קומנדו קוואלקום

לפני שנה בדיוק, במלאת 20 שנה להקמתו של מרכז הפיתוח הישראלי של קוואלקום, מונה בוגר הטכניון אריק מימרן למנהל מרכזי הפיתוח בישראל. בתפקיד זה הוא אחראי להובלה הטכנולוגית של מכלול המוצרים, על-פי מפת הדרכים של החברה, משלב ההגדרה ועד למסירת המוצר. פעילותה של קוואלקום ישראל פרושה על פני מגוון רחב של תחומים, ביניהם צ'יפים המיועדים לסלולר, טאבלט ועוד; חיבוריות ואחסון מידע (Mobile PCle ותמיכה בזכרונות eMMC ו-UFS), "חליפות אבטחה" לטלפונים בסביבת אנדרואיד, ופלטפורמת machine to machine לאיכון ומעקב אחר בעלי חיים, אנשים ורכוש דרך הרשת הסלולרית. מימרן, המתגורר כיום בחיפה עם אשתו ושתי בנותיהם, נולד בקזבלנקה ועלה בגיל שלוש לישראל עם משפחתו. הוא למד בבית הספר בסמ"ת בחיפה ("תמיד אהבתי הנדסה ואלקטרוניקה") ובסוף התיכון זומן לקורס טיס. לאחר תום הקורס שירת כנווט פנטום ואחר כך כנווט F-16, והמשיך לטוס עד פרישתו משירות מילואים. מתגעגע? "כן, גם לאנשים, וגם לתחושת העשייה המתמדת, שלא חוויתי הרבה כמוה מחוץ למסגרת הצבאית." בשנת 1992, עם שחרורו משירות קבע, החל מימרן את לימודיו בפקולטה להנדסת חשמל. "אהבתי תמיד את הצד המעשי של המדע - את הפיתוח, את העבודה במעבדה - וגם בטכניון התחברתי במיוחד לפרויקטים ולמעבדות. עיבוד אותות, מערכות הפעלה ומעגלים ליניאריים הם כמה מהתחומים שעניינו אותי מאוד בתקופת הלימודים." את הקריירה המקצועית שלו החל מימרן כבר בתקופת לימודיו בטכניון, בעבודה חלקית בחטיבת השבחת כלי טיס ב"אלביט" - עבודה שהייתה המשך כמעט טבעי לשירות הקבע שלו. במסגרת זו התמחה בשידרוג מערכות שונות (תצוגות, מערכת חימוש, מחשב משימה ועוד) במטוסי קרב. בסוף התואר החליט מימרן לנטוש את ה'קוֹמפוֹרט זוֹן' ולהתחיל מלמטה - כמהנדס מהשורה. "כך הגעתי ב-1996 לקוואלקום, צעד שמשמעותו המיידית הייתה עבודה קשה וירידה במשכורת. למה עשיתי את זה? כי היה לי חשוב לבנות את עצמי מאפס, בעשר אצבעות." מימרן התקדם בהדרגה עד לתפקיד ראש פרויקט, והתברג בהנהלת החברה. "זו הייתה עבודה בהיקף רחב מאוד גם מבחינה גאוגרפית - עם צוותים בחו"ל - וגם מבחינת תחומי הפיתוח." אחרי 11 שנה בקוואלקום עזב למלאנוקס, וממנה למארוול, שבה ניהל פרויקטים רחבי היקף על התפר שבין ניהול הנדסה, שיווק ולקוחות. בשנה שעברה, אחרי חמש שנים במארוול, חזר לקוואלקום, וכעבור חודשים ספורים מונה למנהל מרכז הפיתוח של תאגיד קוואלקום בישראל. במסגרת תפקידו הוא כפוף לד"ר ג'ים תומפסון, סגן נשיא בכיר להנדסה בקוואלקום טכנולוג'יס.

מה ההבדל בין מארוול לקוואלקום, מנקודת מבטך?

הפעילות של קוואלקום בישראל, יחסית למארוול ישראל, מובנית יותר וקשורה באופן הדוק יותר לחברה האמריקנית. הקשר בינינו לבין קוואלקום העולמית הוא קשר של השפעה הדדית - אנחנו מקבלים מהם דרישות והגדרות, אבל גם משפיעים על אופי המוצר הסופי הנמכר ללקוחות. לכן העבודה כאן כוללת נסיעות רבות לארה"ב ושיתוף פעולה הדוק בשרטוט 'מפות הדרכים' של המוצרים השונים. בכל רגע נתון יש שניים-שלושה מהנדסים שלנו ברילוקיישן בארה"ב. חלק מהם נוסעים לתקופה של שנתיים, עם המשפחות, וכשהם חוזרים הם מביאים איתם משב מרענן ומבט רחב יותר, וכמובן השפעה של תרבות העבודה האמריקנית.

מה מאפיין את תרבות העבודה האמריקנית?

