מאמצע המאה ה-19 החל המין האנושי לחשוב בכיוון יצירת מסגרות "ממשל עולמי" דמוקרטיות לפלנטה באופן אבולוציוני ותהליכי. זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בהופעת הדת הבהאית, שמרכזה העולמי בחיפה ובעכו שבישראל. דת זאת גורסת "אחדות אלוהית" ואחדות המין האנושי, שימוש בשפה עולמית כמו ה"אספרנטו" שיצר אליעזר לודוויג זמנהוף היהודי, חתירה לשלום עולמי תחת ממשלה בינלאומית, שתקבל חלק מסמכויותיהן של מדינות, ודגש על סביבתיות.
דת זאת מיוצגת ב-247 מדינות וטריטוריות, ומיוצגת במעל 2,100 קבוצות אתניות שונות. כתבי הקודש שלה תורגמו לכ-800 שפות והמצטרפים אליה יכולים להחזיק בעת ובעונה אחת בדתם המקורית ובדת הבהאית האוניברסלית.
אישים כעמנואל קאנט (עוד במאה ה-18), וינסטון צ'רצ'יל, אלברט איינשטיין, ברטרנד ראסל, המהטמה גאנדי ובזיל לידל הארט, צידדו ביצירה הדרגתית אך עקבית של ממשלה פדרלית עולמית.
הרעיון התחיל לקרום עור וגידים במאה העשרים, לאחר שתי מלחמות העולם. "חבר הלאומים" הוקם לאחר מלחמת העולם הראשונה כחלק מלקחיה ובעקבות הסכמי ורסאי. הרעיון שודרג לאחר מלחמת העולם השנייה בהנהגת ארה"ב, שהובילה את הקמת האו"ם, הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית וסוכנויות האו"ם. בתקופה שחלפה מאז, השתחררו כמעט כל הטריטוריות בעולם מעול הקולוניאליזם, והעמים שאכלסו אותן קיבלו "הגדרה עצמית", ריבונות לאומית, עצמאות מדינית וזה כולל את מדינת ישראל, אך עדיין לא את הפלשתינים (אלה זכאים לכך לפי תוכנית החלוקה מ-1947, ששודרגה בהמשך, לטובת ישראל).
כיום יש 173 מדינות ריבוניות החברות באו"ם. בימינו קיים חשש מתהליך פיצולי מדינות שיגדיל את מספרן. מאידך-גיסא, האו"ם לא מצליח להתגבר על קונפליקטים חוזרים ונשנים שפורצים בין מדינות ובתוכן על-רקע גישות לאומיות אגואיסטיות. לאו"ם אין שיניים לפעולות מנע מקדימות בסכסוכים בין ובתוך מדינות, עקב היותו ארגון "אמורפי" חסר יכולות חדות ואפקטיביות בשלב זה מבחינת יכולותיו לפי מסמכי היסוד שהקימו אותו. זה יוצר תופעה של "חברה עולמית אנרכיסטית".
כל זאת, בהעדר ריבונות-על של "ממשל עולמי", שיש לו סמכויות-על של נציגות-על בתחומים אופרטיביים אפקטיביים. יכולת משילות עולמית צריכה לכלול: חקיקה, יכולת ביצוע, שליטה, אוטוריטה, ניהול ומנהיגות. חסרה גם אכיפה משטרתית וצבאית משמעותית, כמו גם מערכות שיפוט ובקרה וכן יכולות משמעותיות של איזונים ובלמים.
ה"ממשל העולמי" צריך לכלול "ממשלה עולמית" בדרג "רשות מבצעת", וכן "מועצה עולמית" בדרג ייצוג של כל המדינות והקנטונים. יינתן ייצוג לקבוצות הלאומיות, האתניות, התרבותיות, הלשוניות וה"ילידיות" (האינדיאנים, המאורים והאבוריג'ינים). כן יכלול ה"ממשל העולמי" "דרג שיפוטי", שהולך ומתהווה עם הקמת בית המשפט הפלילי העולמי בהאג. בנוסף קיים בית הדין הבינלאומי האזרחי-מינהלי-מדיני, וטריבונל שיפוט מינהלי. כן יתוספו מערכות בקרה, ביקורת ואכיפה נוספים. כל זה יגביר את יכולת הטיפול המשמעותי בכל סוגי המשברים בפלנטה ומניעתם.
חלק מהתהליך האבולוציוני האינקרמנטלי ליצירת "ממשל עולמי אפקטיבי" כולל גם הקמת מסגרות אזוריות של מדינות ריבוניות שילכו ויתהדקו, כגון: "האיחוד האירופי", נפט"א (צפון אמריקה) - שאיתם יש לישראל אמנות אזורי סחר חופשי, וכן "מקרסור" (דרום אמריקה ומרכזה), "אסיאן" בדרום-מזרח אסיה, ארגון מדינות אפריקה והליגה הערבית.
מתחת לרובד ה"ממשל העולמי" הריבוני הדמוקרטי החדש, שיהיה פדרלי ורב-שכבתי, יתקיימו בהיררכיה ברמות ריבוניות הולכות ופוחתות: התארגנויות איזוריות של מדינות, "מדינות לאום דמוקרטיות", קנטונים אוטונומיים (סקוטלנד, קטלוניה). כן יתקיימו מוניציפליות שכוללות "ערי עולם" ענקיות. יתקיימו רובדים קהילתיים פלורליסטיים-סינרגטיים. המבנה הגלובלי ההיררכי הרב-שכבתי והפדרלי החדש - יכבד פלורליזם, הטרוגניות ורב-תרבותיות משולבים, כל זאת על בסיס קהילתי-מקומי, דמוקרטי וסובלני בדרגות מגוונות. זה יכלול את התחומים: הלאומי, האתני, הלשוני, הדתי, האמונתי, הקהילתי, הפולקלוריסטי והמורשתי.
