- סוכרת היא הסיבה השכיחה ביותר להפרעות בזקפה (יותר ממחצית מהחולים) והיא פוגעת בזקפה הן עקב פגיעה בעצבים והן על-ידי פגיעה בזרימת הדם לפין. חולי סוכרת סובלים מהפרעות בזקפה מוקדם יותר בהשוואה לאוכלוסיה הרגילה, כ-10 שנים לאחר התחלת המחלה וככל שמשך המחלה ארוך יותר השכיחות עולה עוד יותר. סוג המחלה פוגע בצורה שונה באוכלוסיות שונות. חולים הסובלים מסוכרת נעורים חשופים למחלה באחוזים גבוהים יותר מאלה שסובלים מסוכרת מבוגרים (סוג 2). יתרה מזה, אצל חולים עם סוכרת נעורים חומרת הפגיעה במנגנון הזקפה קשה יותר;
- הפרעות בזרימת הדם הן אחת הסיבות השכיחות ביותר להפרעה בזקפה. השכיחות על-רקע זה מגיעה עד לכ-30%, והיא עולה בצורה משמעותית ביותר כאשר מצרפים לזה את החולים הסובלים מסוכרת. מחלות אחרות הגורמות לפגיעה בזרימת הדם העורקית הן טרשת עורקים, יתר לחץ דם, רמת שומנים גבוהה בגוף, חבלה באזור האגן או בפרינאום, עישון וניתוחים באגן, וכן פגיעות בכלי הדם בתוך איבר המין עצמו, לאחר פציעה או הצטלקות הרקמה. בדרך-כלל חולים הסובלים מהפרעות זקפה מסיבה עורקית מסוגלים להגיע לזקפה חלקית בלבד או נדרש להם זמן ומאמץ רב להגיע לזקפה מלאה, בעוד שבמקרים של הפרעה בזקפה עקב הפרעה בזרימת הדם הוורידי, החולים מסוגלים להגיע לזקפה מלאה או כמעט מלאה, אך מאבדים אותה לפני או זמן קצר אחרי החדירה. הסיבות העיקריות להפרעות בזרימת דם ורידית הן פגיעה במעטפת הפין (Tunica Albuginea), ורידים מרובים ורחבים, החלפת השריר המחילתי על-ידי רקמה פיברוטית, מחלות מקומיות כמו שבר הפין, מחלה ע"ש פיירוני ועוד;
- הפרעות עקב פגיעה במערכת העצבים יכולה להיות סיבה יחידה או משולבת להפרעות בזקפה, דרך הבקרה של הזקפה במוח, דרך המרכזים האוטונומיים בגזע המוח ובחוט השדרה ודרך העצבים הפריפריים לפין. הפגיעה עלולה להיגרם מסוכרת, אירוע מוחי, מחלות מערכת העצבים המרכזית, פגיעות בעמוד השדרה, פציעות וניתוחים באגן, סמים ואלכוהוליזם;
- תרופות: כרבע מהפרעות הזקפה נגרמות מתרופות שניטלות לטיפול במחלות שונות, ולכן הן עלולות להיגרם בכל גיל. עם תרופות אלה נמנות תרופות ליתר לחץ דם, למחלות לב, להרגעה והפחתת דיכאון, משתנים, מאזני חומציות יתר במערכת עיכול, תרופות להרזיה ועוד. צריכת אלכוהול, ניקוטין וסמים הם גורמים נוספים בקבוצה זו. הפסקת הטיפול התרופתי עשויה להחזיר את המצב לקדמותו, אולם היא מחייבת התייעצות עם הרופא המטפל;
- ניתוחים באגן הקטן: יכולים לגרום לפגיעה במנגנוני הזקפה. כריתת ערמונית רדיקלית, כריתה רדיקלית של שלפוחית השתן, ניתוחי ערמונית עקב הגדלה שפירה, כריתת החלחולת מסיבות שונות, ניתוחים בכלי דם, גדולים באגן, ניתוחים בעצמות האגן (לדוגמה כריתת עצם הכסל - סקרום) עלולים להסתיים בפגיעה במנגנוני הזקפה עקב פגיעה בעצבוב, בכלי דם או בשילוב של שניהם. השכיחות משתנה לפי סוג הניתוח, גורמי הפגיעה ויכולת המנתחים לשמור על מערכת העצבים;
- חבלות באגן: התפתחויות טכנולוגיות אחראיות להערכת החוקרים ל-10% מהפגיעות בזקפה. מדובר בפגיעות שנגרמות מתאונות דרכים (במכונית או באופניים), נפילות מגבהים, פציעות מכלי נשק ועוד;
- שינויים הורמונליים: חוסר בטסטוסטרון, הורמון המין החיוני להתפתחות ושמירה על אפיונים גבריים, יכול להיות ראשוני בגלל חוסר תפקוד האשכים והערמונית או משני בגלל ליקוי נוירולוגי. 30% מהגברים בגיל 80-50 סובלים מחוסר טסטוסטרון, ובנוסף לגיל קיימים גורמים כמו טראומה באשכים, השמנה, מחלות כבד וכליה, איידס, אלכוהוליזם, נטילת תרופות הגורמות לדיכוי הורמוני המין ועוד. הפרעה הורמונלית אחרת שיכולה לגרום להפרעות בזקפה היא הפרשה יתרה של הורמון פרולקטין על-ידי בלוטה ביותרת המוח, הפרעה בתפקוד בלוטת התריס (Thyroid). טיפול בבעיה עצמה עשוי לסייע לטיפול בהפרעות הזקפה;
- מחלות ממאירות וטיפולים אונקולוגיים: טיפולים כמו הקרנות או כימותרפיה גורמים במקרים רבים להפרעות בזקפה. בנוסף, נכויות ומוגבלויות בעקבות ניתוחים וטיפולים להסרת גידול והתקנים שונים (מקל הליכה, תותבים, סטומה) עלולים להקשות על קיום יחסי מין תקינים;
- מחלות כרוניות: מחלות קשות וממושכות המשפיעות על מצבו הגופני הכללי של החולה גורמות לעיתים קרובות להפרעות בזקפה. מדובר בדרך כלל במחלות ממאירות, אי-ספיקת לב, מחלות כרוניות של הכבד, הריאות והכליות, זיהומים קשים ועוד.
|