מה עצוב יותר: להיות ראש עיר י-ם או רה"מ?

כמו משוררים רבים שאינם מסוגלים להחריש לנוכח המציאות, כך היה גם יהודה עמיחי שכתב את שירו: 'ראש עיר': עצוב הוא להיות ראש עיר ירושלים. נורא הוא. איך יהיה אדם ראש עיר כזאת? מה יעשה בה? יבנה ויבנה ויבנה. ובלילה יקרבו אבני ההרים מסביב אל הבתים. כמו זאבים הבאים לילל על כלבים שנעשו לעבדי בני האדם. לנוכח ההתקפות שלוחות הרסן על ראש הממשלה בנימין נתניהו שבתי לקרוא את שירו של עמיחי והרהרתי לתומי: אילו חי, מה היה כותב המשורר על ראש ממשלת ישראל הנושא בתפקיד כפוי טובה מאין כמוהו. תוצאות הבחירות האחרונות העמידו בפני בנימין נתניהו אפשרויות בלתי נסבלות להרכבת קואליציה. למרות הכל הוכיח האיש את יכולותיו ולא בכדי זכה לכינוי "קוסם". לא נקפו ימים רבים מאז הוקמה הקואליציה בראשותו ב-18 במרס 2012, וכולנו נוכחנו לדעת עד כמה קשה עד בלתי אפשרי למשול ולשלוט בשרים שכל אחד מתוכה מושך לכיוון אחר, שונא אותו אישית ומייחל להפילו ולרשת אותו. שהרי בסופו של דבר בתוך כל הדיסהרמוניה הקואליציונית הוא זה שנושא באחריות כרה"מ. שנאתה האובססיבית תהומית של ציפי לבני לנתניהו לא שככה ואפילו לובתה. במוצ"ש 6 בדצמבר 2014, בראיון עם רינה מצליח ששודר ב"פגוש את העיתונות", הצהירה כי היא תמשיך להתנגד לנתניהו בהווה ובעתיד, חרף הודאתה בעובדה שאמנם נתניהו השתדל להתגמש כדי להגיע לתוצאות המו"מ עם אבו מאזן. כך גילתה לפתע וציינה שהיא ונתניהו גיבשו תוכנית למו"מ אך היה זה אבו מאזן שלא השיב ובכך טירפד את התהליך. כאשר ג'ון קרי האשים את נתניהו בכשלון המו"מ ופלט: "פוף" ..., לא שמענו את ציפי יוצאת להגנת נתניהו שהוכפש לשווא ע"י מזכיר המדינה. כאן היא סכרה את פיה. אכן, 'מיס קלין' פוליטיקאית טהורה וזכה שגייסה את חיוכיה מאוזן לאוזן לכבוד סאיב עריקאת, לעומת ארשת פנים חמצמצה לעברו של נתניהו. א-פרופו: מיד אחרי שנתניהו פיזר את ממשלתו, קפץ ג'ון קרי והכריז שארה"ב אינה מתערבת בבחירות בישראל! מממ... האמנם? בילדותנו התרסנו כלפי קופצים כאלה ושרנו: "המתנצל באין דורשים - את עצמו הוא מאשים"... בוז'י הרצוג, שבימים האחרונים הכתיר את עצמו בוודאות כראש ממשלת ישראל, האשים את נתניהו בכל: בכשלון התקציב (שר אוצר לפיד מ'יש עתיד'), בכשלון הרווחה (כהן שר הרווחה מיש עתיד), ובכשלון המו"מ לשלום (ציפי לבני השרה הממונה על המו"מ מהתנועה) - נו, עד כמה אפשר להתעלם מאחריות המפוטרים הללו מבלי להזכיר את העובדה שחברי מפלגת העבודה בראשותו, זחלו לא מזמן לרמאללה בחוסר כבוד לאומי כדי לפגוש את אבו מאזן שהשיב פניהם ריקם במשפטים פתלתלים בנוסח אלף לילה ולילה. ליד אבו מאזן עמד חיליק בר (העבודה) כילד נזוף שלא הצליח אפילו להוציא קמצוץ של חיוך למשמע נאום היו"ר הפלשתיני. כנראה שבוז'י מעדיף לשכוח את הבושה הזאת, אחרת היה בוודאי מנפנף בה השכם והערב. נתניהו אינו גננת. כרה"מ הוא גיבה את שריו הסוררים עד שקצה נפשו בהם, בכשלונותיהם ובחתרנותם. הרי עליו למשול ולנהל מדינה ועד כה עמד יפה בלחצים בינלאומיים בזהירות דיפלומטית מעוררת הערכה ומעולם לא הכפיש את מתנגדיו ותמיד נזהר בלשונו. השרים המפוטרים ביחד עם בוז'י ויתר המשחרים לפתחו של הבוחר בהבטחות מרקיעות שחקים ובפיהם שירת הסטיקר הדמונית: "רק לא ביבי". (גם הבלתי נלאה עושה דבר או שנים מאחורי הקלעים). למקהלה החורקת הזאת הצטרפו כמה מערוצי התקשורת הכתובה והאלקטרונית שאיבדו אף הם את אחריותם לתפקידם והפכו לתומכים בהפלת נתניהו ולהאדרת כוכבים פופוליטיים אד-הוק. את מי בדיוק הם משכנעים בנימוקיהם הנלוזים והשקריים?! הציבור החכם והמפוכח ישיב את תשובתו ב-17 במרס 2015.