"פגשתי כבר פעמיים את מלאך המוות בחיים"
|
|
|
|
|
|
"כשהייתי בקורס טיס, היינו במכינה, שזה שלב מאוד קשה בקורס. עברנו מסעות של 80 וגם 120 ק"מ בהליכה רגלית ובתנאים קשים מאוד. אני זוכר שבאחת הפעמים, שאלתי את אחד מחבריי למסע, למה אנחנו טורחים ועושים את כל זה בעצם. והוא ענה לי: 'אם לא תעשה את זה - לעולם לא תדע כמה כוח יש לך לעשות דברים'" | |
|
|
|
עבור הרב אילן, מי שהיה טייס בצה"ל בעברו וחזר בתשובה, לא הייתה זו הפעם הראשונה שפגש במוות. "בפעמים הראשונות שפגשתי במלאך המוות, זה היה כשהייתי צעיר, במהלך השירות הצבאי שלי כטייס. באחת הפעמים, הצטרפתי לטיסה במטוס שחבר שלי הטיס, ובעוד הייתי ישוב לידו - המטוס כמעט התרסק ובנס ניצלנו. אז הבנתי לראשונה שהשם מנסה לומר לי: 'תשנה כיוון ודרך בחיים'. בפעם הזאת, בבית הכנסת, כבר הרגשתי שהוא מבקש ממני להעמיק קצת את הדרך, לקחת את הדברים קצת יותר ברצינות, קצת יותר במסירות נפש. כתוב במפורש ש'לא דומה מי ששונה מאה פעמים, למי ששונה מאה ואחת פעמים'".
סיפור מצמרר נוסף שמספר הרב אילן, קשור דווקא לאחד החתנים שלו, שמתברר שחזה את הפיגוע יום לפני שהתרחש. הלה, כאמור, הוא סופר סת"ם במקצועו, שיום לפני כן החליט להתאמן על כתיבתן של אותיות מסוימות, לרגל הזמנה מיוחדת שקיבל. לצורך כך, כתב החתן מילים מסוימות על קלף, וכאשר הביט לאחר הפיגוע על הצירוף שנוצר מהמילים הללו, הזדעזע לגלות אותן מתארות בדיוק את מה שהתרחש. וכך הוא כתב: "חץ שחוט ישועה תהיה מחר".
איך מתמודדים עם אסון כזה?
"כשהייתי בקורס טיס, היינו במכינה, שזה שלב מאוד קשה בקורס, שעד היום אני נזכר בו בחלחלה. עברנו מסעות של 80 וגם 120 ק"מ בהליכה רגלית ובתנאים קשים מאוד. בשלב כלשהו, אתה כבר לא יודע איך קוראים לך מרוב קושי ומאמץ. אני זוכר שבאחת הפעמים, שאלתי את אחד מחבריי למסע, למה אנחנו טורחים ועושים את כל זה בעצם. והוא ענה לי: 'אם לא תעשה את זה - לעולם לא תדע כמה כוח יש לך לעשות דברים'. ועם המשפט הזה אני הולך מאז. צריך לדעת שלכל אחד מאיתנו יש כוחות עצומים גלומים בתוכנו, שאנחנו לא יודעים עליהם, ורק דרך קשיים ואתגרים אנחנו מגלים אותם.
"מלבד זאת, בדיוק היום בבוקר, חיכו לי ליד הבית כתבים של ערוצים שונים, שביקשו לראיין אותי. אחד מהם שאל אותי איך אנחנו בתור אנשים מאמינים מקבלים את הטבח הזה, ואמרתי לו: 'שתדע לך, שלא ערבי, ולא פולני, ולא שום גוי יכול לפגוע בשערה משערות ראשו של יהודי. אנחנו נחשבים 'בני בכורי ישראל', והשם אוהב אותנו יותר מכל דבר אחר, אבל גם לאבא לפעמים אין ברירה, ויש לו את החשבונות שלו שאולי לא נבין לעולם. אבל כל מה שהיה שם - קרה בהשגחה פרטית מדויקת.
"ראינו שהיו כאלה ששנים מתפללים במניין הזה, ובאורח פלא, באותו בוקר נעדרו ממנו. אחד המתפללים למשל התעורר פתאום עם רגל נפוחה, ואחרי שאשתו הפצירה בו - החליט שלא ללכת לתפילה. היה גם מתפלל אחר, שהוא אדם בריא בדרך כלל, ובמשך כל הלילה שקדם לפיגוע סבל מחום גבוה, ולכן לא הצליח להתעורר בזמן כדי להתפלל איתנו.
"מנגד, היו גם כאלה שאף פעם לא מתפללים שם, ודווקא באותו הבוקר היה להם איזשהו סידור באזור, אז הם באו להתפלל שם, ולא תיארו לעצמם שהם הולכים למסור את נפשם על קידוש השם, במעלות קדושים וטהורים. היה גם חבר שלי, שאיך שהוא שמע את כל המהומה, הוא ירד במדרגות לכיוון בית הכנסת, והמחבל כיוון כלפיו את האקדח וניסה לירות בו פעמיים, ומשום מה - האקדח פשוט לא ירה. וזה בדיוק אותו אקדח שרגעים ספורים מאוחר יותר הרג את המתפללים האחרים.
"אני חושב שמן הראוי, שבזמן כזה לא נתעסק במחדלים ביטחוניים ובניסיונות להבין מה היינו יכולים לעשות אחרת, כי זה רק יסיט אותנו מהמטרה האמיתית שהשם מכוון אותנו אליה - שהוא מבקש מאיתנו להתעורר, להתקרב אליו. חשוב שכל אחד מאיתנו יעשה חשבון נפש אישי. לא צריך להסתובב בחדר עם גופות מתבוססות בריח של דם כדי להבין את ערך החיים. אין ספק שהכאב גדול, והוא צועק עד השמיים. את כל ההרוגים הכרתי באופן אישי. לחשוב שמהיום 24 יתומים יגדלו בלי אבא זה לא פשוט. אחת האלמנות גם סיפרה שבדיוק היא תכננה לצאת לפנסיה, כדי שיהיה לה קצת יותר זמן להיות עם בעלה, ועכשיו היא תצטרך לחזור לבית ריק בכל פעם מחדש. הכאב עצום, אבל צריך לזכור שהיהודים זה עם חזק. אנחנו קוברים את המתים - וממשיכים הלאה. וצריך לדעת, שלמרות הכל, יש מי שזה כואב לו יותר מאיתנו - וזה בורא עולם".
|