X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
זכותו וחובתו של העם היהודי לומר לעמים הנאורים שעדיין לא למדו את לקחי השואה. אולם בה במידה חובה לומר בגילוי לב לעם במדינה - אשר הוקמה כלקח ראשון של השואה - שעדיין לא למדנו את לקחיה רשמים בשולי יום הזיכרון הבינלאומי לשואה
▪  ▪  ▪
ציון יום השואה הבינלאומי באושוויץ[צילום: AP]

ה-27 בינואר נקבע על-ידי אומות המאוחדות כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה. המשמעות שלו היא לא רק רטרוספקטיבית, אלא עכשווית. מה למד העולם מן השואה. אלה לקחים הוא הפיק. לצערנו אין שנה שאין תזכורת טראומטית למה שמסוגל לחולל הרוע של האדם. מעשי הטרור והרצח הנתעבים שאירעו מאז יום הזיכרון הבינלאומי בשנה שעברה מלמדים שהעולם לא הפנים את המשמעות האוניברסאלית של השואה, אף שזאת יושמה בעיקר לגבי העם היהודי.
זכותו וחובתו של העם היהודי לומר לעמים הנאורים כמו צרפת, בלגיה, ספרד, שוודיה, שלא לדבר על גרמניה וגם למדינות באמריקה כולל ארה"ב-עדיין לא למדתם את לקחי השואה. אולם בה במידה חובה לומר בגילוי לב לעם במדינה - אשר הוקמה כלקח ראשון של השואה - שעדיין לא למדנו את לקחיה.
אנו עוסקים בריטואלים, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה ובהזדמנויות אחרות, בדיוק כמו שאנו מכים על חזינו ביום הכיפורים על חטאים שחטאנו כלפי אלוהים ואדם- פולחן שבקרב רוב האנשים שעוסקים בו אין לו כול משמעות מעשית. הם מוסיפים לחטוא.
בדרך כלל השואה מוזכרת אצלנו בהקשרים פוליטיים וזאת לא רק זילותה של הטרגדיה הגדולה של העם היהודי אלא מעשה מחפיר שיש בו משום שימוש בדמים של ששה מיליון נרצחים כאמצעי להפחיד, כול ימות השנה ובעת מערכת הבחירות. אישית אני חש כאילו אפרם של אחיי, אבי, סביי ורוב רובה של משפחתי מנוצל על-ידי אנשים ציניים כדי לזרות אותו על הציבור כמו קונפטי בתהלוכה פוליטית .צורב לי כאשר במדינה מפותחת, חזקה כלכלית וביטחונית עם הישגים מפוארים, הטרובדורים של העם שרים "מיין שטעטעלע ברענט". - העיירה שלי בוערת. אם היא אכן בוערת הרי זה בגלל שאנו כאן לא למדנו, לא למדנו, לא למדנו - את לקחי השואה. ומי שירצה לדעת במה לא למדנו, מוזמן לא לחפש בגוגל, בספרים או בכול חומר רפרנטאטיבי - אלא רק לקרוא מיד יום בעיתונים, להאזין לרדיו או לצפות בטלוויזיה. שם הוא יקבל את התשובה. גם מה שלא למדנו וגם בכול הקשור לשימוש, ציני, זדוני במונח שואה.
השראה מול ביזוי
מי שאמור היה לשמש השראה בנושא השואה בהקשר של הפקת לקחים בחיי היום יום שלנו היא ההנהגה של המדינה ובראשה נשיא המדינה וראש הממשלה, שעומדים בראשי הפירמידה הייצוגית והתפקודית של ישראל. הנשיא אכן ממלא פונקציה זאת בגאון .טוב שהוא השתתף בעצרת מיוחדת של האומות המאוחדות לציין את הסולידאריות הבינלאומית בזיכרון השואה. טוב עוד יותר הוא עשה בהופיעו בפני כנסייה של שחורים וכבש את הקהל בהעמידו את זיכרון השואה בקונטקסט האוניברסאלי- יהודי. בהזכירו את התלאות שעברו השחורים באמריקה, ואת האיש שטבע את האמירה. we shall overcome .