ישראל נקלעה למערבולת של רגשות, מערבולת שמהווה סיכון ממשי להמשך קיומה כמדינה דמוקרטית של העם היהודי, מדינה דמוקרטית שמכבדת ומעניקה שוויון מלא גם לאזרחים ואזרחיות שאינם יהודים. לא ניכנס כעת לסוגיות הללו אלא לסוגיה העיקרית שעומדת כעת על הפרק וחוצה בין תומכי ראש המממשלה לבין מתנגדיו או במילים אחרות לאלה שרוצים עסקת חטופים וחטופות כעת לבין אלה שרוצים ניצחון מוחלט ורק אז לגשת לעסקה.
במערבולת הקיימת קשה מאוד לדעת מה נכון ומה לא נכון, מה נשלח אל חלל האוויר כדי להטות את הדעת ומהן עובדות מוצקות. נראה שישראל לא זקוקה לאויבים כדי לקעקע את היסודות שעליהם היא עומדת. אבל מצד שני ישראל זקוקה לאויבים כדי להתאחד כפי שקרה במלחמות ישראל. בכל מצב ואיך שננסה לחשוב על כך ישראל משוסעת ומאבדת כיוון.
איך זה קרה? לאחר רצף בלי סביר של מערכות בחירות ולאחר שיש נבחרי ציבור רבים מאוד שלא היו מוכנים לשתף פעולה עם בנימין נתניהו הוקמה ממשלת "ימין על מלא" שכבר מראשיתה היה ברור שהרעיון גרוע פי כמה מהרעיון שמנהיג מפלגה בת שבעה ח"כים יהיה ראש ממשלה. הממשלה שהוקמה כחוק, בישרה את המלחמה הגדולה שהייתה אי-פעם על המערכת הדמוקרטית הישראלית. לא שהרשות השופטת חפה מאחריות, אבל הריקבון המרכזי מגיע מהרשות המחוקקת שנכנעה כבר שנים לרצון הרשות המבצעת. זה היה נורא תמיד אך עם ייסוד ימין על מלא ממדי האסון הפוליטי האמירו ועלו עד כדי הפיכת ישראל ממשטר דמוקרטי ליברלי למשטר דמוקרטי סמכותני שבו לממשלה ולעומד בראשה המילה הראשונה והאחרונה בכל דבר ועניין.
התופעה הזו הסעירה רבים מאוד שיצאו לרחובות, אך אל דאגה, מי שעומד בראש הממשלה יודע איך לטפל תקשורתית בכל דבר ועניין ולהפוך אותו למאבק של שמאל וימין, מאבק בדת היהודית וכיד הדימיון הטובה. ראש הממשלה כהרגלו מפעיל מכונה משומנת של תעמולה שלא מביישת את המשובחים שבמשרדי האסטרטגיה השיווקית ויש שיאמרו מהמשובחים ממשרדי התעמולה. תעמולה שלצד רסיסי עובדות ופרשנויות שמשרתות את המנהיג הכל יכול. תעמולה שזוכה להדהוד בלתי פוסק של נבחרי הציבור, חבריו וחברותיו לקואליציה.
לנתניהו יש יתרון, הוא ראש הממשלה ובתוקף תפקידו תקציבי השיווק שלו לא מוגבלים, ולעיתים הוא לא זקוק לתקציבים שכן יש לו עדה ענקית של מהדהדים, שזכו לכינוי שופרות. לא כל אחד יכול או יודע להפעיל מנגנון משומן, כדי להצליח יש צורך בכריזמה, בביטחון ובמידה לא מבוטלת של נרקיסיזם שעוטף את התודעה ומאפשר להמריא במסרים גם כשהמצב קשה מנשוא.
איך כל אלה קשורים לפתיח של המאמר? בישראל מרובת התרבויות קל מאוד, כך נראה, להפעיל את הציבור, למכור לו אשליות שהנה המלך הוא זה שיציל אותנו מאויבנו, מהאבטלה וממה לא. ראינו את המופעים של נתניהו מהרגע שהחלה הקורונה, ראינו אותו בעת ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית ואנחנו רואים כעת מרגע המתקפה הרצחנית של 7.10.2023 איך ראש ממשלה מהתל בעמו, ומוכר לו הבטחה לניצחון מוחלט. וישראל לא רק שלא מצליחה למוטט או למגר את החמאס, ישראל מסתבכת עם החותים, החיזבאללה, אירן ומי לא. מסתבכת כי תעמולה היא לא תוכנית עבודה, היא כיסוי לכשלים מובנים בקבלת החלטות וביצוע מדיניות.
הממשלה הקיימת מצליחה לתדלק את השסע החברתי, נתניהו מופיע במסיבות עיתונאים, בהופעות חיות כשעל דש חליפתו המסוגננת סיכת החטופים. נתניהו הוא רוק סטאר טלוויזיוני, גם ברגעים שנדמה שהגיבור מאבד את מקומו הוא שולף עוד מקסם שווא ואזרחים ואזרחיות לא מעטים אומרים בליבם, זהו המנהיג שלנו ואחריו נלך בעיניים עצומות.
אחת הבעיות שמטרידות אותי היא איך יכול להיות שהנהגה יכולה להסית המונים בכלל וישראלים בפרט. אין לי תשובה מגובשת, פרט לתשובות הבנאליות, שבדרך זו ההנהגה מצליחה לתת מענה רגשי לכל אלה שזקוקים לכך ולכן יש המונים שחשים הקלה כשראש הממשלה ודובריו אומרים את שלהם. מולם יש המונים שזועמים, חשים שהוא פוגע ברגשותיהם ולכן הם יוצאים להפגין. מכאן נוצרים שני מחנות נפרדים שיש להם על מה לריב, ריב שמשרת את המטרה הנעלה של המנהיג, הפרד ומשול.