נתניהו מוביל התנהלות מדינית בין אידיאולוגיה נוקשה לפרגמטיזם. יכולת התמרון שלו בניהול ה"ביטחון הלאומי" הישראלי נשחקה לחלוטין, עקב העובדה שהוא מחושק מרצון או שלא מרצון, על-ידי כוחות אידיאולוגיים קיצוניים מהקצה הימני של המפה הפוליטית. עם אלה לא ניתן לנהל את מדינת ישראל באופן ממלכתי, פרגמטי ואחראי תוך שמירת האינטרסים החיוניים של הביטחון הלאומי הישראלי, קיימותה ושרידותה של המדינה.
סיעת הליכוד מונה היום רק 18 ח"כים, והיא השנייה בגודלה בכנסת. בסיעה מספר חברי כנסת קיצוניים המתסיסים בהתנהלותם הכללית ובהר-הבית בפרט את ערביי ישראל ואת העולם הערבי. זאת בזמן ששרי הליכוד מגלים אחריות ממלכתית.
העמדות במרכז הליכוד בראשות ח"כ
דני דנון מקצינות ימינה ו
בנימין נתניהו רואה עצמו חייב לרצותם. זה מביא למבוי סתום, לשיתוק מדיני וביטחוני ולחוסר יכולת מְשִילוּת של מפלגת השלטון המצומקת.
שותפה נוספת, הבית היהודי, שמורכבת מהמפד"ל ההיסטורית (שלה 8 מנדטים) וסיעת המתנחלים תקומה, שמוצאה ב"איחוד הלאומי" (ושלה 4 ח"כים). שני מנהיגי מפלגה זו הם קיצוניים:
נפתלי בנט ו
אורי אריאל (שר השיכון). המפד"ל בשילוב התקומה הפכה ממפלגה פרגמטית למפלגה קיצונית-מתנחלית, חסרת אחריות ממשלית ושלטונית. תוצאת התהליכים בליכוד ובבית היהודי היא חישוק ושיתוק ה
ממשלה. כל זה מביא לאובדן כושר המשילות של בנימין נתניהו, כפי שזה נתפס בזירה הבינלאומית והערבית. כל זה נגרם מחוסר יכולת לחזור למו"מ עם הפלשתינים, בעיקר בשל ההכרזות החוזרות והנשנות על בנייה בשטחי יו"ש בזמן ניהול מו"מ. כל זה באופן פרובוקטיבי ומתריס.
בנוסף, מתקיים תהליך חדירת "מתיישבים יהודים" לשכונות ערביות במזרח ירושלים, כמו ל"עיר דוד" וסביבותיה, תוך הפרת הסטטוס-קוו ויצירת חיכוך מיותר בין אוכלוסייה יהודית וערבית. דבר זה גורם להעצמת העוינות בין שתי האוכלוסיות עד לנקודת רתיחה ופיצוץ בכל רחבי ירושלים המאוחדת וגם בתחומי מדינת ישראל והרשות הפלשתינית.
השיא בא לידי ביטוי בניסיונות לשנות את הסטטוס-קוו בהר-הבית, דבר שמקרב פיצוץ בקרב ערביי ישראל, ערביי הרשות הפלשתינית ומזרח ירושלים וכן העולם הערבי והמוסלמי כולו. פיצוץ כזה יקרין גם על כ-36 מיליון מוסלמים באירופה.
מדינות ערב המתונות כמו: ירדן ומצרים, שאיתן יש לישראל יחסים דיפלומטיים, ומדינות ערביות נוספות מתחילות לאבד את סבלנותן. זה מתבטא, בין השאר, באיתות מעבדאללה
מלך ירדן, שהוא בעל מעמד דתי בהר-הבית. בעקבות אירועי הר-הבית החזיר המלך את שגרירו בישראל "להתייעצויות" כאיתות לישראל. מודגש שלמלך זכויות היסטוריות בחראם א-שריף שהוא הר-הבית. גם בית המלוכה הסעודי מעוניין במעמד בהר-הבית (וזאת אחת הסיבות ל"תוכנית הסעודית").
גם האיחוד האירופאי, מדינות דרום אמריקה והאו"ם מאותתים לישראל שזמן אי-קיום שיחות אמיתיות לשם ניהול ופתרון הסכסוך עם הפלשתינים הולך ואוזל וכי סבלנותם פוקעת.