זאת השראה. אני חוזר וטוען כול הזמן שהדרך היחידה לשמר את זיכרון השואה בעולם היא להציב אותה במרכז הנרטיב, ולא כחלק נפרד אף שלשואה הזאת שאירעה לעם היהודי אין אח ומשל. ואכן נאומו של הנשיא בעצרת האו"ם אמש הוגדר כנאום אוניברסאלי. הוא אמר בין היתר: "אף שאין דבר הדומה לאכזריותה, להיקפה או לממדיה של השואה היהודית באירופה -הרוע אינו נחלתה של דת כזו או אחרת, כפי שהוא אינו מאפיין של מדינה או קבוצה אתנית".
לעומתו ראש הממשלה ממלא את התפקיד ההפוך. מרוב שימוש בשואה, הוא הופך אותה לסחבה ומנגב בה את המחדלים שלו. הוא מסמרטט אותה.
וככה כותב חתן פרס ישראל, הפסל דני קרוון בהארץ (23.1.2015): "ראש הממשלה שמכין את המלחמה הבאה מעז להשתמש בשואה באופן דמגוגי. מה הוא עשה כדי להציל את חיי ניצוליה. האם ביקר אותם, דאג להם למצוקתם. איך הוא יכול להמשיך לחיות חיים של בזבוז... הוא מנפנף בשואה בקלות ומוזיל את שמה ואת הזיכרון ההיסטורי הקשה".
וכאילו כדי להמחיש דברים אלה מפרסם באותו עיתון אור קשתי מאמר שבו הוא מביא מסמך שהוגש למשרד ראש הממשלה ומבקר קשות את הכשלים הרבים בטיפולה של המדינה בניצולים. זאת חרף העובדה שהמדינה הוסיפה משאבים למען הניצולים אשר בחלקם שקועים בביצות הביורוקרטיה.
אבל עסקינן בזיכרון השואה ולא בשרידיה. לכאורה המקום הקל ביותר ללמד וללמוד את לקחי השואה, היהודיים, המוסריים, הערכיים והאוניברסאליים של השואה - הוא כאן במדינה היהודית. אבל דווקא כאן במדינה היהודית, שקמה על עיי החורבן של זמנינו, חייבת להתנוסס מעל לראשינו הנבואה המרה של ישעיהו "... מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ." ואכן זה כבר קרה בתקופה של חורבן הבית. מי שקורא את ספרו המונומנטאלי של יוסף בן מתתיהו- יוספוס פלאוויוס, "מלחמת היהודים ברומאים" מגיע בסוף הקריאה למסקנה שהכותרת צריכה הייתה להיות "מלחמת היהודים ביהודים".
מכאן שאת לקחי השואה צריך ללמוד בראש וראשונה כאן, בד-בבד עם חשיפת פניהם של אומות העולם לא רק על המחדלים והאלם בתקופת השואה אלא על אלה של פוסט שואה. יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, הוא מועד הולם לשתי המטרות גם יחד. אבל אנו בראש.
ראיתי לנכון להביא להלן בשפה האנגלית את מנשר ניצולי השואה. זאת משום שזה יום הולם לפרסום המנשר. כמו-כן, אני רוצה לציין שכול המאמצים במשך השנים להביא את המנשר, ההומניסטי הזה, לידיעת האומות המאוחדות באמצעות משרד החוץ שלנו, עלו בתוהו. לא ניתנה כול סיבה למחדל זה. הסיבה יכולה להיות כפולה. סתם מחדל של משרד החוץ שלנו, או מעין חשש המתמיד "מה יאמרו הגויים". או שניהם גם יחד. אפשר וזה הפרסום הפומבי הראשון של המנשר באנגלית, למעט עובדת הימצאותו באתר "יד ושם".

