כל בר דעת יכול בקלילות לקבוע, כי גם הפעם תתעלם המערכת מלקחי מינוי ראש למטכ"ל. מה שמבטיח כי המועמד יתפקד באותו תוואי שגוי כקודמיו, השוחק מזה זמן בתפוקת הביטחון הלאומי, בעוד רף האיום הקיומי ממריא אל על.
לכאורה אין חולק על מנהיגות, מקצוענות, סקרנות, יוזמה, אומץ, חשיבה, יושר ודבקות אישית במשימה, כאמות מידה לבחירת מפקדו העליון של צה"ל.
אלא שמאז הוקם צה"ל ועד היום, אמות מידה אלה נפלו חלל לשיקול פוליטי, "לתסמונת הסוס האביר", ובהיסמך על האמירה הלאומית אך הסתמית, "כי הכול יהיה בסדר". מה שהותיר לשם הצדקת מינוי המועמד, את עובדת קידומו בדרגה, כאסמכתא כאילו תפקד כהלכה בכל שלב.
לא בכדי, לאחר השוואת המינויים ביחס לאמות המידה, נלמד, כי זולת רא"ל חיים לסקוב ז"ל, שענה על רוב התכונות המתבקשות, ולידו רא"ל
רפאל איתן (רפול) ז"ל, שהצטיין באומץ לב, יוזמה, סקרנות ובדבקות במשימה, עובר לרא"ל
דן חלוץ שמלבד חסך בסקרנות (על יכולות ומיומנות צבא היבשה בטרם מלחמת לבנון השנייה), מוכח כי עמד בכל הקריטריונים.
זולת אלה, לא נתן לייחס לראשי המטה הכללי, את מכלול אמות המידה הנדרשות לתפקיד הרם. וזאת בהיסמך על מלחמות ישראל בכלל, ובפרט לאחר מלחמת ששת הימים, שלאחריה חל מפנה, שממנו החליט האויב להילחם במקום לברוח.
מאז, ומשום חסרונה של הסקרנות כאמת מידה שאין בילתה לתפקיד הרם, הפכו המינויים לאבן השוחקת בהתמדה בממדי הביטחון הלאומי.
לא בכדי תחת הנהגתו של רא"ל בר לב ז"ל, ספג צה"ל מכות כואבות וכבדות מנשוא כבר במבצע "כרמה", ובמלחמת "ההתשה". אלא שבגין חסרונה של הסקרנות, נמנע האביר מהפקת לקחי פעילותו.
מחליפו רא"ל דדו ז"ל, שזולת יושר אישי ואומץ לב, אך חסר סקרנות, נמנע מהפקת לקחי קודמו, ובעיקר את אלה שהעידו על חסך מהותי, במיומנות ובמוכנות הגייסות להגנת סיני ורמת הגולן.
בכך הניח שלא בכוונה רעה את המסד להפתעה, וכפתח למחירי העתק בדמים ובדם, אותם שילמה ישראל במלחמת יום כיפור 1973.
מחליפו רא"ל מוטה גור ז"ל, שלא עמד ברוב רובם של הקריטריונים, זולת ביטחון אישי שגבל בשחצנות, הורה את צה"ל "להעביר קו על העבר", בלי דעת והבנה כי שם ורק שם מצויים לקחי מלחמת יום כיפור. מה שהוביל להשקעת סכומי עתק בשיקומו של צה"ל, ללא בסיס עובדתי. עד כדי כך, שלאחר שמונה שנים חזרו הכשלים כולם במלחמת שלום הגליל, ובדרך כלל ביתר חומרה.
אחרי משל"ג כמעט והתחולל שינוי באופני התפקוד של רמטכ"ל, כאשר רפול ז"ל, לאחר שהביא את צה"ל להכרעת הפתח בלבנון, הורה לראשונה, להפיק את לקחי המלחמה. משזה התבצע כהלכה, ובעקבות מסקנות וועדת כהן פרש רפול, ובמקומו מונה רא"ל לוי ז"ל לרמטכ"ל. מאחר שהסקרנות הייתה ממנו והלאה, הורה לוי לגנוז את ספר לקחי משל"ג, במקביל לבניית מערכת קווי הגנה, בדומה ל"קו בר לב" האווילי, שכקודמו הווה מסד למלחמת התשה ארוכת שנים בלבנון.