הפלשתינים שכבר קיבלו מעמד "מדינה משקיפה" באו"ם, לפני שנה, ממשיכים להצטרף לארגונים, סוכנויות ואמנות באו"ם, כולל הגשת בקשה להתקבל לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, שבו ניתן להגיש תביעות פליליות נגד מנהיגי מדינות ומפקדי צבאות (כדאי ללמוד את מקרה מילוסוביץ הסרבי).
לאחרונה השתנה הרכב "מועצת הביטחון" של האו"ם, ונוצר סיכוי להיווצרות רוב לקבלת פלשתין במעמד מדינה חברה מלאה באו"ם, בגבולות תום מלחמת השחרור, כולל בירושלים (שהם משודרגים לעומת תוכנית החלוקה 181). כל זאת עשוי להיגרם אם ימשיכו להינקט סחבת וחוסר מעש על-ידי ממשלת ישראל, ולא ינוהל מו"מ
בתום לב בין ישראל לפלשתינים באופן ישיר, ו/או בחסות ארה"ב, ו/או בחסות הקוורטט - שבו חברות: ארה"ב, אירופה, רוסיה והאו"ם. אי-שיתוף פעולה מצד ישראל יביא להחלטות חד-צדדיות להקמת מדינה פלשתינית. כל זאת ללא התחשבות בצרכיה הביטחוניים, הכלכליים ובצורך הקיומי של ישראל לשלוט במשאבי מים. החלטות חד-צדדיות ימנעו "גבול בן הגנה בירדן" ויפגעו ב"אחדות ירושלים".
האיחוד האירופאי שותף הסָחָר העיקרי של ישראל, מאיים בצמצום שיתוף פעולה עם ישראל בתחומי: סחר הדדי עם הקלות ופטורים ממיסוי, טכנולוגיה, מדע, ביטחון ומיזמים משותפים. החלטות חד-צדדיות של מועצת הביטחון, עשויות להעמיד את ישראל בפני תהליכי חרמות, כְּפִייה ואכיפה אם לא תעמוד בביצוע ההחלטות באופנים ובטווחי הזמן שייקבעו באופן חד-צדדי. דבר זה יביא לערעור הלגיטימיות הבינלאומית של ישראל, מה שיפגע קשות בביטחונה ובחוסנה הלאומיים.
בנימין נתניהו שם את כל הביצים בסל ה"ווטו" האמריקני. צריך להבהיר שהחלטה לגבי החלטת וטו מתקבלת באופן אקסקלוסיבי על-ידי הנשיא האמריקני מתוקף סמכויותיו והפרוגרטיבה שנתונה באחריותה הבלעדית על-פי החוקה האמריקנית.
למרות תלותה הגדולה של ישראל בארה"ב, לא שומר נתניהו על יחסים תקינים עם הנשיא
ברק אובמה. הוא שם את יהבו על כך ש"הקונגרס הרפובליקאי" יקרא תיגר ויכפה על הנשיא הר כגיגית להפעיל את ה"ווטו" באו"ם. יש לראות בכך משום הימור מסוכן על גורלה ועתידה של מדינת ישראל ביחס לשמירת ריבונותה והלגיטימיות שלה.
הניסיון לשנות את הסטטוס-קוו בהר-הבית על-ידי גורמים מיליטנטיים ורדיקליים בקצה הימני של המפה הפוליטית הישראלית (שלהם זיקה חזקה לליכוד ול"בית היהודי") מנוגד לסטטוס-קוו שקבע שר הביטחון
משה דיין ז"ל ב-1967. זאת בתמיכת הרב הצבאי הראשי לצה"ל, שלמה גורן ז"ל. לפי העיקרון שנקבע לא עולים יהודים על הר-הבית בשל קדושת-יתר של המקום, מסיבות הלכתיות וכדי לא להרגיז את הערבים ולגרום לליבוי יצרים עד כדי סכנת נפשות. הרב הראשי הספרדי הראשון לציון
יצחק יוסף קבע בימים האחרונים קביעה הלכתית החלטית דומה שפורסמה בפומבי. קביעה זו סותרת את פסקי ההלכה של רבני המתנחלים שהוגדרו כנמוכים בהיררכיה של בעלי הסמכות ההלכתית.
