סגור
עו״ד שלומי אברמזון
עו״ד שלומי אברמזון. "כל צד בטוח שהצד השני מסית" (צילום: אוראל כהן)

ריאיון
"העמדנו לדין גם אנשים נורמטיביים. אפס סובלנות לתומכי טרור"

פרויקט עבירות ההסתה של עו"ד שלומי אברמזון מפרקליטות המדינה הוביל לתפיסת עשרות נשים ערביות־ישראליות, שתמורת שחרור חלקן, לדבריו, הוחזרו 7 חטופות • על גבולות הגזרה: "על אמירות ביקורתיות אנחנו לא מעמידים לדין, גם אם הן מעצבנות" • ועל המשטרה: "פתיחה בחקירת עבירות ביטוי מחייבת אישור מוקדם שלנו. היו חריגות של המשטרה, וזה לא צריך לקרות"

"בזכות פרויקט עבירות ההסתה הצלחנו להחזיר הביתה 7 חטופות, מה שמרגש אותי יותר מכל", אומר בריאיון ל"כלכליסט" עו"ד שלומי אברמזון, ראש תחום ביטחון ותפקידים מיוחדים בפרקליטות, הממונה, בין היתר, על כל התיקים שנפתחו בעקבות עבירות הסתה. הוא מסביר כי "בעסקת החטופים הראשונה, 19 מהשמות שחמאס דרש לשחרר בתמורה לשחרור הנשים החטופות היו של ערביות־ישראליות, שהואשמו בתיקי ההסתה ונעצרו עד תום ההליכים. אז ביחס של חטוף אחד עבור 3 אסירים, אפשר להגיד שזה החזיר הביתה כמעט 7 חטופות, וזה שווה לי יותר מכל מעצר או כלא".
אלא שמאז השחרור ההוא חלפה כחצי שנה, ומרבית החטופים טרם שוחררו. אברמזון מספר שכדי לזכור זאת הוא מקפיד שלא להתגלח למשעי מאז 7 באוקטובר. "אני מקפיד להשאיר זיפים, זו הדרך שלי לשמר זיכרון תמידי לכך שיש לנו עדיין חטופים בעזה", הוא ממחיש שלפנינו פרקליט יוצא דופן, רחוק מהדימוי האפרורי והמעונב. זה בא לידי ביטוי גם בסרטון שזכה לכחצי מיליון צפיות ואלפי שיתופים ותגובות, ששיתף חברו ושכנו מהיישוב נס הרים ח"כ חילי טרופר - של אברמזון רוקד עם אמו שהיתה דמנטית בערוב ימיה; או בתרומת הכליה שלו לנפגעת בפיגוע טרור בגבעה הצרפתית שלא הכיר – תרומה שבהשראתה גם טרופר תרם בהמשך כליה. וזה בא לידי ביטוי גם בכך שהוא לא חושש להתראיין בפתיחות - לספר על מבצע ההעמדה לדין של מאות מסיתים לטרור ולאלימות, להגיב לביקורות שהפרקליטות סופגת מימין ומשמאל ולספק ביקורת משלו על המשטרה, שאיתה הוא עובד בצמוד, כשהיא חורגת מהנהלים.
כבר יותר מעשור שתחת ידיו של אברמזון מאז הצטרף לפרקליטות, ביחידת המטה הכפופה למשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים עו"ד אלון אלטמן, עוברים תיקי העבירות הביטחוניות הרגישים ביותר (מגע עם סוכן זר, סיוע לאויב וכדומה), חקירות שב"כ המצריכות ליווי ופיקוח, כולל בדיקה בדיעבד של תלונות נחקרים, תיקים שבהם נדרש לפקח על החלטות הפצ"רית לגבי העמדה לדין של חיילים בעבירות של פשעי מלחמה, וכמובן תיקי עבירות הסתה לטרור, לאלימות ולגזענות – שכדי לפתוח בהם בחקירה, נדרש אישור מוקדם של הפרקליטות.