משפרצה האינתיפאדה השנייה (1987), מחליפו רא"ל שומרון ז"ל, שללא ספק היה בחור טוב ואמיץ אך חסר סקרנות, לא נתן דעת ללקחי הכרעת הטרור באינתיפאדה הראשונה (בשלהי 1971 לאחר רצח בני משפחת ארויו הי"ד), ולכן כשל בהשבת הסדר בשטחי יש"ע. כפי שכשל בהעמדת חלופה, לשהייה המטופשת בלבנון.
אחריו ירש את כס הרמטכ"ל, רא"ל ברק שניחן לכאורה בכל אמות המידה, אלא שבמקום לממש את כישוריו לבנין הכוח ולהכשרתו, שימשו אלה לביצור מעמדו האישי (מסד למינויו לשר, ולימים לראש ממשלה), מה שמנע ממנו להעמיד מענה להתשה בלבנון ובמרחבי יש"ע. ומאוחר יותר, כשל בהיערכות צה"ל נוכח השינוי האסטרטגי, שחל בעקבות
הסכם אוסלו, מבוא להעצמת הטרור וכמאיץ להפרת ההסכם.
אחריו רא"ל אמנון שחק ז"ל, שהיה באמת ובתמים בחור טוב, אמיץ וחכם, אך חסר סקרנות, שימר בהצלחה את כשלי הלחימה מול הטרור ביש"ע, ואת דפוסי הלחימה המטופשת על אדמת לבנון.
כקודמיו, התמיד מחליפו רא"ל מופז, לנוע באותו תוואי שגוי, והוסיף עוד לגריעת ההרתעה, בביזיון בקבר יוסף ובנסיגה תחת פיקודו מלבנון, שהפכה למנוסה מביישת ומזיקה.
רא"ל
משה יעלון (בוגי) לא עשה דבר בשונה מקודמיו, לא בארגון ובוודאי שלא בהכנת הצבא למלחמה, כפי שהשתקף (לאחר סיום תפקידו כרמטכ"ל) בחוסר המיומנות של צה"ל היבשתי, במלחמת "לבנון השנייה".
רא"ל אשכנזי שבא אחרי רא"ל דני חלוץ (ראה לעיל), לקה כמו קודמיו בהבנת הנכתב במלחמות ישראל, זולת הצטיינותו ביחסי ציבור. בתואם לזה התעלם המצביא מליקויי מלחמת "לבנון השנייה", שכולם היו מקובעים בדרג הפיקוד העליון. וכחליף סתמי אך מרשים, התמקד בסדרת אימונים מסיבית לדרג הטקטי הנמוך, מה שיצר תחושה בדרג מקבלי ההחלטות ובציבור, כי גבי "שיקם את צה"ל". כלומר, כאילו לקחי המלחמות ובכלל זה לקחי "לבנון השנייה", הופקו כהלכה.
אלא מאי, מבצע "
עופרת יצוקה" מלמד, כי היחיד בין מקבלי ההחלטות שעמד על חוסר המוכנות, היה לא אחר מאשר גבי עצמו, כנחזה בדרכי פעולת צה"ל שהסתמנו "כמשגל נסוג", כלומר ללא הכרעה. בלי דעת והבנה כי בכך הניח אבן פינה, לאסטרטגיה שאותה יאמץ החמאס בהתשת ישראל. בגין כך נאלץ מחליפו רא"ל
בני גנץ, לבצע את מבצע "עמוד ענן", ובהמשך מבצע "צוק איתן", שלא תרמו ולא כלום לביטחון ישראל, ובמהופך מזה, תאמו וגם תרמו לאסטרטגיית החמאס.
סיפור אישי, המלמד על מקורות הפגע
לעת היותי אזרח מהשורה מה שמכונה תא"ל מיל', פתח רא"ל ברק (לראשונה בתולדות צה"ל) "קורס מפקדי האוגדות". בתואם לזה קבלתי הודעה מלשכתו, על פיה היה עלי להתייצב ולהעביר יום הדרכה שיהיה כולו באחריותי.
בהתחשב באתגרים שעמדו בפני צה"ל ללא פתרון, בחרתי להעלות בפני החניכים, רובם בדרגת תא"ל, וביניהם תא"ל "בוגי" יעלון (שהיה חניך ואו מאזין ), את הכשלים בהכנת הגייסות ובתפקודם, משום החסך המושרש בצה"ל להפקת לקחי המלחמות.
