הסטארט-אפים המבטיחים אנחנו בונים את עצמנו מחדש, כמו המדינה
הסטארט-אפים המבטיחים
אנחנו בונים את עצמנו מחדש, כמו המדינה
אחייני נהרג ב־7 באוקטובר, חברי צוות איבדו קרובי משפחה בעזה ואז ספגנו מכה שבחיים לא דמיינתי שתבוא — שותפי וחברי רועי איציקובסקי מת מדום לב. האובדן מאפשר לי לבחור איך לעצב את החברה ואת עצמי מחדש - אתגר שהוא נכון גם למדינה
הקמתי את סימפלי (אז ג'ויטונס) ב־2012 עם חברי הטוב רועי איציקובסקי, שהיה המדריך שלי בצבא והלכנו יחד מאז, ועם אחי הצעיר יגאל, מוזיקאי מחונן. צירפנו אלינו צוות של שותפים מדהימים שרואים את העבודה שלנו כמסע משותף, ואף מצאנו משקיעים יוצאי דופן שהזרימו לתוך החברה לא רק את הונם, אלא גם את כל ניסיונם, אמונם, ותמיכתם לאורך הדרך.
כשרועי ואני השתחררנו מהשירות הצבאי שלנו ב־8200, הבחירה לעסוק בתחום הסייבר נחשבה כמעט ברירת מחדל. בכך עסקו רוב יוצאי היחידה, המשקיעים חיפשו את זה (וגם אמרו לנו ישירות שזה מה שמעניין אותם). טיילנו, למדנו, עבדנו ומהר מאוד הבנו שאנחנו רוצים לנצל את היכולות, הכוחות, הקשרים ורוב שעות הערות שלנו לבניית משהו אחר, שנוגע באנשים ועוזר לעשות את החיים לטובים יותר.
אחרי 7 באוקטובר התרבות הארגונית הייחודית שלנו בסימפלי עמדה בפני אתגר עצום. כמו רוב החברות בישראל, חברי צוות רבים גויסו למילואים וכולנו התמודדנו עם לחץ נפשי גדול. באותה שבת ארורה נחטפה משפחת ביבס, קרוביו של אילון קשת — ממובילי תחום המוזיקה והתוכן בסימפלי. בהמשך נהרג מג"ד 13 בגולני, תומר גרינברג, גיסם של גילה ברונפלד ומני וולט שעובדים בחברה. אני ויגאל אחי, שהיה שותף להקמת החברה, חווינו אובדן קשה מנשוא עם נפילתו של אחייננו ינאי קמינקא. ינאי היה קצין טירונים צעיר, שהגן בגופו על החיילים ועל אזרחים רבים שמצאו מקלט בבסיס זיקים, אבל מעבר לכך הוא היה מנהיג אמיתי, כזה שעבד קשה כדי לראות אנשים באמת ולהוביל באהבה ובהשראה ולא באמצעות סמכות.
בני משפחת ביבס, שנחטפו בשבת הארורה, הם קרוביו של אחד ממובילי תחום המוזיקה והתוכן בחברה. בהמשך נהרג מג"ד 13 בגולני, תומר גרינברג, גיסם של שניים מהעובדים. אני ויגאל אחי חווינו אובדן קשה עם נפילתו של אחייננו ינאי
השותפות שקיימת בסימפלי אפשרה לי ולאחי יגאל להיעלם כמעט לחלוטין בשבועות הראשונים למותו כדי להתמודד עם האובדן האישי־משפחתי, ולחזור לחברה שדוחפת קדימה למרות הכל. המבנה הארגוני שלנו, שבנוי מצוותים משימתיים קטנים ועצמאיים ובימים רגילים מצליח לייצר מהירות שיא, רגיש במיוחד לחסרונם המזדמן של חברי צוות. חרף זאת, בהתגייסות שיא, לא רק שהמשכנו להחזיק את המושכות, אלא גם הקמנו צוותים חדשים שעבדו כדי להביא את המגע המרפא של מוזיקה לכל מי שאפשר בישראל.
הענקנו כלי נגינה ושיעורי נגינה לקהילות מפונים, הכשרנו מורים ומטפלים במוזיקה, קיימנו מפגשי קהילה, תרגמנו את אפליקציית הפסנתר לעברית והוספנו שירים ישראליים, ופתחנו מיידית את כלל האפליקציות שלנו לשימוש חינמי בארץ, דבר שעלה לנו מיליוני דולרים, כדי שכל ישראלי שיבקש לשאוב נחמה ממוזיקה יוכל לעשות זאת בקלות. כיום אנחנו ממשיכים בשלל מאמצים ייעודיים לתמיכה בשיקום הנפגעים, וכמובן מאפשרים גישה בחינם לאפליקציות שלנו לכל מי שהדבר דרוש לו.
2 צפייה בגלריה
רועי איציקובסקי. דמותו והמחשבות על הבחירות שעשה מהוות מצפן להמשך הדרך
(צילום: באדיבות סימפלי)
ואז, לאחר שנראה שהספינה התייצבה, ספגנו מכה שמעולם לא דמיינתי שתבוא, עם מותו בטרם עת מדום לב של החבר, המייסד והשותף לדרך, רועי.