2 צפייה בגלריה
אינפו זינוק חד בתיקים על הסתה מפרוץ המלחמה
אינפו זינוק חד בתיקים על הסתה מפרוץ המלחמה
זינוק חד בתיקים על הסתה מפרוץ המלחמה

"במהלך 'חרבות ברזל' היו לנו לא מעט תיקים ביטחוניים של אזרחי מדינה ערבים שיצרו קשר עם חמאס, קיימו קשר עם חוליות מחבלים או נשלחו לבצע פיגועים", הוא מספר. מנגד, לדבריו, תיאוריות הקונספירציה שהופצו על ה"בגידה מבפנים" בצה"ל היו מופרכות. אולם, הפעילות שריכזה את עיקר זמנו מאז פרוץ המלחמה הייתה של תיקי ההסתה, לאחר שפרקליט המדינה עו"ד עמית איסמן הורה על החמרה במדיניות האכיפה כלפי גילויי תמיכה במעשי הטבח והזוועה של חמאס ונקיטת יד קשה של "אפס סובלנות", שתכלול מעצר והעמדה לדין, כולל על פרסום בודד, ועיבוי כוח האדם שיעסוק בכך. באופן חריג, איסמן גם אישר למשטרה לפתוח בחקירת הסתה, בלא אישור מקדים של הפרקליטות, במקרים מובהקים של גילויי תמיכה בארגוני הטרור ובמעשי הרצח. במקביל, מחלקת הסייבר בפרקליטות פעלה באופן מתוגבר כדי לנטר, לחסום ולהסיר תכנים מסיתים מהרשת.
"התנענו מיד בבוקר שלמחרת פרוץ המלחמה, בשיתוף פעולה עם השב"כ והמשטרה", משחזר אברמזון. "זיהינו די בהתחלה מאות מקרי הסתה: בטוויטר, ווטסאפ, פייסבוק, אינסטגרם, טלגרם, סנאפצ'ט, יוטיוב. ואפילו גילינו רשת חדשה שהוקמה ברשות הפלסטינית בשם רד זי, שהתחילו להשתמש בה גם אזרחי ישראל ערבים. בסך הכל, מ־7 באוקטובר ועד סוף 2023 הועברו לאישורנו 818 בקשות לפתיחה בחקירה בתיקי הסתה, ואישרנו חקירה ב־63% מהתיקים. עד סוף השנה הגשנו 132 כתבי אישום ועוד מעל 20 נוספים ברבעון הראשון של 2024, ואני מניח שנגיע לאזור ה־100 תיקים במגמה שנתית".
לשם השוואה, בין ינואר לספטמבר 2023 הוגשו רק 17 כתבי אישום בעבירות הסתה וכ־50 כתבי אישום בסך הכל בשנים 2022-2020. "יש פה קבוצה מדהימה של פרקליטים ביחידה ורפרנטים במחוזות שעבדו מסביב לשעון, כולל בשבתות. זה היה מבצע אכיפה מטורף", מספר אברמזון. "שנתיים וחצי קודם היו אירועי הלינץ' ברחבי הארץ בעת מבצע 'שומר חומות', והחשש שלנו היה שאדי הדלק הם עדיין כאלה שאפילו גפרור אחד יכול להצית פה בעירה פנימית - ולכן מדיניות האכיפה היתה מאוד נוקשה. זו למעשה אמירה שלנו שיש אפשרות ממשית שאפילו פרסום בודד יכול להביא לאלימות או לטרור. לכן העמדנו לדין גם אנשים נורמטיביים – סטודנטיות בטכניון ובבצלאל, סייעת בגן ילדים מהוד השרון ועוד, כולל על ציוצים בודדים. מעל ל־50% מכתבי האישום היו בעקבות פרסום אחד או שניים, בעוד שבדרך כלל אנו מגישים כתבי אישום על הרבה יותר פרסומים. אבל הפעם אמרנו 'אפס סובלנות' כלפי כל מי שתומך באירוע המזוויע הזה. זו לא רק אמירה רגשית, אלא אמירה משפטית ‑ שזה לא חוקי לתמוך בסרטוני זוועה וסנאף כמו שפורסמו. אנו לא מעמידים לדין על השיתוף לבדו, אלא כשהוא מלווה במלל אוהד או אפילו באימוג'י של סמיילי או של מחיאות כפיים או של דגל חמאס או פלסטין. מדינת ישראל עברה אירוע קיצוני וטראומטי, ולכן גם היה חשוב לנו לשקף את זה בפסקת פתיחה כללית בכל כתבי האישום, שתיארה את הטבח".
בתי המשפט יישרו איתכם קו?
"המדיניות שלנו הכתיבה את הטון. במעל 80% מהתיקים אושרו מעצרים עד תום ההליכים ובאחרים שחרור בתנאים מגבילים מחמירים, אז אפשר להגיד שזה הצליח. גם מדיניות הענישה שאנו מציגים לבתי המשפט מחמירה ביחס לעבר – ובעקבות זאת נגזרו מאסרים בפועל ולא חודשים ספורים, אלא לרוב יותר מחצי שנה. הסייעת מהוד השרון, למשל, קיבלה תשעה חודשי מאסר על שני פרסומים. זה מקרה שנחרת, כי איך יעלה על הדעת שמישהי שמטפלת בשגרה ב־75 ילדים קטנים תומכת בטבח של ילדים בעוטף - ולא חוזרת בה ולא מתנצלת על הפרסום, אלא אומרת שהיא גאה בזה".
הוא מזכיר גם מקרה חמור יותר - של איש דת משכונת עיסאוויה במזרח ירושלים, שקרא במסגד למאות מתפללים להצטרף למערכה נגד ישראל. "חשבנו שעבירות הסתה לא מתאימות לסיטואציה כה חמורה, והעמדנו אותו לדין בעבירה חריגה יחסית – גילוי החלטה לבגוד, שדינה עד עשר שנות מאסר", אומר אברמזון ומדגיש את האפקט הרב שיש להסתה מצד מנהיגי ציבור, מנהיגים דתיים וידוענים. במובן זה, לכתב האישום שהוגש ערב פסח נגד אחותו של ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הנייה, אזרחית ישראל, על הסתה לטרור והזדהות עם חמאס, בעקבות הודעות ששלחה בקבוצות ווטסאפ משפחתיות, חשיבות מיוחדת. "זו ממש אחות של מנהיג האויב, ובכך החריגות והייחודיות של התיק הזה שהוא עבורנו תיק דגל".

