אריה היה אדם קל להתרועע. לבו היה פתוח לשמוע ולהכיל אנשים רבים. הוא דיבר לשונות רבות. שפת העם, שפת המשפחה, שפת הציבור האילם, שפת העיתונות החוקרת, הביקורתית, הלוחמת, הבלתי מתפשרת, האמינה והאמיצה, שפת הנאום המבריק, הוא דיבר שפת הספר והאמונה, שפת הבמה שכה אהב, ושבסוף ימיו לא הצליח להגיע לאף הצגה. הצגות היו לו כאוויר לנשימה, והן חסרו לו מאוד. אריה דיבר שפת היצר והיצירה. "אין מנהיג או לוחם ללא שני אלה", כך כתב לי באחד מהמסרונים. הוא אהב את היין, אוכל טוב ונשים כריזמטיות יפות. ועם זאת היה איש משפחה, אב פולני, דאגן ומגונן מאין כמוהו. צנוע בהלכותיו, מסתפק במועט, חרוץ במלאכתו. פיו ולבו היו שווים.
אני רוצה לספר מעט על האריה שלי. הכרתי אותו לפני עשר שנים. חברה הכירה לי אותו בשיחת ועידה בטלפון. היה לו חוג ידידים, איתם נפגש מדי שבוע, קראו לחוג הזה: "דג מלוח", כנראה משום שאהבו לאכול דג מלוח, ובצידו לשתות משקאות חריפים. חוץ מהאכילה, השתייה, הבדיחות והרינונים, היו מזמינים מדי פעם לחוג הזה אנשים מעניינים, או מרצים, שידברו על נושא בלתי שגרתי. חברתי הציע לאריה את הרצאתי בנושא מיסטיקה וקבלה בה עסקתי באותה תקופה. ומאחר שנהגתי לתת הרצאות כהשלמה לפרנסתי, שמחתי על ההצעה ועל החוג בשם המוזר.
הוזמנתי למשרדי אומ"ץ ברחוב פלורנטין, לפגישה עם ראש החוג, וניסיתי "למכור" את הרצאותיי. למען גילוי נאות, לא הצלחתי להשחיל מילה, אריה היה עסוק במיליון שיחות, טלפון, פלאפון, פקס, הכתבת מכתבים למזכירה ועוד. הייתי המומה מהקצב בו דיבר, מכמות העניינים שרבצו על ראשו, משטף הדיבור והעשייה הפרקטית, כמעט מוחצת, בה סגר עניינים. מעולם לא פגשתי איש כזה, שעשה מספר דברים בעת ובעונה אחת. יחד עם זה סינן לי משפט חזק, שבאותו הרגע לא הבנתי פשרו. הוא אמר: "גורלך נחרץ". אמר ולא פירש. לימים גייס אותי כחברת אומ"ץ, ואחר-כך כחברת מועצת אומ"ץ.
אריה ואני דיברנו בינינו במספר שפות. ראשית דיברנו בשפה המקצועית, שפת הכתיבה. קראתי אחדים מספריו וראיתי לנכון לצרפו לאגודת הסופרים העברים. לא ייתכן, חשבתי בלבי, שאיש כזה, שמרבית חייו כותב, לא יהיה אתנו באגודה. הז'אנרים שלנו שונים, הוא כתב ספרות דוקומנטארית, שעד כניסתו כחבר באגודה, לא היה לה מקום. שמחתי מאוד, שהתאפשר לי להנחות את צאת ספרו: "החלוץ החברתי - ד"ר ישראל כ"ץ מוביל מהפכת הרווחה בישראל", בהוצאת
מעריב. אריה מילא כדרכו את אולם בית-הסופר. מי לא הגיע לערב של ספרו.
מאז אותו ערב ואילך, לקח חלק פעיל באירועי האגודה. מיומנותו הגדולה לראיין אנשים, בחוכמה, בחן, בהומור, הקנתה לו אהבה רבה מחברים רבים, שחיזרו על פתחו, עם הוצאת ספר חדש, וכך עשה את מלאכתו זאת בהתנדבות מלאה וברצינות גדולה, אחרי שטרח לקרוא כל ספר חדש שהגיע לידו. כך היה עם הסופר
חיים באר, פרופ' לאור, המשוררת מיכל סנונית ואחרים.
השפה האחרת בה דיברנו הייתה השפה הציבורית. סיפרתי לו על דרכי הציבורית לפני הצטרפותי לאומ"ץ, למען נשים מוכות במסגרת נעמ"ת, למען ביעור הבערות במסגרת החינוך הבלתי פורמלי. הקמת אולפנים לעולים חדשים ועוד. לאחרונה, עם גבור האלימות בחברה ובמיוחד נגד נשים, הצעתי פרויקט תרבותי אמנותי מולטימדיה, שיבטא רגשות, מחשבות ודרכים של אמניות מכל הארץ, להתגבר על הנגע הזה.
אריה היה מלא השראה, מנוע גדול, שאיתגר ודחף ועודד ונע קדימה במלוא כישרונותיו, קשריו, חמלתו ואהבתו לאחר.
הקדשתי לו שיר בספרי -
"אהבה היא שיחתי":
-
לכל איש אישה
שקצב לו אלוהים
בלתי אפשרית
דמיונית
כרוח ערב במדבר
לשים ידו על קדחת ראשה
להשתוקק אליה בחשיכה
בערוב ימיו
לשמוע קולה המורעב
התלוי בקולו כשני נדוני עולם
על וו
לכל איש אישה
עץ החיים
עץ הדעת.