בנוסף, אחז "שיתוק" את ניהול המו"מ עם הרשות הפלשתינית ומצרים בדבר פיתוח "הרצועה" בכספי המדינות התורמות, שתרמו מעל 5 מיליארדי דולרים. כל זאת בהתנייה שהכסף יועבר לשיקום ופיתוח רק תמורת פירוז עזה ממנהרות וטילים, שזה אינטרס ישראלי עליון.
כל האמור לעיל לא תורם למוטיבציה האמריקנית להטיל "וטו" באו"ם בשל לחצים בינלאומיים מצד: האירופאים, הערבים, המוסלמים ומצד כל המדינות הבלתי-מזדהות, המהוות רוב מוחלט בעצרת האו"ם. ארה"ב מהססת להיכנס לבדידות מזהרת בזירה הבינלאומית בשל דבקותה בישראל, שלא תורמת את חלקה לקידום המו"מ ולהפחתת המתיחות כמצופה ממנה.
ממשלת חרום להצלה לאומית
מכל הסיבות שהועלו ונותחו במאמר זה, חובה להקים באופן מיידי "ממשלת חרום להצלה לאומית" בישראל. כל זאת על-ידי יצירת חזית פוליטית בכנסת הנוכחית, ללא תרגילי דחייה עקב בחירות. זאת בשל מצב הדחיפות שנגרם עקב אזילת הסבלנות והסובלנות העולמיים כלפי ישראל. לכך רמזה גם שרת החוץ האירופאית החדשה, פרדריקה מוג'ירין, שביקרה בישראל ובמזה"ת בימים האחרונים.
יש להכניס את מדינת ישראל באופן מיידי, לפאזה חדשה על-ידי הקמת ממשלה חלופית בישראל שתהווה חזית הצלה לאומית-פטריוטית. ממשלה זו תנהל מו"מ מדיני אפקטיבי עם הפלשתינים ותרגיע את הר-הבית, ירושלים וערביי ישראל. ממשלה זו לא תכלול את מפלגות המתנחלים: הליכוד והבית היהודי ותהיה משוחררת מלחציהם. על הנשיא ראובן ריבלין, שמגלה "אחריות לאומית-ממלכתית" ומתבטא באופן אמיץ. עליו מוטלת החובה להטיל את הרכבת הממשלה החלופית בכנסת זו על ח"כ בעל ניסיון רב, בעל כשירויות וניסיון מקסימליים לנהל את מדינת ישראל כקברניט מיומן בסערות קשות: ביטחוניות, קיומיות, בינלאומיות, אזוריות, כלכליות, חברתיות, דתיות ותרבויות. היחידה שעונה כיום לדרישות בקונסטלציית החרום הנוכחית היא: ח"כ
ציפי לבני. היא צריכה להוביל את ממשלת ההצלה הלאומית, למרות שאינה מנהיגת המפלגה הגדולה ביותר (כך קרה במדינות אחרות במצבי משבר לאומי). ציפי לבני כבר כיהנה, בין היתר, כשרה לעניינים איזוריים ושרת חוץ, הממונה על המו"מ עם הפלשתינים וכן מ"מ ראש הממשלה, שכיהנה כראש ממשלה (בפועל) בעקבות "נבצרות" אולמרט.
הקואליציה שתוקם תהיה מורכבת ממפלגות יש עתיד, העבודה, ישראל ביתנו, שס, התנועה, מרץ וקדימה. גם אגודת ישראל יכולה להיכלל ב"מעמד מיוחד". ממשלה כזו תמנה 79-72 ח"כים. על ח"כים מנהיגי המפלגות: לפיד, הרצוג, ליברמן, דרעי, גלאון ומופז להתעלות מעל שיקולי אגו, להתעשת ולפעול באחריות לאומית-ממלכתית-ציוניים. הכל למען הצלת מדינת ישראל, תוך נקיטת פעולת מנע מקדימה על-ידי זה שיאפשרו לציפי לבני להקים ממשלה. על הנשיא ריבלין שזכה לאמון חוצה סיעות בבחירתו לנשיאות ישראל, לפעול לפי שיקולים פרגמטיים בלבד. אל לו לנשיא לפעול משיקולים מפלגתיים ואידיאולוגיות כלשהן שאינן משרתות את טובת המדינה על בסיס שמירת הממלכתיות והריבונות. זה כולל את הרגעת הרוחות הסוערות והאלימות המאיימת על הביטחון והחוסן הלאומי.
