שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, דחתה כצפוי (19.1.25) את שתי העתירות נגד שחרור המחבלים במסגרת עסקת החטופים עם חמאס. "בהתאם להלכה ארוכת השנים הנהוגה בבית משפט זה, אף זו הפעם – אין מקום להתערבותנו", היא אומרת. את העתירות הגישו הארגונים בחרנו בחיים ואלמגור, המייצגים משפחות של נפגעי טרור, ובני משפחת סחיווסחורדר שקרוביהם נרצחו בפיגוע במסעדת סבארו בירושלים בשנת 2021. העתירה הראשונה טענה שהמחבלים המשוחררים יחזרו לדרך הרצח ועליה התבקשה המדינה להגיב. העתירה השנייה שבה על אותה טענה וביקשה לקבוע קריטריונים ברורים לשחרור מחבלים; המדינה לא התבקשה להגיב עליה. ברק-ארז אומרת: "הסוגיה שהונחה לפתחנו היא רגישה ומורכבת במישור החברתי והאנושי. היא נוגעת ישירות ב'פצעים פתוחים' ברקמת החיים במדינת ישראל. היא משלבת בין תקווה לשובם הצפוי של מי שנמקים בשבי, דאגה לשלומם של אלו מהם שגורלם אינו ידוע, הכרה בכאב ובחשש של משפחות שכולות ושל מי ששילמו מחיר בגוף ובנפש, והבנה של מורכבות הנושא מבחינת ביטחון המדינה ושלום אזרחיה. הערכים העומדים בליבת הדיון, ובראשם קדושת החיים ופדיון שבויים – אינם שנויים במחלוקת. אולם, יש גם יש ויכוח נוקב באשר ליישומם. "בתוך כך, התפקיד המצומצם המוטל עלינו, כמי שיושבות לדין, הוא לבחון את העניין דרך העדשה המשפטית, ולהכריע אם קמה עילה להתערבות בהחלטת הממשלה. המסקנה במקרה זה, כפי שיוסבר, היא חד-משמעית – דינן של העתירות להידחות. כל זאת, מבלי לגרוע מכך שההכרעה המשפטית החותכת, אינה מבטלת את החששות ביחס למה שצופן העתיד. "החלטת הממשלה מושא העתירות דנן היא בעלת אופי מדיני וביטחוני מובהק. היא נוגעת ליחסי החוץ והביטחון של ישראל, בהיבטים הקשורים להחזרת החטופים מזה ולשחרורם של אסירים ביטחוניים מזה. היא מבטאת שיקול דעת מהותי והכרעה בין עקרונות מתנגשים במישור הערכי, המוסרי, והציבורי כאחד. ככזו, היא מצויה בגרעין הקשה של סמכויות הממשלה, האמונה על היבטים אלו. אין זה מקומנו או מנהגנו להתערב בעניינים מסוג זה, אשר מתחם הביקורת השיפוטית בהם הוא צר ביותר. כך אכן נפסק במקרי עבר שנסבו על עסקות בעלות קווי דמיון לענייננו. "...ההחלטה שקיבלה הממשלה, לאחר ששקלה את הדברים וערכה איזון מורכב בין השיקולים ואינטרסים העומדים מצדי המתרס, היא החלטה כבדת משקל, המבוססת על מגוון רחב של שיקולים ונתונים, אשר רק חלקם מונח בפנינו. בהתאם להלכה ארוכת השנים הנהוגה בבית משפט זה, אף זו הפעם – אין מקום להתערבותנו". לדברי ברק-ארז, "חששם של העותרים כי שחרורם של אסירים ביטחוניים מהכלא, אשר זרעו בעבר הרס וחורבן, יביא לפגיעה במדינת ישראל – ואף יאפשר לאותם מפגעים לשוב ולעסוק בטרור – הוא מובן. עם זאת, השיקולים העומדים על הכף שמנגד אף הם רמי מעלה, ובהם החשיבות הנודעת לחזרתם של מי שנחטפו משטח המדינה. החיים – לחיק משפחתם ויקיריהם, והמתים – לקבר ישראל. ולצד זאת – התרת ספקות ואי-ודאות קשה מנשוא באשר לגורלם. מכל מקום, החלטת הממשלה נסמכה על חוות דעת ביטחונית-מדינית ברורה שבה הודגש כי 'עמדות צה"ל, השב"כ, המוסד, המשרד לעניינים אסטרטגיים ומשרד החוץ הן לתמוך במתווה לשחרור החטופים הישראלים'". ברק-ארז מסיימת: "ללא ספק, זהו אחד מן המקרים שבהם ברור קוצר ידו של המשפט. ליבנו עם המשפחות של מי שאינם שבים עדיין, כמו גם של מי שרואים את רוצחי יקיריהם יוצאים מבתי הכלא ועיניהם כלות. לצד זאת, עוד עומדת התקווה שאכן ישובו בנים ובנות לגבולם". השופטות יעל וילנר ורות רונן הסכימו עם ברק-ארז. את אלמגור ייצגו עוה"ד עו"ד מאיר סחיווסחורדר ומאיר הלר, ואת המדינה - עוה"ד ענר הלמן, שרון רוטשנקר ושרון הואש-איגר.