לדחוף קדימה, למרות הכל
רועי תמיד דחף לראות בכל אתגר פתח להזדמנות — קלישאה אומנם, אך מפתיע כמה הדבר קשה ליישום ברגע האמת וכמה אירועים שאיימו על החברה נהפכו במהרה לקפיצות משמעותיות קדימה, בזכות היפוך התפיסה שרועי דחף אליה. אז לא, אני לא מצליח "למצוא הזדמנות" במותם של אנשים אהובים. אבל חשוב ואפשרי להבין לעומק את המציאות החדשה, לקבל את עוצמתה הלעתים איומה, ולעבוד אקטיבית כדי לעצב את עתידה כפי שהיינו רוצים לראות אותה. "לראות את המטריקס", כפי שאנו לעתים קוראים לזה בתוך החברה — לייצר כפית יש מאין, כפי שאומרים חובבי הז'אנר. האובדן מהווה שיעור עבורי, והוא מאפשר לי להחליט איך אני בוחר לעצב את האני החדש שלי, איך הצוות שלנו מתמודד עם הקשיים ובונה את עצמו מחדש, והדבר כמובן נכון לנו כחברה ומדינה.
לפני שנים, בתחילת הדרך של סימפלי, שאל אותי משקיע איך אני מתמודד עם "הבדידות בצמרת". השאלה הפתיעה אותי, למרות שהיא בעצם נורא הגיונית. אני רגיל להרגיש את כל קשת הרגשות, לעתים ברמה יומית, אבל תחושת בדידות אינה אחת מהן, עניתי לו. כמה תמים הייתי אז, כשחשבתי שאני מרגיש את כל קשת הרגשות. ב־7 באוקטובר התווספו צבעים חדשים לאותה הקשת, עם מותו של אחייני האהוב ינאי, והצבעים הללו התחדדו והתעצמו עם היעדרו הצורב של רועי. גם רגשות חדשים אלו אני מרגיש ברמה יומית, אבל התשובה שנתתי אז נותרה איתנה — בדידות אני לא מרגיש.
בעת האחרונה אנשים שואלים אותי מאיפה הכוחות לא רק להמשיך בעבודה, אלא לדחוף בכל הכוח. לא תיארתי לעצמי עד כמה העקרונות שהנחו את המסע שלנו רלבנטיים מתמיד בתקופות כל כך קשות כמו עכשיו, והם הם הסיבה לכוח ולנצנוץ המתמיד בעיניים — לעבוד על משהו שאתה אוהב ומאמין בו באמת, עם אנשים שאתה אוהב ומאמין בהם, והם בך. דמותו של רועי, חברי, נמצאת לצידי יום־יום, וכך גם המחשבות על הבחירות שעשה והעמדה שלו בעולם, והן גם נותנות לי ולחברה את המצפן להמשך הדרך.
שנזכה למנהיגים עם אחריות
המסע היזמי שלנו בסימפלי היה תמיד מלא חוויות. בתור התחלה, להקים בישראל חברה שעוסקת במכירה ישירות לצרכנים ברחבי העולם, ועוד בתחום המוזיקה (ועכשיו גם ציור), זה די ללכת נגד הזרם. בהמשך הדרך שינינו קהלי יעד ומודלים עסקיים, גנזנו מוצרים, עמדנו בלחצים רבים — להנפיק, לגייס מהר מדי ולהתרחב מוצרית מוקדם מדי — חווינו אכזבות ופרידות, וראינו הצלחות רבות. את העליות והמורדות מינפנו לצמיחה חזקה, שותפים ומשקיעים מהטובים בעולם ובעיקר מיליוני משתמשים, שהמוצרים שבנינו ללימוד נגינה עושים להם ממש טוב. עם השנים, הסלון בבית הפך לבניין, והשם ג'ויטונס הפך לסימפלי.
לאחרונה אנשים שואלים אותי מאיפה הכוחות לא רק להמשיך, אלא לדחוף בכל הכוח. העקרונות שהנחו את המסע שלנו רלבנטיים כעת מתמיד — לעבוד על משהו שאתה אוהב ומאמין בו, עם אנשים שאתה אוהב ומאמין בהם, והם בך
היום יש לסימפלי חמש אפליקציות — ללימוד פסנתר, גיטרה, שירה, ציור וטיונר לכיוון גיטרה — ועוד אחת יוצאת בימים אלו. מיליוני אנשים ביותר מ־180 מדינות לומדים לנגן, מעמיקים את הכישורים היצירתיים שלהם ומבלים רגעים של אושר ומשמעות בעזרתן. מדי יום אנחנו מקבלים הודעות מאנשים שלא מאמינים כמה פשוט ומהנה יכול להיות להגשים את החלום של לנגן את השיר האהוב עליהם, או מתרגשים למראה ילדיהם קוראים תווים בקלות. אנשים שמספרים שהנגינה הפיגה את בדידותם ברגעי משבר והרגיעה את נפשם אחרי שקיבלו בשורה קשה. בתגובות רבות, משתמשים מספרים לנו כי האפליקציה החזירה להם את התשוקה לביטוי עצמי והביאה לביתם אינסוף רגעי סיפוק והנאה.
אנחנו לא בתחילת הדרך, יש לנו כבר קילומטרז', אבל דרכנו עוד ארוכה. יש לפנינו המון בנייה, צמיחה ואתגרים שבוודאי ניתקל בהם, ושעוד אין לנו מושג איך נעבור, מלבד הידיעה שנצלח אותם יחד. לשנת העצמאות הבאה של ישראל אני מאחל לכולנו שנעבוד על דברים שחשובים לנו באמת, עם אנשים טובים שיקרים לנו, ושנצליח לעצב את המציאות כך שתהיה טובה יותר. כמו ינאי, אחייני היקר שנפל, אני מאחל לנו שנדע כולנו לראות באמת את האחר ושנזכה למנהיגים שרואים את האזרחים. מנהיגים עם אתיקה, חכמה, אהבה למדינה ואחריות מספקת בשביל לעצב מציאות חדשה עבור כולנו.
