עד היום אני לא מבין כיצד הצליח השופט העליון,
יורם דנציגר להיחלץ יבש מפרשה מביכה שבה נחשפו קשריו האישיים והמסחריים הבעייתיים עם ראש עיריית בת- ים העבריין
שלומי לחיאני בתקופה שהוא היה פרקליטו הפרטי. אחרי שהתברר שדנציגר חשוד בכמה עבירות הוא יצא ביזמתו לחופשה וההכרעה עברה לידיו של היועץ המשפטי לממשלה
יהודה וינשטיין.
תנועת אומ"ץ פנתה בעיתו אל וינשטיין בבקשה להורות על חקירת משטרה על מערכת הקשרים בין דנציגר ולחיאני בעקבות גילויים שפורסמו ב-News1 שמהם עלה חשד לביצוע עבירות של הפרת אמונים.
דנציגר שימש כפרקליטו ובא-כוחו של לחיאני בשורה של הליכים משפטיים כאשר זה היה איש עסקים. מאוחר יותר הפך דנציגר לשותפו לעסקים של לחיאני תוך
ניגוד עניינים בולט לכאורה. על-פי הפרסום נוצר ניגוד העניינים אחרי שלחיאני נבחר כראש עיריית בת ים ודאג לשכור את שרותיו של עו"ד דנציגר ע"י העירייה מבלי שנחתם עמו חוזה כדין ומבלי שטרח לגלות כי מדובר בפרקליט המייצג אותו באופן פרטי ויש ביניהם שותפות עסקית.
אומ"ץ ביקשה מהיועץ המשפטי לממשלה שיפעל בנושא רגיש זה ללא משוא פנים מאחר שעיניהם של אזרחי המדינה נשואות להכרעתו שעשויה לקבוע אם כולם שווים בפני החוק לרבות שופטים. ההר של היועץ המשפטי הוליד עכבר והוא קבע שאין אשמה בהתנהלותו של דנציגר. הכרעתו של וינשטיין שזכה לתואר הרועץ המשפטי למשלה זכתה להרמת גבות בקרב משפטנים בכירים.
המציאות העגומה מלמדת שמאז שוינשטיין מכהן בתפקידו הגבות אינן מורדות. כך נסללה דרכו של דנציגר לחזור בחזרה לכס בית המשפט העליון ולחרוץ את גורלם של אחרים. אלא שלפני זמן קצר חשף העיתונאי החוקר
רביב דרוקר בערוץ 10 עובדות חמורות חדשות בפרשה שמעלות ספק אם וינשטיין יכול להמשיך בתפקידו.
בעקבות זאת פנתה אומ"ץ אל השופטת בדימוס
הילה גרסטל נציבת הביקורת במערך התביעה שהוכיחה בתקופת כהונתה הקצרה אומץ לב ואי תלות: "תוכנית "המקור" ששודרה בערוץ 10 בתאריך 3.12.14 כללה גילויים מפתיעים על פרשת חקירתו של השופט העליון יורם דנציגר במסגרת מערכת יחסיו העסקיים והאישיים (כאשר היה פרקליט פרטי) עם ראש עיריית בת ים לשעבר, שלמה לחיאני.
בעבר קבע היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין כי אין אשמה בהתנהלותו של השופט דנציגר ומשום כך הוא רשאי לסיים את חופשתו ולחזור לכס השיפוט בבהמ"ש העליון.
בתוכנית נחשף במפתיע כי הפרקליטה שטיפלה בתיק, עו"ד דנה נאמן, התכוונה לכתוב במסקנתה שיש לסגור את התיק מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה והמשמעות היא במקרה זה שהשופט דנציגר לא יכול היה לחזור לביהמ"ש העליון. עו"ד דנה שינתה את מסקנתה, כפי ששודר בתוכנית, וקבעה מחוסר אשמה וזאת בעקבות פנייתו של היועץ המשפטי לממשלה.
התגובות של משרד המשפטים ושל הפרקליטה, בתשובה לפניית עורכי תוכנית המקור הייתה מגומגמת ובלתי משכנעת. נודה לך על בדיקה של פרשה זו".
בשלב זה לא ברור עדיין כיצד ואם תרים גרסטל את הכפפה ותתעמת עם היועץ המשפטי לממשלה.
במקביל פנינו אל נשיא בית המשפט העליון עו"ד גרוניס שעומד לסיים בעוד זמן קצר את תפקידו, הפנינו את תשומת לבו לגילויים מפתיעים חדשים בפרשה ואמרנו לו שלעניות דעתנו נראה לנו שהשופט דנציגר צריך להשעות את עצמו לאלתר מתפקידו, עד לברור נוסף של נסיבות השינוי בהחלטת הפרקליטות בעניינו.
"לא יעלה על הדעת ששופט עליון ימשיך בתפקידו אחרי שדבק בו מחדש רבב, שעלול להכתים את מערכת המשפט" נאמר בסיכום פנייתה של אומ"ץ.
דרישת אומ"ץ לא התקבלה.
במכתב ששיגר עורך הדין רון גולדשטיין, עוזרו הבכיר של נשיא בית המשפט העליון, נכתב כי מכתבה של אומ"ץ שנחתם על-ידי
אריה אבנרי הובא לעיונו של נשיא בית המשפט העליון השופט גרוניס שהסמיך את גולדשטיין להשיב בשמו כדלקמן "כפי שוודאי ידוע לך היועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור את התיק בעניינו של כבוד השופט יורם דנציגר בעילה של חוסר אשמה. אין ספק שהחלטתו של היועץ המשפטי לממשה נתקבלה לאחר שכל החומר הרלוונטי היה בפניו. אין בידיעה העיתונאית אליה התייחסת כדי לשנות מכך. בנסיבות אלה אין מקום לנקוט צעד כלשהו בעניינו של השופט דנציגר".
חד וחלק.