יש חילוקי דעות במחקרים המדעיים בכל הקשור לשיעור התלמידים, שיש להם צרכים מיוחדים, ויש להקל עליהם כדי שיצליחו להביע את הידע שלהם בעת מבחן. חילוקי הדעות נעים בין מינימליסטים, הקובעים שפחות מ-10% מהתלמידים זקוקים להקלות בעת מבחן, כדי שיביעו את הידע שלהם באופן המיטבי ביותר. המקסימליסטים מצביעים על כ-15% של תלמידים, שיש צורך להעניק להם הקלות כאלו או אחרות.
ההקלות יכולות להתבטא בעיקר בתוספת זמן בעת המבחן. כן ישנם מקרים, בהם זכאי התלמיד להקראת השאלה על-ידי הבוחן או המשגיח מטעם משרד החינוך. כן, ישנה אפשרות של הכנסת עזרים מסוימים בעת המבחן, או בחינה בעל פה ולא בכתב ועוד שורה ארוכה של הקלות.
בישראל נפרצו כל מחסומי המחקר. מספר התלמידים הזכאים להקלות כאלו או אחרות הוא פי שלושה מהקביעה המקסימליסטית של המחקר המדעי. תלמיד זכאי להקלה רק לאחר, שיש לו אישור ממוסד, שערך את האבחנות הדרושות. כאן אנחנו נכנסים לשדה מוקשים של כסף. עוד כסף!!! רק לא חינוך. רק לא חינוך!!!
רוב המוסדות העורכים את האבחנות לתלמידים גובים כ-3,000 שקל עבור האבחנה. כך שתלמיד - שבאמת זכאי להקלה, ומשפחתו אינה יכולה לשלם אלפי שקלים - אינו נהנה מההקלות בבחינות להן הוא זכאי.
לצערי, בג"ץ טעה בשעתו, כשהוא ביטל את יוזמתה של מי שהייתה מנכ"לית משרד החינוך,
רונית תירוש, לא לאפשר לכל מכון להנפיק אישור. בשם
חופש העיסוק דחה בג"ץ את התביעה המוצדקת להפקיע את האבחנות מהמכונים הפרטיים. וכך הכשיר בג"ץ את השרץ, שתמורת שלמונים כל מכון עושה קופה. לצערי, יש קשר הדוק בין המספר הגבוה בישראל של תלמידים הזכאים להקלות ובין העובדה, שמדובר במכונים שהם בבעלות פרטית.
מצערת התופעה של אינפלציה באישורים לקבלת הקלות. עוצמת הפער בין המספר המופרז של אישורי ההקלות לתלמידים ובין המספרים הנמוכים שמצויים במחקר חייבת להדליק נורה אדומה במשרד החינוך.
יותר מכל חייב להדליק נורה אדומה הקשר בין הון ובין קבלת אישור לתלמיד לזכאות בהקלות בעת מבחן. כיום, אין למשרד החינוך מענה לתלמיד שבאמת זכאי לאישור ואין באפשרות הוריו לשלם אלפי שקלים. לתופעה, שקיימת כיום, יש שם, והשם הוא - ספסרות בחינוך.
האבחנות לתלמידים, הזכאים להקלות במבחנים, חייבות להתבצע אך ורק על-ידי משרד החינוך. אך ורק על-ידי רשות ציבורית, הפתוחה בפני כל תלמיד.