Our Living Legacy
The Survivors’ Declaration
▪  ▪  ▪

The Age of Holocaust Survivors is drawing to a close. Before long no one will be left to say, "I was there, I saw, I remember what happened." All that will be left will be books of literature and research, pictures and films, and multitudinous testimony. This will be a new era. The dark inheritance of the Shoah that was so indelibly stamped on the survivors' souls and hearts will become a sacred mission imposed upon humanity.
In the spring of 1945 the great thunder of World War Two was silenced. In the eerie stillness that followed, we, the last vestiges of European Jewry emerged from the camps, the forests, and the death marches. We were ragged, bitter and orphaned, without friend or relative, without a home. We were secretly wondering in our hearts if after the Ghettos, transports, and Auschwitz we would still be capable of rekindling a spark of life within us? Could we ever work again? Love again? Would we dare begin a family again?
No, we didn’t turn into wild animals, hungering only for vengeance. This is a testament to the principles we possess as a people imbued with enduring faith in both man and Providence. We chose life. We chose to rebuild our lives, to fight for the establishment of the State of Israel, and we chose to contribute to society in Israel and in a host of other countries.
The majority of the Holocaust survivors came to Israel - the Jewish State. This was, for them, an existential imperative arising from the Holocaust. The foundations of the State of Israel were built not only on the memory of six million of our people who were murdered, but with the historical lessons of the Shoah in mind, namely that a Holocaust will never happen again.
Since then, we have chosen to contend with the most resounding and perplexing issues relating to the Shoah: Why and for what purpose was the horror perpetrated? Why did the Germans single out the Jew as a danger to all humanity who must be exterminated? How is it possible that amongst the German nation, a people of such apparent intellect and modern culture who produced great artists, thinkers and teachers of ethics, murderers could arise who fashioned and operated this unprecedented killing machine?
The survivors are a pluralistic lot, with myriad opinions, convictions and doctrines. But we share a deep desire to transmit to the future generations what we lived through, and what we learned during that dark time, before we bid farewell to this life that showed us so much bitterness. It is from here, from Har HaZikaron - the Mount of Remembrance - from Yad Vashem in Jerusalem, that we the survivors choose tell our story. And it is now, that we raise our collective and individual voices.
In Jewish tradition, the command to remember is absolute. But its obligation does not end with the cognitive act of memory - it must be connected to both meaning and action. Today, we for to the next generation. We pass to you as well, the fundamental lesson of Judaism, that memory must be accompanied by action of ethical and moral intent. This must be the foundation and the focus of your energies toward the creation of a better world.
“Thou shalt not murder!” This basic tenet of human morality was trumpeted to all humanity from the heights of Mount Sinai. The memory of the murder of 6 million Jews by the Nazis and their willing helpers obligates us to act on this injunction. Life is a gift of creation, its form and essence a statement of ultimate equality among all those created in God’s image. With this in mind, it would seem obvious and indisputable that this fundamental commandment obligates all of humanity. And yet it is being mockingly violated in every corner of the world. As a part of the legacy of the Shoah we must be relentless in our pursuit of solving human conflict, between states and between people, in ways that prevent unnecessary bloodshed.
For us, who experienced the degradation of cruel racism and prejudice, who were condemned to death merely for being born Jews, we call on humankind to adopt principles of equality among men and nations. Tyrannical despotism, political and religious oppression, economic deprivation designed to destroy human dignity must be seen by the world community as grave sins that will not be tolerated. There is no real alternative to coexistence between people and nations. All must be done to resolve differences not through the spilling of blood but through discussion and mediation, in the Middle East and in the entire world.
Anti-Semitism and all other forms of racism present a danger not only to Jews but also to the community of nations. These days the “new anti-Semitism” is directed simultaneously against Jews, against Israel and against Zionism. By equating these terms the danger for Jews as a whole is exacerbated. This phenomenon is also common in propaganda emanating from the Arab world. The Holocaust showed the world the extent of the destructive power of anti-Semitism and racism. Holocaust denial, as well as minimization and banalization of the Holocaust provide a means of avoiding the evident conclusions and learning the lessons for the future. We, the survivors, call upon the world to wipe out these phenomena and to combat them relentlessly.
The memory of the Shoah is contentious and dark, exposing the ugly and naked face of consummate inhumanity that threatens the very nature and stature of civilization itself. We who staggered through the valley of death, only to see how our families, our communities and our people were destroyed, did not descend into despondency and despair. Rather, we struggled to extract a message of meaning and renewed purpose for our people and for all people, namely: a message of humanity, of human decency and of human dignity.
The Holocaust, which established the standard for absolute evil, is the universal heritage of all civilized people. The lessons of the Holocaust must form the cultural code for education toward humane values, democracy, human rights, tolerance and patience, and opposition to racism and totalitarian ideologies.
From Har HaZikaron in Jerusalem the words of Rabbi Hillel need to ring out loud and clear: “What is hateful to you, do not do to your fellow human being!”
The Survivors' Declaration was first read out by Holocaust survivor journalist and writer Zvi Gill at the closing ceremony of the international conference held at Yad Vashem on "The Legacy of Holocaust Survivors: The Moral and Ethical Implications for Humanity." The ceremony took place in the Valley of the Communities at Yad Vashem on Thursday, 11 April 2002.

