כבר תארתי כאן את האירוע הבא, אך נחוצה תזכורת להבנת דעתי. שלושה עיתונאים אמריקנים נפגשו עם ראשת הממשלה גולדה מאיר. הם התלוננו על יחסה של ישראל לפלשתינים בגדה המערבית. גולדה השיבה להם לכו תכתבו ספר: אילו ישראל הפסידה במלחמה. הם קיבלו את עצתה וכתבו ספר דמיוני לכאורה, שמצא את מקומו בין רבי המכר באמריקה.
עתה אני שואל מסגנונה של גולדה: אילו ישראל נהגה ב-7 באוקטובר אחרת, ואילו הרצי הלוי ורונן בר היו מגיעים למסקנה שצריך לעבות את כוח צה"ל בעזה ולעורר את החילים בעוטף, ולהכניס לפעולה את מטה חיל-האוויר, היו תוצאות הקרב שונות ואחרות. צה"ל היה מכה שוק על ירך את החמאס, רמת היהירות הייתה מטפסת מעלה מעלה, אך לאמיתו של דבר המבנה הצבאי של החמאס לא היה נפגע כלל וכלל. הוא הדין, כמובן, במבנה הצבאי של החיזבאללה בצפון שהוא מסוכן פי כמה וכמה.
אבל דווקא מפני שישראל הלכה שבי אחרי הקונספציה המעוותת של נתניהו שהכסף קונה הכל, וצה"ל נפל קורבן לתפיסה זו, לא נותרה ברירה אלא להפעיל את מלוא עוצמתו של הצבא המעולה שפירק כליל את המסגרות הצבאיות של חמאס וחיזבאללה ואף הוסיף פגיעה מסוימת באירן. עובדות אלה אינן מפחיתות כהוא זה מאחריותו הכבדה של נתניהו להרס הדמוקרטיה, אבל מן הבחינה הצבאית אפשר לומר כי מעז יצא מתוק.