרות המלחמה בעזה, כ"טיהור המנהרות והשמדתן" - שהייתה ונשארה עניין טקטי גרידא ולא עניין אסטרטגי של ממש. לימים כשהודיע דובר צה"ל, כי צה"ל סיים לטהר ולהשמיד 31 המנהרות שנתגלו, לא היה כל צידוק אסטרטגי שהוא להישארות צה"ל, קרקעית, ברצועת עזה. למעשה ובפועל - אלמלא התעקש, למזלנו, כי רב, החמאס להמשיך ולירות רקטות על יישובי עוטף עזה ושאר יישובים וערים בישראל - הייתה מסתיימת המלחמה בעזה, כשאיום ירי רקטות תמידי על ישראל, קיים, עומד, תקף ושריר, כלפי עתיד קרוב ביותר. למעשה, מי שהגדיר אסטרטגיית מלחמת עזה היה החמאס, שלא חדל מירי רצוף של רקטות על כלל היישובים, בשטחי מדינת-ישראל.
עכשיו הפכה האסטרטגיה של המלחמה בעזה,, לרצון להביא להפסקה תמידית (או לפחות לזמן ארוך, ארוך ככל האפשר) של ירי הרקטות, הבלתי פוסק על כלל היישובים, במדינת-ישראל. במצב דברים זה - בתום 29 ימים למלחמת עזה - הפך נושא טיהור המנהרות והשמדתן לנושא טקטי ולא לעניין אסטרטגי, כבעבר, עם הכניסה הקרקעית של כוחות צה"ל לעזה. באותו מועד - לאחר 29 ימי לוחמה, כשהכל היו בטוחים שהמלחמה בעזה נסתיימה - ירה חמאס לשטחי מדינת-ישראל 4,762 רקטות; גויסו עד אז, 82,201 מילואימניקים; כיפת ברזל יירטה 578 רקטות, כ-116 מתוכן נפלו בשטחים פתוחים; ואילו 64 חיילים נפלו בקרב; בעזה נהרגו 1,768 פלשתינים ו-485 אלף מתושבי עזה, הפכו לפליטים.
כיום - בשעת פרסום הדברים - מצויים אנו בפתחו של היום ה-47 למלחמת עזה. העורף האזרחי המפונק, לא היה - עד כה - רגיל ומורגל במלחמות ארוכות שכאלה. להזכירכם, מבצע "עופרת יצוקה", נמשך החל מתאריך 27 בדצמבר 2008 וכלה בתאריך 18.1.2013 ובסך-הכל 23 ימים. מבצע "עמוד ענן" נמשך, החל מתאריך 14 בנובמבר 2012 וכלה בתאריך 21 בדצמבר 2012 ובסך-הכל 8 ימים. דומה, כי עם כל הסבל הכרוך בהתמשכותה של המלחמה - על כלל הפסקות האש השונות, מטעמים שונים ומשונים - מוכן הציבור בישראל לקבל התמשכות המלחמה. הציבור בישראל מייחל לכך, כי יחוסל החמאס או למצער, תחוסל כליל, יכולתו להמשיך בירי רקטות, בלתי פוסק, על כלל יישובי מדינת-ישראל.
חיסולו הכמעט וודאי של מוחמד דף, רמטכ"ל החמאס, לפני שלושה ימים וחיסולם הבלתי ניתן להכחשה של שלושת מפקדיו הבכירים של חמאס, ראאד אל-עטר, מוחמד אבו שימאלה ומוחמד ברהום מהחטיבה הדרומית של גדודי עז א-דין אל קאסם, הפיחה רוח של תחושת מפנה ותחושת ניצחון בקרב אזרחי מדינת-ישראל ותושביה. דומה שמלאי הבתולות ברקיע השביעי המחכה לכל שהיד ושהיד, מצטמצם והולך, לאור הקצב הגדל והולך של מספר השהידים. אלה תובעים - בפה מלא - מימוש זכותם לקבל 72 בתולות, ב"גן העדן החמאסי", שם למעלה, מעבר לטווח הרקטות.
בימים האחרונים חל מפנה בדרך, אופן וצורת פעילותו של צה"ל במלחמה. לפתע פתאום החזיר צה"ל לידיו גורם ההרתעה וההפתעה, כלפי החמאס - גורמים שדומה היה שנעלמו הם, לחלוטין, במלחמה זו. צה"ל שוב אינו כבול ומשותק מפעולות הרתעתיות ומניעתיות, אך ורק בשל הרצון להימנע - בכל מקרה - מהריגת אזרחים, בפעולותיו הצבאיות. צה"ל חדל מהדרך של הטלת כרוזים מהאוויר ושיחות טלפוניות לדיירי הבניין, האמור להיהרס, תוך ציון, היום והזמן המשוער, בו תחל מתקפה אוירית, על בניין זה ודייריו. העולם מבין הצורך הדחוף בחיסולם של רוצחים נתעבים אלה, ללא אזהרת האזרחים התמימים שרוצחים אלה גרים ביניהם - ולמרבה הפלא אפילו אינו מגנה אותנו.
אין כל ספק שחיסולו, הכמעט וודאי, של רמטכ"ל החמאס וחיסול שלושה מפקדים בכירים של חמאס בדרום הרצועה, יומיים לאחר מכן, עושה שלו, על הצד הטוב ביותר. צה"ל מתחיל להצטייר בעיני הציבור הישראלי והעזתי, כאחת, כצבא מתוחכם שעשה והעושה שיעורי בית היטב. הנוא מצטייר כמי שיש לו שלוחות מודיעין פעילות בעזה, גם בתקופת המלחמה.
פתאום - ראו זה פלא - השתנה השיח הציבורי. מי זוכר עוד דרישתם התקיפה והחד-משמעית של הפליסטינאים, לנמל ימי, לפתיחת מעברי הגבול למעבר סחורות, הרחבת שטח מימי החופין לדיג ועוד דרישות מדרישות שונות? עכשיו, מונח על סדר היום, העיסוק היומיומי בשאלה אם מוחמד דף חוסל, אם לאו והפגיעה המוראלית בחיילי החמאס, עם חיסולו של רמטכ"ל הצבא בו הינם משרתים?
כל עוד ימשיך צה"ל במפנה האדיר שהחל בו, בתחילת שבוע זה, תוך שמירה על כוח ההתרעה וההפתעה, תוך המשכת הלחימה בתחבול תחבולות, הרי תצלח דרכו. שיטות אלה יביאו לחיסול החמאס, יקרבו שעת ההכרעה ויביאו להנצחת תמונת הניצחון של צה"ל, ברבים ובהקדם. שיטות ההפחדה, האיומים והסחטנות שמפעיל חמאס, נידונו לכישלון גמור - מה-גם שאין הן ישימות ויעילות עוד, במאה ה-121. שיטות הגנסטריזם שמפעיל החמאס כלפי מדינת-ישראל, לא רק שלא יקדמו אותו, אלא אף ישיגו אותו, אלי אחור. שיטותיו אלה של החמאס - והחמאס עצמו - סופם להיזרק אל פח הזבל של ההיסטוריה, עד שיתפרק ארגון זה מנשקו וגם/או עד שיפורק הוא מיכולת צבאית-מבצעית שוטפת.
