נגמר השקט התחילה הניו מדידה

בחירות 2015 מתאפיינות בעליית השימוש בניו-מדיה. מחקרים מראים שהשימוש העיקרי שמועמדים עושים באמצעי הניו מדיה הוא במיוחד ליצירת תקשורת בין אנשים וקבוצות וכן לאיסוף וניתוח מידע. עוד מתברר שבזמן בחירות, עם ישראל אוהב לאסוף ולנתח נתונים עד שנדמה שלא רק שהבחירות נכנסו לעולם הניו מדיה, הבחירות נכנסו גם לעולם הניו-מדידה. העיתונות הדיגיטלית והפיזית, תוכניות הראיון וחדשות מתמלאים נתונים המודדים כל תנועה של כל נבחר ציבור, כל מפלגה, כל אמירה ונאום. הכל נמדד. הנתונים מציפים אותנו מכל עבר, משתנים בהתאם לכל אירוע ומתאימים עצמם לסוקר ולפלטפורמה שמפרסמת את הסקר. לנתונים יש כוח מאגי, הם נותנים לנו תחושה של שליטה והבנה. כאשר אנחנו מפיצים את הנתונים, אנחנו גם נחשבים "כמומחים" בתחום. לייק על סקר שראינו מעלה אותו לעמוד הפייסבוק שלנו ויכול לשמש בסיס לעוד נתונים. רשת האינטרנט מאפשרת לנו לאתר, להפיץ ואפילו לחשב בעצמינו ולהפוך נתונים לגרפים, בהינף יד. לא פחות מאיסוף מידע אנחנו אוהבים לתת מידע. לענות לסקרים, לאפשר לאפליקציות שונות לאסוף עלינו מידע ולאפשר לנתונים אלו להיות חלק מקמפיינים מתוזמנים היטב.

הנה דוגמה קצרה על נתוני בחירות:

חברת "ויגו" פרסמה שיותר מ-200 אלף גולשים כתבו 800,000 פוסטים בנושא הבחירות. מסתבר שהתחום המדיני-ביטחוני מעניין יותר מ 65% מהנשאלים, אבל התחום החברתי כלכלי מעניין כמעט 70% וש 55% מהאזכורים של נתניהו קשורים לתחום הביטחוני ו-45% לתחום הכלכלי. בנט מצוטט רק ב 30% מהאזכורים בתחום החברתי-כלכלי למרות שכיהן כשר הכלכלה בממשלה האחרונה. אביגדור ליברמן (65% מהאזכורים) ולבני (60%) מזוהים יותר עם הנושא הביטחוני-מדיני, ואילו הרצוג (60% מהאזכורים), לפיד (65% מהאזכורים) וכחלון (75%) מזוהים בעיקר עם התחום החברתי-כלכלי. לפיד וכחלון שמתמקדים בנושאים כלכליים במסע הבחירות שלהם מעבירים תשומת לב כלכלית ספקנית לגבי אפשרויות הביצוע של הבטחותיהם. נאמנות מפלגתית והצבעת נשים סקר של מינה צמח ומנו גבעקבע ש39% מהבוחרים נאמנים למפלגתם, 27% התאכזבו והחליטו להעביר את הצבעתם למפלגה אחרת, 17% מתלבטים למי להצביע, ו-6% לא יצביעו. חברת און לייף וחברת המחקר Zeta Toolsפרסמו מחקר על נשים בבחירות 2015 וטוענות שמעל 35% מהנשים יצביעו עבור הבית היהודי. 20% מהן תצבענה עבור "יש עתיד", אם כי 78% מהנשים שהצביעו ליש עתיד בבחירות הקודמות לא בטוחות ששוב יצביעו. אין ספק שיש צורך בנתונים. חוקרים יכולים לנתח מידע מועיל על כיוון הסנטימנט (ההרגשה הכללית של הציבור) בקרב המצביעים. ניתן לנבא את סדר היום הציבורי ואת צרכי הציבור מתוך נתונים. אנחנו מכירים טוב יותר את המועמדים מתוך הנתונים והסקרים. לנתונים יש גם חשיבות למועמדים עצמם. המועמד יכול להבין את מידת ההיכרות של הציבור עם עמדתו ופעולותיו. מפלגה יכולה להבין מה הציבור דורש ממנה, ולהבין איך לפנות לקהל. לא פחות חשוב לדעת את מקומם של המתחרים בתהליך הבחירות. ככולשתהליך הבחירותמתקרב נתחיל לראות יותר נתונים על יותר נושאים ואנשים מהרבה מקורות. אבל בואו רגע נעצור ונחשוב. האם אנחנו באמת צריכים כל כך הרבה נתונים כל הזמן מכל עבר כדי לקבוע עמדה? האם צריכת הנתונים המוגברת מועילה? או שעלינו לצרוך נתונים בצורה ממוקדת יותר ולהשאיר יותר מקום בניו מדיה לשמוע את המועמדים, לדבר בינינו, להתייעץ ולהחליט? נראה שיש רצון לדיון ציבורי ופחות לתעמולת המועמדים ולהבטחותיהם כלכליות שספק יקוימו.