אדלשטיין יואל (יולי)

אב לשניים, תושב הרצליה פיתוח, חובש כיפה. טניה, אשתו הראשונה של אדלשטיין ומהנדסת חומרים במקצועה, נפטרה ממחלת סרטן בשנת 2014. בשנת 2016 נישא בשנית לאירינה נבזלין, בתו של המיליארדר יליד רוסיה, ליאוניד נבזלין.

נולד כיולי אדלשטיין בעיר צ'רנוביץ באוקראינה (אז חלק מברית המועצות) וגדל בעיר קוסטרומה ברוסיה. בנם של אניטה ויורי אדלשטיין, שניהם אנשי אקדמיה (התמחו בלימודי שפות ובלשנות) ועבדו כמרצים במכללה להכשרת מורים. אורח החיים שניהלה משפחת אדלשטיין היה חילוני ונטול קשר ליהדות. בשנים לאחר מכן, אביו שהיה פעיל בתנועת מתנגדים למשטר הקומוניסטי, התנצר והיה לכומר. אדלשטיין עצמו החל להתוודע ליהדות דרך סבו. עם מות הסב בשנת 1978 החל ללמוד עברית ולהתקרב ליהדות ולציונות. כאשר סיים את לימודי התיכון ניסה להתקבל ללימודים בבית ספר גבוה ללימודי שפות, אולם נדחה בשל יהדותו. לאחר מכן החל ללמוד במכללה להכשרת מורים, אך הורחק מן המוסד לאחר שהתבטא נגד סטאלין, מנהיגה המיתולוגי של ברית המועצות. בשנת 1979 הגיש בקשה לשלטונות לצאת מברית המועצות ולעלות לישראל, בקשתו נדחתה. באותה שנה עבר להתגורר בעיר מוסקבה, שם היה פעיל בקרב החוגים הציוניים בעיר ועסק בלימוד והוראת עברית. באותה עת פעילות ציונית נתפסה כחתרנית על-ידי שלטונות ברית המועצות ובשל כך הוטרד אדלשטיין על-ידי כוחות הביטחון באופן תדיר והתקשה למצוא עבודה. עסק בעבודות מזדמנות שונות, ביניהן כמודל עירום בבתי ספר לאמנות במוסקבה. בשנת 1984 בשל פעילותו הציונית נעצר על-ידי אנשי הקג"ב אשר טפלו עליו אשמת שווא של אחזקת סמים. אדלשטיין נשפט לשלוש שנות מאסר ונשלח להעבירן במחנה עבודה בסמוך למונגוליה. בזמן שהותו במחנה נפצע באורח קשה וזכה לטיפול רפואי רק לאחר שהופעל לחץ בינלאומי על שלטונות ברית המועצות. את המאבק הציבורי עבור אדלשטיין הובילה רעייתו טניה. מאסרו של אדלשטיין ופציעתו הפכו אותו לדמות מוכרת בישראל וסמל למאבקם של מסורבי העלייה בברית המועצות.

עלייה לישראל

בשנת 1987, חודשיים לאחר שסיים לרצות את עונשו, העניקו שלטונות ברית המועצות היתרי עלייה לישראל אדלשטיין, רעייתו ובתם הבכורה. עם הגיעו לישראל התמקם עם משפחתו ביישוב אלון שבות במועצה האזורית גוש-עציון. שנים לאחר מכן עברה המשפחה להתגורר ביישוב נווה דניאל, גם הוא בגוש-עציון. בשנותיו הראשונות בישראל למד במוסד היוקרתי להכשרת מנהיגות חינוכית 'עמיתי ירושלים' ועבד בתפקידי הוראה וניהול במספר מוסדות חינוכיים. בשנים 1988 – 1996 כיהן כסגן נשיא "הפורום הציוני".

כניסה לחיים הפוליטיים

אדלשטיין היה אחד ממייסדי ומנהיגי מפלגת "ישראל בעלייה" (בראשות נתן שרנסקי) אשר כיוונה לציבור העולים ממדינות חבר העמים. המפלגה התמודדה לראשונה בבחירות לכנסת ה-14 (1996) וזכתה להישג מרשים – 7 מנדטים. "ישראל בעלייה" הצטרפה לקואליציה בראשות הליכוד ואדלשטיין מונה לשר לקליטת העלייה בממשלה ה-27 בראשות בנימין נתניהו. במהלך כהונתו כשר לקליטת העלייה קיבלה מדינת ישראל מספר רב של עולים ממדינות חבר העמים. על-מנת להתמודד עם מספר העולים יזם אדלשטיין את הקמתם של מעונות לעולים וכן את הקמתו של שירות תעסוקה ייחודי לאוכלוסיית העולים. בבחירות לכנסת ה-15 (1999) זכתה "ישראל בעלייה" ב-6 מנדטים ואדלשטיין המשיך בכהונתו כח"כ. במהלך כהונת הכנסת ה-15 שימש לסירוגין הן כסגן יו"ר הכנסת וכיו"ר סיעתו בכנסת והן כסגן השר לקליטת העלייה (2001 – 2003) בממשלתו של אריאל שרון. כמו-כן היה חבר בוועדות הכנסת הבאות: הכנסת, חוקה חוק ומשפט, חינוך, עלייה וקליטה, הוועדה לקידום מעמד האישה ועוד.

מעבר לליכוד

בבחירות לכנסת ה-16 זכתה "ישראל בעלייה" ב-2 מנדטים בלבד. לאחר הבחירות עברו שני חברי הסיעה, אדלשטיין ושרנסקי, אל סיעת הליכוד. כיהן כסגן יו"ר הכנסת מטעם סיעת הליכוד. בבחירות לכנסת ה-17 (2006) שובץ במקום ה-15 ברשימת הליכוד שהתברר כלא ריאלי. שנה לאחר כן עם התפטרותם של שני ח"כ מסיעת הליכוד, שב אדלשטיין לכנסת. לקראת הבחירות לכנסת ה-18 (2009) שובץ אדלשטיין במקום ה-12 ברשימת הליכוד ונכלל בסיעת הליכוד בכנסת זו. מונה לשר ההסברה והתפוצות ולשר הממונה על רשות השידור בממשלה ה-32 בראשות בנימין נתניהו. ב-2010 התפטר מתפקידו כשר הממונה על רשות השידור.

יו"ר הכנסת

בכנסת ה-19 (2013) נבחר אדלשטיין לתפקיד יו"ר הכנסת. בזכות הישגיו בבחירות המקדימות שובץ במקום השלישי ברשימת הליכוד בבחירות לכנסת ה-20 (2015). עם השבעת הכנסת ה-20 נבחר בשנית לכהן כיו"ר הכנסת. בתפקידו כיו"ר הכנסת השמיע אדלשטיין לא פעם ביקורת נגד התנהגות לא אתית של חברי כנסת, ממפלגות שונות, בהן גם מפלגתו שלו. מנגד הושמעה נגדו מספר פעמים ביקורת תקשורתית ופוליטית בטענה כי החלטותיו ודבריו חורגים לעתים מן הממלכתיות הנדרשת מיו"ר הכנסת ומכוונים לטובת עמדותיו הפוליטיות ומפלגתו הליכוד. בין היתר נטען כך כאשר פסל שאלות שהופנו כלפי רה"מ נתניהו במליאת הכנסת ונגעו בפרשיות במסגרתן נחקר נתניהו במשטרה. בהקשר אחר ספג אדלשטיין ביקורת ציבורית סביב סנקציות שננקטו נגד עוזרות פרלמנטריות בכנסת בשל מה שהוגדר כחריגה מקוד הלבוש.