תמיכתו של ראש השב"כ לשעבר,
יובל דיסקין, בעצם פעילותו של השר בנט במהלך מבצע צוק איתן, במקומה וראויה לכל שבח. אלא שדיסקין אינו מגלה שום דבר מרעיש. במשך שנים חקרתי את תהליכי קבלת ההחלטות בביטחון לאומי.
צר לי לקבוע שמה שנחשף עתה איננו אלא ידיעות ישנות, עובדות הידועות מזה שנים רבות אך אף אחד לא טרח להקשיב, לתקן ולקדם את מה שאמור היה המובן מאליו. והגרוע מכל: מילא שאדם פשוט מן היישוב מתריע ומתראה מזה שנים רבות אלא שכל ועדות החקירה למיניהן אשר חקרו את המלחמות, המבצעים ומה לא, המכנה המשותף שלהן היה אחד: תהליך קבלת ההחלטות בביטחון לאומי פגום, בלתי יעיל בעליל וחובה קדושה המוטלת על הקברניטים לשנות את התרבות הקלוקלת הזו מיד. אין צורך בניחושים כדי להבין ששום דבר לא השתנה.
ממשלת ישראל הנוכחית ממשיכה את המסורת הגרועה של כל ממשלות ישראל שכיהנו בישראל מאז ועד היום, להוציא מקרים נדירים. האם עובדה זו מנחמת מישהו? אולי כן אולי לא. מאז ועדת אולשן – דורי ועד
ועדת וינוגרד, מה נכתב בביקורות של
מבקר המדינה לאורך שנים ומה דעתם של ראשי הצבא וארגוני הביטחון האחרים לגבי תפקוד קברניטי המדינה.
צריך ללכת לארכיון, לנבור קצת בפרוטוקולים השונים ולהבין עד כמה החלטורה השתלטה על העבודה המסודרת והעניינית, עד כמה הפוליטיקה הקטנה שולטת הכיפה עשרות שנים ועד כמה המדינאות, במלוא מובן המילה, איננה קיימת.
על-פי עדויותיהם של רבים מבין מנהיגי ישראל לדורותיהם שהיו מעורבים ישירות בקבלת החלטות בביטחון לאומי, וכן של גורמי ביטחון מן הבכירים שהיו ועודם פועלים כיום, עמם שוחחתי ארוכות, תרבות קבלת ההחלטות בביטחון לאומי חייבת להשתנות מן היסוד אחרת האסון מעבר לפינה. ויפה שעה קודם.
מכל העדויות של שרים אשר כיהנו בקבינטים בעבר מתברר שרוב מוחלט של השרים אינו מבין כלל על מה מדברים בישיבות הקבינט. הנתונים המוצגים להם הם נתונים שנועדו למניפולציות שונות כדי לרצות את ראש הממשלה ושר הביטחון. אנשי הצבא, אנשי שירות הביטחון הכללי והמוסד מנסים לשרת היטב את אדוניהם תוך התאמת דיווחיהם והצעותיהם לדעותיו ומטרותיו של ראש הממשלה או שר הביטחון.
גם מעט החומר שהגורמים הביטחוניים מוכנים לנדב לפני הדיון בקבינט אינו מגיע לידיהם של השרים משום שהם עצמם אינם מושיטים את ידם כדי לקחת ולקרוא. הם סומכים על ראש הממשלה ושר הביטחון, וכמובן על גורמי הביטחון אשר מופיעים בפניהם. הם אינם מרגישים שום צורך לשאול, לבקר ולעמוד על שלהם.
כאשר השר בנט מחפש את כל המידע הנחוץ, זועק וצועק שמא הנתונים המובאים בפני הקבינט אינם מדויקים, המערכת כולה קופצת עליו.
הנה מקבץ מקרי מן ההתבטאויות על תהליך קבלת ההחלטות בביטחון לאומי של אנשים בכירים מאוד במערכת הפוליטית והביטחונית שכיהנו לפני שנים רבות: "חובבנות, מבוססת על אלתור ורתיעה ממיסוד" (
אבא אבן); "אין כל מיסוד של תהליך קבלת ההחלטות והוא שונה ממקרה למקרה ומאדם לאדם" (מרדכי גזית); "רוב ההחלטות התקבלו כהחלטות לא אחראיות, מקריות, לא שקולות ולא מבוססות על בדיקה וניתוח של האלטרנטיבות" (שלמה גזית); "אין בישראל תהליך קבלת החלטות מסודר בשום שטח...מנושאי חברה וכלכלה ועד לביטחון אין שום תהליך מסודר, הכל שולפים מן השרוול...אנו מדינה מתנהלת ולא מנוהלת" (
מאיר עמית). ויש עוד ועוד אך קצרה היריעה כדי להביא את כולן.
למען היושר האינטלקטואלי ראוי גילוי נאות אחד: לא זו בלבד שאיני נמנה עם תומכיו של בנט אלא ההפך הוא הנכון. ברם, במצב שבו שר עושה את עבודתו כחבר קבינט, הוא ראוי להערכה.
יש להפריד את הסוגיה הזו מסוגיית ההדלפה שמיוחסת לרב הראשי הצבאי לשעבר, אבי רונצקי. עצם מעשהו הוא פשוט ניצול לרעה של דרגתו והמסורת הקלוקלת, הבלתי סבירה של התערבות קצינים במילואים במלחמות או מבצעים שהם לא נקראו אליהם. ההתנדבות הזו והשתתפות בדיונים רגישים ביותר, ללא רשות וללא סמכות, שיחות עידכון עם מקורבים או חברים הפועלים כחוק וניצול המידע למטרות זרות, כל אלה חייבים להיפסק. זו נורמה פסולה מכל בחינה שהיא.
אבל במדינה שבה קצין בכיר שנזרק מאחת היחדות הסודיות ביותר, מורשה להיכנס, לעשות בה כבשלו, תוך תמיכה של ראש המערכת, ומנצל את המידע לעסקיו הפרטיים, הכל כמובן לפי החשדות המועלים ולכאורה, אין להתפלא שמישהו עוטה את מדיו ללא רשות וללא סמכות ומסתובב בין דיון לדיון ומדווח לחבריו מן הפוליטיקה, גם כאן לכאורה.