"אפקט מצנן על חופש הביטוי"

בהקשר דומה, אברמזון מזכיר גם את התיק המתנהל נגד שחקנית הקולנוע והטלוויזיה מאיסה עבד אלאהדי, שמואשמת בגילויי תמיכה בחמאס בפוסטים שפרסמה (בין השאר, תמונת הדחפור של המחבלים פורץ את גדר הגבול עם עזה, שאותה השוותה להפלת חומת ברלין). "אולי בשגרה תיק כזה לא היה מגיע להעמדה לדין, אבל אחרי טבח כזה – איך את מסוגלת?", אומר אברמזון. "זה מאוד קשה שאזרחי המדינה שלך, שחיים איתך תחת אותה חלקת אדמה, משחקים בסדרות, אחיות בבתי חולים, גננת שמגדלת את הילדים שלך, תומכים באירועי זוועה כאלה. אבל בסוף צריך לזכור שאלה מקרי קיצון, והציבור הערבי בכללותו לא הוביל לאירועי שומר חומות 2, והיו הרבה אירועי הזדהות עם הכאב וגינוי למעשים".
להערכתך, הרגעת הרוחות בשטח היתה כתוצאה ממדיניות היד הקשה?
"לפי מה שנמסר לנו על ידי גופי ביטחון שונים - לפעילות שלנו וליד הנוקשה היתה חשיבות מאוד גדולה במסר לשטח, שלא רק שלא נאפשר אירועים אלימים, אלא גם לא נסבול תמיכה בהם - ואין ספק שזה השפיע ועזר להרגעת הרוחות. אבל אני מדגיש: היד הקשה היתה במקרים הנכונים, לא בסיטואציות של ביקורת לגיטימית. שמעתי אמירות מצד מנהיגי ציבור ערבים בסגנון 'לקחתם לנו את חופש הביטוי', ואני אומר: 'לא'. התיקים שהגשנו אלה תיקים מובהקים, תמיכה קשה באירועי הטבח ובחמאס, שהוא ארגון טרור רצחני, ומי שעושה את זה - נעמיד אותו לדין והוא ייכנס לכלא. אבל על אמירות ביקורתיות, גם בעת מלחמה - אנחנו לא מעמידים לדין, גם אם הן מעצבנות אותנו וקשות לנו כציבור יהודי, וגם אם הבנים שלנו – ויש לי בן חייל - נלחמים עכשיו. זה חלק מהותי במשטר דמוקרטי".
דווקא ראינו לא מעט סיטואציות שבהן המשטרה חקרה או עצרה אנשים שפרסמו ביקורת ואמירות, הגם שמרגיזות ומעוררות חלחלה, אבל שלא מהוות הסתה.
"אני אדייק: מבחינתנו, תיקי חקירות שאישרנו וכתבי אישום שהוגשו, אלה היו מקרים מובהקים ומוצדקים, שדרכם היה צריך להעביר את המסר. אנחנו, ואני מדגיש אנחנו – הפרקליטות - לא פתחנו בחקירה בסיטואציות האלה".
מדבריך משתמע שהמשטרה כן פתחה בחקירות בסיטואציות שהיא לא היתה צריכה לפתוח?
"כל תיק כזה של עבירות ביטוי מחייב קבלת אישור מוקדם של הפרקליטות לפתיחה בחקירה – ולא ניתנו על ידינו אישורי פתיחה בחקירה בסיטואציות שאתה מתאר. המשטרה אומנם קיבלה מנדט מוגבל, בגלל העומס, לפתוח בחקירה ביחס לתיקים מובהקים של תמיכה בזוועות 7 באוקטובר, אבל זה לא היה אישור גורף, והוא לא ניתן לכל המחוזות, אלא רק לגורם בחטיבת החקירות שעבד מולנו בשגרה. האם היו חריגות? כן, היו חריגות של המשטרה. סיטואציות כאלה לא צריכות לקרות ולא אמורות להיות. יש נהלים וכולם צריכים לפעול לפיהם, ולכן לא יכול להיות שתחנה מסוימת תפעל שלא לפי הכללים האלה. וכן, פועל יוצא של זה יכול להיות אפקט מצנן על חופש הביטוי".
דוגמאות לחקירות נגד ערבים ישראלים על עבירות הנוגעות לחופש הביטוי, ללא אישור הפרקליטות, לא חסר. כך, למשל, המשטרה עצרה וחקרה זמרת ערבייה שפרסמה פוסט עם ציטוט מהקוראן: "אין מנצח מלבד אללה", כמו גם סטודנטית שפרסמה תמונה של שקשוקה לצד אימוג'י של דגל פלסטין וכתבה "בקרוב נאכל שקשוקת ניצחון". אברמזון מאשר ש"בשני המקרים לא אושרה על ידינו פתיחה בחקירה, וכאשר אנו מגלים מקרים כאלה שלא אישרנו חקירות, אנו מביעים את עמדתנו ואומרים למשטרה: 'אין לכם סמכות לחקור מכוח ההנחיות הפנימיות'. ואז הם צריכים או להפסיק את החקירה או לשחרר ובטח שלא ניתן להגיש כתב אישום".
כמה שכיח שהמשטרה חוקרת עבירות הסתה בלי אישור מוקדם?
"בדרך כלל זה לא שכיח, לפעמים שוטרים בדרגים יותר נמוכים לא יודעים או לא מכירים את ההנחיות. סביב 'חרבות ברזל' היו יותר מקרים כאלה".

