עכשיו משנכנס אדר ב׳ ופורים לפנינו, הרינו מרבים בשמחה. פוטין הוא המלך. ביידין אימבסיל זקן. הדמוקרטים החדשים שונאים את ישראל. יהודי ארה"ב אנשים טובים הם - בדיוק כפי שהיו כלפי אחיהם מארופה מהלך מלחמת העולם השנייה. טראמפ אשם בכל (טוב שזה כך, כי האלטרנטיבה היא שישראל אשמה בכל). אמרתי כבר שהחגיגה בעיצומה?
למי שאינו מבולבל, הרי שבישראל שר החוץ מגנה את רוסיה (ואמא רוסיה הטובה מיד קוראת לשגריר הישראלי לשיחת הבהרה), בעוד ראש הממשלה הקואליציונית שוקל אם לתמוך בגינוי האו"ם-שמום כפי שביידן דורש ממנו. קולות בשניים. ישראל מדברת עם זלנסקי ומציעה לשלוח עזרה הומנוטרית, אולי עדיף היה לשלוח עזרה צבאית?
אוקראינה התרוקנה מחסידים מישראל הבאים לשמוח, לעלוז ולהתפלל שם. מה שנגיף הקורונה לא עשה, עשתה רוסיה-האם. ישראל התרתה והזהירה מבעוד מועד: עזבו את אוקראינה, אך לא כולם הקשיבו, ועכשיו הם מצפים מישראל שתבוא לחלצם. העיקר שרב חב"ד מגייס תרומות למחסן המזון ושיעל אקסטיין הפכה את הקורה למגנט לנוצרים המזרימים כספים-אין-סוף לארגון של אביה.
רק האוקראינים נמצאים בדד - והעולם שותק. "לרשע להצליח, אנשים טובים צריכים פשוט לעשות כלום", לשבת בחיבוק ידים.
רוסיה הדוב החליטה להשתלט על אומה שכנה, עצמאית, בניגוד לרצונה של זו. מי יעצור את הרוסים, את 200,000 החיילים, כל הטנקים והמטוסים שלהם? דוב הדוהר כלפיך, מה תעשה? הוא גדול ממך, הוא שוקל הרבה יותר ממך. הוא חזק ונראה שוחר לטרף - ואתה הטרף. האם יאחוז בך שיתוק מוחלט? זלנסקי קורא: "אני קורא לכל גבר שמסוגל לכך להתייצב להגן על מדינתנו. לקבל רובה". והאומה עונה: "גם אם אצטרך להלחם במו ידי, אשחט את החזירים הרוסים".
מדינה שמדינה שכנה עומדת לבלוע אותה חיה, כמו תנין או עכביש לטרף (מותאם לגודל). איך ייתכן דבר כזה במאה העשרים ואחת? איך ייתכן שהעולם הנאור, המערבי, שותק ומשותק? "שלום בר קימא בידינו" הכריז צ׳מברלין, והיטלר פלש לפולין לאחר תאטרון תחנת הרדיו בגלייביץ.
הכוחות מתקדמים בשלושה צירים, חיל-האוויר האוקראיני הושמד בדקות הראשונות. סל מטרות הושג גם הוא בדיוק רב. זו היא בדיוק מלחמה. והאוקריאנים יוצאים להגן בגופם על עיר הבירה שלהם. בעולם התקשורת כבר קבעה: אוקראינה תיפול ביומיים הקרובים. שוקי הכספים זינקו כמעט בשמונה מאות נקודות. הם כבר עיכלו את מה שקורה ודילגו הלאה בעליצות רבה (כבר אמרנו פורים?).
פרס לאחר המוות
הזוכה העיקרי של ההצגה המתרחשת מול עינינו ממש הוא נשיא אוקראינה, זלנסקי. "אני המטרה מספר אחת, ומשפחתי המטרה מספר שתיים. אולי לא תראו אותי יותר". הרוסים יודעים היטב איך להעלים אנשים שאין הם חפצים ביקרם. כך היה לדוגמה, לאחרונה, נגד אוליגרכים יריבים או מתנגדים פוליטים (לשם כך יש חומרים רדיואקטיביים יעילים ביותר). אך כך גם היה בעבר, ואנו זוכרים את ראול וולנברג שנשבה, נשלח לגולאג רוסי ועקבותיו לא נודעו [יבוא יום ואני ארחיק לסיביר לחפש את קברו-הלא-ידוע של סבי, שהרוסים שבאו "להציל את היהודים מיד הנאצים" בליטא הגלו לעבודת פרך. הרוסים הטובים, אז והיום].
לאחר שכל קוביות הדומינו יפלו (ויש הרבה כאלו - סין ואחיהם בטייאוון כמו גם הפזילה לעבר יפן והפיליפינים, קוריאה הצפונית ואחיהם בדרום, ואירן ושאיפותיה למחוק את ישראל מעל המפה ולהשליט חליפה איסלמיסטית עולמית), ועדת פרס נובל לשלום תעניק את הפרס-לאחר-המוות לזלנסקי (האם הוא צריך למות? האם יפסלו את מתן הפרס בגלל שמת?).
בעוד אנו מתפללים לשלום האוקראינים ומדינתם (תשועה תבוא ליהודים, האם זה לא נשמע דומה לסיפור מגילת אסתר?), בעוד זלנסקי בהתנהלותו משלהב את דמיוננו, בעוד המונים יוצאים להפגין מול הנציגויות הדיפלומטיות של רוסיה ברחבי העולם, מנהיגי העולם שותקים. אלו רוצים את הנפט והגז מרוסיה. אלו מחכים לראות את התוצאות, כי גם הם רוצים להתנהג בצורה דומה, ואחרים פשוט עסוקים בדברים יותר חשובים (שינויי אקלים לדוגמא).
בפעם האחרונה שהעולם שתק, בזמן השואה הארמנית, הדבר נחרט בזכרונו של מנהיג אחר, אדולף היטלר, ןזנ היה הלך רוחו בעת הדיונים על תוכנית הפתרון הסופי: איש לא צייץ, העולם שתק, ודאי שאיש לא יתנגד אם נעשה אנחנו את המלאכה שחייבים לעשותה, ונעלים אחת ולתמיד את הבעיה היהודית הידועה לשמצה.
זלנסקי פנה למנהיגי העולם, ואלו הפנו את גביהם. זלנסקי פנה לאזרחי רוסיה, ואלו מנסים (ללא הצלחה) להפטר מפוטין-של-הק.ג.ב. זלנסקי פנה לאנשיו, והם נוהים אחריו - הוא המנהיג שלהם! הוא רב החובל המסרב לעזוב את הספינה הטובעת. הוא לא דואג לעצמו, כי אם בראש ובראשונה לעמו. הוא החומר ממנו נוצרות אגדות.
קפטיין מיי קפטיין - האחרון שהתנהג בצורה דומה היה הנשיא מובארק. הנשיא האמריקני אובמה זרק אותו לתנועה הסואנת, ואז ברוחב לב הציע לפצוע שותת הדם מקלט מחוץ לארצו. ענה מובארק: כאן נולדתי. זו ארצי. לטוב ולרע, לעולם לא אעזוב אותה. כאן גם אקבר.
מדינת ישראל צריכה לכנס את מיטב המוחות וללמוד היטב את מה שקורה ואת תגובת העולם. כי כשישראל תנסה בפעם הבאה "לכבוש את עזה", העולם לא ישתוק. העולם לא יעמוד בצד. והעולם לא יסלח. כלפינו מתייחסים באמות מידה אחרות מאשר לשאר. ועלינו להזהר, להזהר עד מאד.