האמריקנים זהירים, מסויגים ומסודרים מאוד, ולכן טובים באופרציות גדולות וארוכות טווח. אנחנו הישראלים עובדים כמו יחידת קומנדו, ותמיד בגישה של can do - מתוך הנחה שאין דבר שאנחנו לא יכולים לעשות. אנחנו מכוונים למטרה וחותרים אליה מהר. לכן אנחנו טובים בפתרון בעיות, באילתור, ב-time to market וסקאלות קטנות. בסדרי גודל גבוהים יותר התקדמנו מאוד, אבל עוד יש לנו מה ללמוד מהאמריקנים. כיום קוואלקום הופכת בישראל מחברה קטנה לבינונית, ואת המעבר לסקאלות גדולות יותר אנחנו עוד לומדים. זה דורש יותר סדר, תכנון, מבנה היררכי וחשיבה מאורגנת. אומנם זאת גישה יותר מסורבלת, אבל אנחנו חייבים ללמוד אותה. לכן אני מקדיש חלק גדול מהזמן שלי כיום לגיבוש מבנה ניהולי היררכי שיכול לגדול; להפרדה בין המישורים השונים בהיררכיה (ראשי תחום לעומת ראשי פרויקט); ולהטמעה של חשיבה מאורגנת ותכנון ארוך-טווח.

מהו כוח המשיכה שלכם בשוק התעסוקה?

הישראלים אוהבים לדעת שהם משפיעים על העולם, והרבה מהמועמדים שמגיעים לראיונות עבודה שואלים לאן המוצרים שלנו הולכים. לשמחתי יש לי תשובה טובה: כמעט לכל מכשיר סלולרי בעולם. זו הסיבה שהמוצרים שלנו חייבים להיות ממש מעולים, וכדי להגשים את היעד הזה חשוב שנשמר כאן את הידע שיש לנו. הדרך הטובה לכך היא יציבות תעסוקתית, כלומר - להעסיק עובדים, ובעיקר מהנדסים, לאורך זמן. אנחנו מצליחים במשימה הזאת, ובמונחי היי-טק אנחנו חברה יציבה מבחינה תעסוקתית, וזה בהחלט משפיע לטובה על האווירה בתוך החברה. בנוסף, היותנו חברה בינונית (במונחים של מרכזי פיתוח) מושכת עובדים שמעדיפים את האינטימיות שזה מאפשר ברמה המקצועית, החברתית והאישית.

איך מצליחים להתפרש על ספקטרום תחומים רחב כל כך?

ישראל היא אימפריה של ידע טכנולוגי, ולכן היא סביבה אופטימלית להיי-טק. מלבד גיוס של אנשים מצוינים מתחומים שונים אנחנו גם מקדמים שיתופי פעולה עם חברות סטארט-אפ מקומיות, ועד היום השקענו בחברות שונות בהן Waze. חלק מהקשרים האלה מבשילים לכדי רכישה, שגם היא דרך להביא טכנולוגיות לתוך קוואלקום. באוגוסט 2012, לדוגמה, רכשנו את DesignArt Networs הישראלית, המתמחה בתכנון מודמים ומערכות של תאי תקשורת קטנים לתקשורת אלחוטית וסלולרית, וכעבור שלושה חודשים את EPOS, המפתחת עטי-אולטרסאונד לכתיבה על מכשירים ניידים.

מהו הטכניון עבורך?

בטכניון רכשתי כמובן את היסודות המדעיים והטכנולוגיים, אבל יותר מזה - חלק משמעותי מכישורַי הניהוליים. בקריירה המקצועית שלי 'גדלתי' בתחום הנדסת החומרה אבל די מהר הגעתי לניהול, ואז הבנתי באמת כמה הטכניון משמעותי עבורי. בניהול אתה נאלץ להתרחב לעוד ועוד תחומים, וזה בדיוק מה שהטכניון נותן לך - פרספקטיבה רחבה. בטכניון אתה לא יכול ללמוד רק דבר אחד, אתה חייב להתפרש על תחומים שונים, וזאת התנסות שבהחלט עוזרת לי בקריירה שלי כמנהל. כיום, רוב אוכלוסיית מהנדסי קוואלקום הם בוגרי הפקולטות להנדסת חשמל ולמדעי המחשב בטכניון. בנוסף, בכל רגע נתון יש לנו חמישה-שישה פרויקטים בטכניון שמלוּוים על-ידי מהנדסים מקוואלקום, למשל הפרויקט לניווט בבניינים (indoor mapping), פרויקט של מציאות מדומה (augmented reality) ופרויקטים בתחום ה-security. אנחנו מקפידים על הנוכחות הזאת בטכניון, כי זאת ההזדמנות שלנו להשפעה הדדית - להיחשף למחקר ולחשוף את עצמנו בפני מהנדסי העתיד.