אסתר אייזנקוט, אמו של הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל, שמחה בשמחת בנה למרות שבעצם רצתה שיהיה רב. אבל כיוון שבתור אישה דתית-חרדית היא מאמינה שהכול בידי שמים, היא מבינה שאם זה רצון האל - "אז שיהיה". עם זאת היא בטוחה שלאחר מינויו של בנה לתפקיד חייל מספר אחד, "לחרדים ולדתיים יהיה יותר טוב בצבא במהלך כהונתו" היא אומרת ומסבירה כך: "אנחנו משפחה של רבנים.
גדי מאוד מעריך את הדת ואפילו הוא מתייעץ מעת לעת עם רב המתגורר בירושלים. והרב מאוד אוהב אותו". את כול הדברים המרתקים האלה חושפת האם הגאה בשיחה עם "כיכר השבת", אתר החדשות והאקטואליה של החרדים.
אני משוכנע שאייזנקוט אוהב את אמו ומעריך אותה אבל כדי להסיר מכשול מלפניה כדאי מאוד שיסביר לה, כי ברגע שהפכה להיות אמו של הרמטכ"ל, היא זוכה למעמד של "אישיות מבוקשת" וכל אמצעי תקשורת יוכל להשתמש בדבריה כדי לשרת את עמדותיו ולהתייחס אליהם כאילו הם גם עמדתו של הרמטכ"ל. ומן הטעם הזה חייבת האם המאושרת לעשות אחת משתיים - או לא להתראיין או להתראיין, אבל בזהירות. כדי שלא תהפוך, בלי כוונה, להיות כלי שרת למטרות תקשורתיות-פוליטיות שאין לה שליטה עליהן ואולי כלל אינן לטעמה ועוד פחות מזה לטעמו של בנה. כמו, למשל, חשיפת הנוהג של בנה להתייעץ עם "הרב שלו".
האמת היא שאין כל צורך שלחיילים דתיים תוענק הבטחה מיוחדת שיהיה להם יותר טוב בעת שירותם הצבאי. הם מזמן כבר הפכו למעמד מוביל. השינוי הזה לא התרחש ביום אחד. הוא התפתח אט אט עד שבא לידי ביטוי מובהק בשטח. עובדה: שדרת הפיקוד הקרבי בצה"ל - מ"פים, מג"דים, מח"טים ואף אוגדונרים - חובשים כיפות.
עם כל הכבוד לאמו של הרמטכ"ל, בנקודה זו בחייה נכנסת לסיפור התקשורת שחלקים נרחבים ממנה, בעיקר התקשורת השמאלנית, מחפשים סיפורים המנסים להציג את המאמינים היהודים באור מגוחך. בעניין הזה יכול אייזנקוט למנוע מאמו עוגמת נפש עתידית. מסתבר כי בהיותו בהשתלמות בארה"ב השתתף אייזנקוט בקורס על יחסי צבא-תקשורת ואז נפתחו עיניו לחשיבות קיומה של התקשורת וכפי שהוא מספר: "היום התקשורת נכנסת אצלי להערכת המצב מיד אחרי הערכים של קרקע, אויב, זמן ומרחב".
אם זה המצב, כדאי מאוד שיבהיר אייזנקוט לאמו איזה נזקים מסוגלת התקשורת לגרום למי שאינו מבין אותה ואת שיטות פעולתה. וכמי שבא ממשפחת רבנים אולי כדאי שייזכר במצווה החכמה "בפני עיוור לא תיתן מכשול".