על כן פתחתי בשאלה, מי מחניכי הקורס מוכן לפרט את לקחי צה"ל במלחמת "ששת הימים", איש מהם לא הרים את הכפפה. כך שנאלצתי לפרט את הלקחים אחד לאחד, כפי שהשתקף במלחמה, דהיינו: העדר מטרת מלחמה ברורה, כשל מערכת הפיקוד והשליטה, מכשלת השילוב הבין זרועי והבין חיילי, העדר מודיעין טקטי (במינון, במקום ובזמן), כשל מערכות התמך, הפסקת הלחימה לעת ערב וחידושה למחרת, ותופעת ההיפגעות מירי כוחותינו.
מאחר שחלפו 26 שנים מאז הניצחון המזהיר (67-93 מועד הקורס), ולאור המכה הבלתי נסבלת שקבלנו, ולידם הסברים לא רציניים אחרים, ביקשתי כשאלה שנייה לפרט את לקחי מלחמת יום כיפור, שבגינם נדרשה ישראל לשלם מחירי עתק בדמים ובדם. מסתבר כי על-אף המחיר, לא נמצא ולו חניך אחד שהרים את ידו. מה שחייב אותי והפעם ללא פרוט לסבר את אוזני החניכים בלקחי יוה"כ, משום שהוו תעתיק מדויק ללקחי מלחמת "ששת הימים".
בהמשך התבקשו החניכים לפרט את לקחי "מלחמת שלום הגליל", וכמקודם איש מהם לא נענה לאתגר. מה שהותיר לתאר את פרשת גניזתם על-פי הוראת רא"ל לוי ז"ל, ולהבהיר כי גם מלקחים אלה התעלמה המערכת הצבאית, לכדי הישנותם בעתיד.
פשר המלכוד
על-פי "מבחן התוצאה" המקובל בישראל כראש וכעיקר, נתן לכאורה לקבוע כי ראשי מטכ"ל לדורותיהם, לא מנעו את עליית רף האיום, אלא שרבים מאלה סייעו במידה מה ( שלא בכוונה רעה), לנסיקתו כלפי מעלה.
כך שהאפשרות לאתר את נקודת התורפה של צה"ל בכלל, ובפרט את הסיבות לתפקודם הלוקה של ראשי מטכ"ל, מותנה בהעלמת "מבחן התוצאה" כאמת מידה בלעדית, משום שהמיקוד בו ורק בו, מונע את ההבחנה בסיבות שגרמו לטוב ואו לרע את השגתו.
לפיכך עלינו להפנים כי העלמת / ואו התעלמות מהסיבות, מעוותת את פני המלחמה וממילא מונעת את הפקת לקחיה, ובכלל זה את סיבות תפקודם הלוקה של ראשי המטכ"ל לדורותיהם.
משתמע מזה:
כי בלית סקרנות של הממונה על ניתוח והפקת הלקחים, עוקד ראש מטכ"ל את עצמו לתוואי שגוי המכרסם בכישוריו, ובכלל זה באמות המידה שבגינם נבחר לתפקידו.
הפתרון - הקמת וועדת חקירה בטרם אסון, וכפתח תקוה
כלקח מתפקודם הלוקה בחסר של ראשי מטכ"ל, ולאור הפסקת כהונתם ברצף (בהמלצת וועדת חקירה ממלכתית), של רמטכ"לים שבגורלם נפל לנהל מלחמה (ראה, דדו,רפול, ודני חלוץ), חייבת הממשלה להכיר בחולשת שריה ובכלל זה גם שר הביטחון, להתמודד כהלכה באתגר המינוי.
לפיכך ראוי כי סוגיית המינוי תתבצע באופן אחר ובשני שלבים: בשלב הראשון, יקבע שר הביטחון שניים ואו שלושה מועמדים; בשלב השני, יעביר השר את שמות המועמדים, לידי וועדת השופט טירקל (כמקובל היום),
ובלבד וזו תאויש בבעלי מקצוע, ותפעל במתכונת של וועדת חקירה ממלכתית.
לאחר עמידה על מידת בקיאותו של המיועד ללקחי המלחמות, לרבות תפיסת עולמו להנמכת רף האיום, ובכלל זה שקלול המשתמע מעברם של המועמדים, שלא חוו במהלך שירותם טעם ניצחון והכרעה של ממש, תמליץ הוועדה לממשלה - על המועמד שראוי לעמוד בראש המטה הכללי.
ואם כך לא יעשה: תדע כל "אם עבריה" כי בלית מצביא מיומן, יתעצם האיום לכדי כך, שבעל כורחה תהפוך ללוחמת בחזית העורף, בעוד בנה / בניה / ואולי גם בעלה, יתמודדו מול האתגרים שבחזית המלחמה.
