לקראת הדיון הקרוב בכנסת, הגיש "המכון הישראלי לדמוקרטיה" לוועדת שרים לחקיקה חוות דעת נגד החוק המבקש לאפשר הדחת חבר כנסת ("חוק זועבי"):
"גוף פוליטי מובהק כמו הכנסת לא אמור לקבל החלטות קיצוניות על הדחה של חבר פרלמנט מכהונתו, תוך פגיעה קשה בזכותו להיבחר ובזכות בוחריו לבחור. הפגיעה חמורה במיוחד משום שהעילה לפקיעת הכהונה מבוססת על פרסום ולכן פוגעת ב
חופש הביטוי. את האיזון בין השמירה על בטחון המדינה ובין חופש הביטוי יש לערוך במסגרת המשפט הפלילי. ח"כ שיורשע בסיוע לאויב או בתמיכה בטרור ממילא יורחק מן הכנסת".
את חוות הדעת כתבו סגן נשיא המכון פרופ'
מרדכי קרמניצר, וד"ר עמיר פוקס, שמוסיפים:
"למעשה הצעת החוק מבקשת לתת לחתול לשמור על השמנת. מתן הכוח האמור לחברי הכנסת, המאשימים זה את זה בבגידה ובתמיכה בטרור השכם והערב, מזמין כניסה למחול שדים פוליטי ומקארתיסטי".
כך ההודעה לעיתונות מטעם "המכון הישראלי לדמוקרטיה". בפעם הראשונה בחיי הפובליציסטיים שאני מסכים עם "המכון הישראלי לדמוקרטיה".
אבל לא מן הנימוקים שהביא.
"המכון הישראלי לדמוקרטיה" הוא ללא ספק זרוע של תמנון רב עוצמה המשתמש בכלים של הדמוקרטיה הישראלית על-מנת להרוס אותה מבפנים. פעם אחר פעם כשהדמוקרטיה מנסה להתגונן נגד תוקפנות ואלימות מצד אויביה המוצהרים של מדינת היהודים, היו בטוחים כי "המכון הישראלי לדמוקרטיה" יהיה הראשון לנסות לקשור את ידיה, או לפחות לכרסם ברגליה עד זוב דם, הרבה דם. הכלי העיקרי של המכון, שכולו אקדמיה משפטית, הוא בית המשפט העליון לצורותיו. לא פלא שבבואו להגן על ח"כ זועבי מן הזעם של חבריה לכנסת שלהשמדתה היא קוראת, יניף המכון את הכלי החזק שלו ויאמר הנה, זה הכלי המתאים כדי להתמודד עם נציגות חמאס בכנסת.
דא עקא שבית המשפט כבר הוכיח באותות ובמופתים כי מבחינתו האיום על הדמוקרטיה הישראלית אינו מחבלים, רוצחים, מסיתים לרצח, ושונאי ישראל מן הממסד האיסלאמו-נאצי. שכן הוא כבר הגן על זכותו של
עזמי בשארה - שולל ציונות, מרגל מורשע, אורח כבוד של חמאס בקטר - להיבחר לכנסת, והגן על שחרורם של כל אותם רבי-מרצחים מורשעים בעסקות חילופי-שבויים מפוקפקות. לכן גם "המכון הישראלי לדמוקרטיה" יודע שבית המשפט העליון תמיד יעדיף את מידת הספק על מידת הדין בכל האמור בשונאי ישראל.
אני מסכים עם "המכון הישראלי לדמוקרטיה" שאין למנוע משונאי ישראל את הבמה הפרלמנטרית, וזאת כדי שכל ישראל יראו וייווכחו יום יום, שעה שעה, מיהם נציגיהם האמיתיים של ערביי ישראל. שנים על גבי שנים, מאז היות הציונות, מספרים לנו חורשי הטובה, מברית שלום של האוניברסיטה העברית ואילך, כי דו-קיום בשלום מתוך שוויון הוא אפשרי. שעוד קצת מאמץ ויתור מן הצד היהודי - זה כל מה שדרוש על-מנת להגיע אל השלום המיוחל ולסיום הסכסוך המדמם. מעבר למבט המזועזע לעבר הכורדים בקובני וליזידים בהר סינג'אר, טוב לנו שניווכח יום יום, מהדורה מהדורה, כיצד השוויון מוביל להחרפה והעצמה של השנאה, להסתה בריש גלי לרצח יהודים וליריקה בפרצופם של כל אותם שוחרי שלום שכל חטאם הוא יהדותם (כמו
עמירה הס הנזרקת מביר זית). טוב לנו שח"כ זועבי תדגים לנו יום יום, מהדורה מהדורה, מה יהיה גורלנו אם המיעוט יהיה לרוב, אם הטרור המילולי שהיא משפיעה בחמת זעם בכל יום יהיה לטרור גשמי. קיבלנו אי-אלו דוגמיות לגירוי החושים, בדמות בעלי התעודות זהות הישראליות שיצאו למסעי הרג ודריסה. ל"מכון הישראלי לדמוקרטיה" דוגמיות אלו לא מספיק רעילות, ולכן טוב לנו שמעיין הרעל המפכֶּה בכנסת ישראל יימשך, עד למהפך האמיתי: המהפך במאורות המשפט-אקדמיה-תקשורת.
