מלחמתו של צבא מצרים נגד ארגוני הטרור בסיני היא מלחמה על בטחונה, כלכלתה וקיומה של מצרים. גם אם על המפה חצי-האי סיני נראה כחלק צדדי של מצרים, הרי שמבחינתה הוא חבל ארץ בעל חשיבות אסטרטגית עליונה. סיני מספק לארגוני הטרור מקלט בטוח יותר מעריה של מצרים בשל אוכלוסייתו הדלילה ומרחביו; סיני שולט ממזרח על תעלת סואץ - אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של מצרים שעליו מאיימים ארגוני הטרור; סיני מחובר מצפון לרצועת עזה הנשלטת על-ידי חמאס - ענף של "האחים המוסלמים" החותרים נגד המשטר במצרים; סיני מחובר לישראל ממערב והוא חולש מדרום וממערב על ים סוף המשמש נתיב להברחת נשק. במרוצת החודשים האחרונים הסלים צבא מצרים את מלחמתו נגד ארגון "אנצאר בית אלמקדס" שכמו דאעש נוקט את השיטה של עריפת ראשים, גם אם אינו מחובר לוגיסטית לדאעש. "אנצאר בית אלמקדס" ספג 16 הרוגים ומספר פצועים בפעולה האחרונה של צבא מצרים בלילה שבין ה-6 ל-7 באוקטובר (2014). במהלכה גם נתפסו 6 מחבלים, המשמשים מקור חשוב לקבלת מידע על פעולות הארגון. זירת הקרב הייתה בצפון מרכז סיני, בין אלעריש לרפיח. המחבלים הותקפו בעת נסיעתם בשני כלי רכב עם הנעה קדמית. אחרי שבוע הייתה פעולה נוספת נגד הטרוריסטים שבה נהרגו 8 מאנשיהם. נשיא מצרים עבד אלפתאח א-סיסי עושה מאמץ לשכנע את הקואליציה הבינלאומית נגד דאעש כי את המלחמה בטרור יש לנהל נגד כל ארגוני הטרור ולא רק נגד דאעש. בכך שואפת מצרים לשנות את מדיניותה של ארצות-הברית הרואה ב"אחים המוסלמים" איסלאם מתון שאפשר להתפשר עמו.

מתי החל החורבן

באחת האוניברסיטאות במצרים הפנה מרצה למדעי המדינה לתלמידיו שאלה ונתן להם שבוע ימים לתת עליה תשובה קצרה. השאלה הייתה, מתי החל החורבן בעולם הערבי. הרוב השיב: 1967. אחריהם השיבו: 1948 ואחריהם לפי סדר יורד של מספר המשיבים היו התשובות: 1949, ההפיכה של חוסני אלזעים בסוריה שהובילה גל של הפיכות במדינות ערב, כיבוש כוויית על-ידי סדאם חוסיין, הסכם קמפ דיוויד בין מצרים לישראל, כניסת צה"ל לביירות ב-1982, מלחמת אלג'יריה ב-1991 שהובילה את העימותים נגד הזרם האיסלאמיסטי, התדרדרות החינוך בעולם הערבי. המרצה הוסיף כי תלמידיו המצטיינים השיבו כי אינם יודעים מתי החל החורבן, אך הם יודעים כי הערבים מקדשים על מועדי חורבנם, כשכוונתם בתשובה זו היא כי הערבים מעלים מדי שנה את זכר חורבנם, אך אינם עושים דבר כדי לשנות את מצבם.

למי מצלצלים פעמוני האבטלה

ארגון העבודה הערבי משמיע קול אזעקה נוכח המצב החברתי-כלכלי שממנו סובלים עמי ערב. חלומותיהם של הצעירים לשפר את רמת חייהם בעקבות "האביב הערבי" התבדו כעבור שלוש שנים וחצי מפרוץ המהומות בחמש מדינות ערב. הללו אומנם הביאו להתמוטטות המשטרים, אך הבעיות נותרו בעינן וחלקן אף החמירו. הבעיה הקשה ביותר היא האבטלה שממנה סובלים עשרות אלפי בוגרים אקדמאים שאין להם עבודה והם מתקשים להינשא ולהקים משפחה. לפי דוח ארגון העבודה הערבי המתפרסם בימים אלה, יש במדינות ערב 20 מיליון מובטלים. לפני "האביב הערבי" שיעור האבטלה עמד על 14.5 אחוזים, ואילו כיום הוא עלה ל-17 אחוזים. בקרב האקדמאים, יש בלבנון 35 אחוזי אבטלה ובמצרים - 60 אחוז. כדי למגר אבטלה בסדר גודל כזה, יש להבטיח 50 מיליון מקומות עבודה עד שנת 2020, ולדעת מומחים, ליצירת מקומות עבודה בהיקף כזה דרוש אקלים פוליטי המבטיח יציבות וביטחון.

כולם מושלמים

המשורר הסורי אדוניס הגולה מארצו זה שלושה עשורים, פרסם לאחרונה קובץ שירים שבו הוא מתאר את מצבם של הערבים, ובו נכלל גם הקטע הבא: "כל דברי הערבים נכונים ומעשיהם טובים. כולם חכמים, גברים ונשים, ילדים ועוּבָּרים בבטן אימהותיהם. כולם מנהיגים, לא רק בקנה מידה מקומי, אלא גם בזה העולמי. כולם מצטיינים במדע, באמנות, בפילוסופיה, בתעשיה, בכיבוש החלל ובפריצת דרכי העתיד. כולם גיבורים, לוחמים או שוחרי שלום כולם דוברי אמת ושומריה כולם מושלמים. אוי, נמאסה עלי השלמות הזאת. אני מתגעגע לגלות חיסרון כלשהו בעשייה, בחשיבה. שואף לשמוע מישהו שיאמר איני יודע, מי שיודה כי טעה, כי התרשל. אבקשכם, אתם המושלמים, להיחלש קצת ולטעות".