עושי השלום ה"מקצועיים" ממשיכים לשווק אופטימיות מגויסת, למרות הסביבה המייאשת. כל משבר מדיני במשאים ומתנים עם הפלשתינים, וכל עימות צבאי איתם, כולל זה האחרון במלחמה בעזה נגד החמאס, מוכרז תמיד על ידם כ"הזדמנות היסטורית" לפתרון מדיני של הסכסוך, גם על סמך ה"הצלחות" שהיו להם בעבר, שבהן הם "כמעט חתמו" על הסכם שלום. ראוי להזכיר את רשימת הצלחות ה"כמעט" שבפועל כולן נכשלו, מבלי להודות בכישלונות:
שמעון פרס "חתם" על הסכם עם אבו מאזן בלונדון.
יוסי ביילין "חתם" על הסכם עם ערפאת באוסלו.
יצחק רבין "חתם" על הסכם עם ערפאת בקהיר.
אהוד ברק "חתם" על הסכם עם ערפאת בקמפ דייוויד.
אהוד אולמרט "חתם" על הסכם עם אבו מאזן בירושלים.
ציפי לבני "חתמה" על הסכם עם אבו עלא בירושלים.
ציפי לבני "חתמה" על הסכם עם
ג'ון קרי על "מסגרת".
מרצ חתמה על הסכם עם "יוזמת ז'נבה" בז'נבה.
"
שלום עכשיו" חתמה על הסכם עם מועדון צוותא.
הארץ חתם על הסכם עם
גדעון לוי, תום פרידמן ואופנהיימר.
כל אותם יוזמי השלום מן העבר, שהתפארו שהשיגו "הסכמי כמעט", מתכננים שוב יוזמה (אשליה) מדינית חדשה, על הבסיס של תקווה אזורית.
