ד"ר בגין ומיסטר בני

אלא שמשהו התרופף אצלו בתחום אחר. הליברליזם החברתי, ולעיתים הסֶמי-מדיני, עלה לו לראש, עד כדי התקרבות מסוכנת לאידיאולוגיה של מרצ. זו אינה הערכה. אלה עובדות:

• בהיותו שר בממשלת נתניהו, הוטל עליו לפעול להסדרת תביעות הבדואים בנושא הקרקעות בנגב, והוביל תוכנית מוגזמת ושערורייתית שמעניקה לבדואים מתנת חינם מאות אלפי דונמים ועשרות מיליוני שקלים, למרות שהבדואים מעולם לא הוכיחו בעלות על שטחי ענק אלה.

• במרס 2012 דרש מהיועהמ"ש, לשקול בחיוב מתן היתר בנייה לבדואים בנגב, שהשתלטו בכוח על אדמות המדינה, בבחינת רצחת וגם ירשת (מעריב, 29.3.12).

• ב-2009, כשנתניהו נכנע לאובמה להקפיא את הבנייה בשטחים מבלי לקבל על כך שום תמורה מהפלשתינים, היה האיש שהתחנך על 'שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן', לאחד מגדולי תומכי ההקפאה המרושעת ברוח גזירות 'הספר הלבן' המנדטורי, שנגדן לחם אביו המנוח בשצף קצף.

• בדצמבר 2009 פירסם מאמר בהארץ, שממנו עלה, למרבה התמיהה, שהוא כבר השלים עם רעיון שתי מדינות לשני עמים, וכל טענותיו התמקדו נגד ארגון הפתח', שמסרב לפתרון זה.

• כשהבינו במחנה הלאומי שהיועהמ"ש נמצא ללא הרף במצב של ניגוד עניינים, כפי שטענו גם מומחים בכירים מהאקדמיה, והוצע לפצל את סמכויות היועהמ"ש, תוגברה התנגדות השמאל למהלך בידי בני בגין, מגדולי חסידיה השוטים של 'דת המשפט'.

• הוא התנגד בעקביות ובשיטתיות להצעות החוק, שנועדו לאסור הזרמת כספים אירופיים זרים למימון ארגוני שמאל. חקיקה כזו, כך טען, תפגע בזכויות המיעוט בשמאל, תגביל את פעילות ארגוניו ואת חופש הביטוי. השבוע פתח הליכוד בקמפיין כנגד מימון זר של עמותות וממשלות זרות המתדלקות את הקמפיין נגד הליכוד (ע"ע 15V). הקמפיין הזה יכול היה להימנע, אילו לא בלם הליברל הדגול חקיקה נגד המימון הזר.

• הוא התנגד, ללא שום חמלה יהודית/אנושית, להחלת דין רציפות למתן חנינה לנערים ולנערות עצורי המחאה נגד ההינתקות, שחטאו באהבת יתר למולדתם. "יש לי בעיה עקרונית עם חנינה גורפת", הסביר 'הצדיק בפרווה'.

• הוא הוביל את הסיכול הממוקד לחוק שביקש 'להלבין' את המאחזים, וטען ש"זו הצעה הזויה".

• הוא היה היחיד בימין שהתנגד לביטול חוק מנדטורי המעניק לשפה הערבית מעמד זהה לזו של השפה העברית בישראל (ונוטל ממנה את מעמד הבכורה הטבעי, בדומה לזה שיש לצרפתית בצרפת ולאנגלית באנגליה). בוועדת השרים לחקיקה נוצר איזון בין תומכי החוק להעדפת העברית לבין מתנגדיו. בגין מצא עצמו בעמדת לשון המאזניים, וממנה הפיל את הצעת החוק, תוך השמעת נאום חוצב להבות נגד "פגיעה בזכויות הערבים בישראל".

• בקיץ 2010, בשיאו של הקמפיין שערכה תנועת 'אם תרצו' נגד הקרן לישראל חדשה, בשל תרומתה הנואלת להכפשת ישראל בדוח גולדסטון, הוקיע המחנה הלאומי את הקוויזלינגים מהקרן. אך אז עלה בגין לשידור בקול ישראל, ויצא מגדרו להגנת הקרן: "נפגשתי עם נציגים מהקרן החדשה לישראל ועם אנשי 'רופאים למען זכויות אדם', שהציגו בפני מסמך שהוכיח כי מדובר בהאשמות שקריות", טען בפאתוס בגיניסטי, והיה למעשה היחיד בימין שגונן על הקרן, בשעה שחטפה מכל עבר על מעורבותה עד צוואר בדוח גולדסטון המכפיש. ארז תדמור, מראשי 'אם תרצו', ביקש להיפגש עימו ולהעמידו על טעותו, אך הוא התקפד וסירב לשמוע. הליברל הנאור הפך, מבלי למצמץ, לדיאודורנט היעיל ביותר לטיהור שותפי קמפיין השיטנה הבינלאומי נגדנו.

כך הפך עצמו ד"ר בגין ומיסטר הייד לסוג של סוס טרויאני במחנה הלאומי. לא לחינם הוענק לו צל"ש חם מפי דניאל סוקאץ', מנכ"ל הקרן לישראל חדשה, בהופעה בסידני ב-2012: "בגין הוא אחד החברים הטובים שלנו בממשלת ישראל" (מקור ראשון, 8.6.12). אמור מי חבריך ואומר לך מי אתה... היו שחשבו שבשתי שנות הינתקותו מהפוליטיקה יעבור תיקון עצמי. אבל לא. לאחר שהוצנח לרשימת הליכוד, שוב בעט בשולחיו, נעץ מקלות בגלגלי קמפיין ההסברה הרשמי של הליכוד. בראיון ראשון בגל"ץ, יצא להגנתם של – לא להאמין! - בוז'י וציפי מן 'המחנה הציוני'. בתשובה לשאלה השיב: "הם [בוז'י וציפי, שוחרי נסיגות ועקירות – מ"ר] ציונים ושוחרי טוב". ובמענה לשאלה אם 'המחנה הציוני' הוא מפלגה אנטי ציונית, השיב: "לא, חלילה... אינני מחלק ציונים לציונים". זאת בשעה שעמיתיו בליכוד מתאמצים לשכנע את הציבור, שהמותג 'ציוני' הוא נכלולי ומזויף, ככל שמדובר במפלגה בה מככבים סתיו שפיר, מרב מיכאלי, זוהיר בהלול, יוסי יונה וחבר מרעיהם. מה שמוכיח שהעוף המוזר הזה לא השתנה, ועוד יאכיל הרבה קש את המחנה הלאומי.