פורסם במקור: אתר המחבר "זרקור"
תאריך:  30/01/2015   |   עודכן:  30/01/2015
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
מטיפים לעולם מה שאנו לא מקיימים
תגובות  [ 8 ] מוצגות  [ 8 ]  כתוב תגובה 
1
קראו את אלי וייזל-על האדישות ל"ת
תבינו מסקנת השואה  |  30/01/15 23:07
2
למה לערבב
באום  |  31/01/15 06:28
 
- תגובתך מצויינת !
ותוספת משלי  |  31/01/15 09:15
3
אנטי יהודיות והשמדה לא פסו
חזקי שנאן  |  31/01/15 09:52
 
- היום שיש לנו מדינה ציונית
חוזה בכוכבים  |  1/02/15 18:14
4
"זיכרון השואה אינו מתפקד" מאת
קורןנאוה טבריה  |  31/01/15 10:07
 
- התלמות מי זכרון השואה זה
ישע  |  1/02/15 15:09
5
ניצול שואה שמבזה ומוזיל אותה
קידי  |  31/01/15 20:12
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות שואה וגבורה
ראובן (רובי) ריבלין
דברי נשיא המדינה בטקס לציון יום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה במליאת האו"ם [ח' בשבט תשע"ה, 28.01.2015]
איציק וולף
נשיא המדינה נאם לראשונה בפני העצרת הכללית של האו"ם לרגל יום השואה הבינלאומי    מתח ביקורת על התעלמות האומות ממקרים רבים של רצח עם, כולל בסוריה    "הגדרתם של קוים אדומים מחייבת לחדול מההוזלה ומהשימוש הציני הפסבדו אוביקטיבי ובמושגים כמו "רצח עם", לצרכים פוליטיים"
הדר פרבר
ישראל רוזנבלט
הסרט התיעודי "יירד הלילה" נגנז ב-1945 בהוראת ממשלת בריטניה, כדי שצילומי זוועות מחנה הריכוז ברגן-בלזן לא יפריעו להתפייסות עם גרמניה אך חצי שנה קודם לכן דיווח כתב הבי.בי.סי בבריה"מ על שראה    שירות השידור הבריטי סירב לשדר את דיווחו. הסרט "יירד הלילה" כמעט שלא מזכיר יהודים. ב-ynet דווקא היה מי ששיבח זאת
יפעת גדות
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il