"לאף אחד אין חסינות מוחלטת"

אולם, גם לפני המלחמה, בצל המחאה נגד ההפיכה המשטרית, היו חקירות משטרה בעבירות הסתה בלא אישור מוקדם נדרש מהפרקליטות, גם נגד יהודים. זכור, למשל, המקרה שבו המשטרה חקרה סטודנטים שהפיצו תמונות של שוטרים שהכו מפגינים, וייחסה להם, בין השאר, הסתה לאלימות, העלבת עובד ציבור ולשון הרע. "באירוע הזה לא נתנו אישור למשטרה לפתוח בחקירה בחשד לעבירת הסתה לאלימות", מבהיר אברמזון, אך מדגיש כי המשטרה יכולה לחקור באופן עצמאי בעבירות אחרות. הבעיה שזו אחת הדרכים הבעייתיות, שבהן המשטרה לעתים עוקפת את הצורך באישור מוקדם מהפרקליטות לחקור בעבירות ביטוי. כך, למשל, קרה כאשר המשטרה חקרה את יועץ התקשורת איציק אלרוב, על פרסום תמונת השרה מירי רגב טובלת באמבט פופקורן ספוג בדם, בחשד לעבירות איומים, לאחר שלא קיבלה את אישור הפרקליטות לחקור בעבירת הסתה. "גם זו דרך פעולה שיוצרת אפקט מצנן", מבקר אברמזון.
המשטרה יכולה להכשיר חקירה בעבירת הסתה בדיעבד, גם אם לא התקבל אישור מקדים?
"באופן כללי, מערכות לא אמורות לפעול באופן שבו קודם אתה מבצע ואז אתה מבקש אישור. היו מקרים שבהם אישרנו בדיעבד חקירות, אבל זה לא משהו שצריך לקרות. מערכות לא אמורות להתנהל כך".
דווקא המקרה האחרון שזכה להד ציבורי, החקירה נגד המרצה מהאוניברסיטה העברית, פרופ' נדירה שלהוב־קיבורקיאן, בעקבות התבטאויות קשות שלה בפודקאסט, זכה לטיפול צמוד וקרוב של הפרקליטות, ולאישור לחקור אותה בחשד לעבירות הסתה. "לקח לנו זמן לקבל החלטה כי זה תיק שהצריך מחשבה", מספר אברמזון. "זה הצריך לראות את כל הטקסט במלואו, את הקשר הדברים, להתלבט. יש טקסטים יותר קלים וברורים שבהם ההסתה היא ישירה, ויש טקסטים שהם יותר מורכבים וצריך לשקול אם הם מצריכים פתיחה בחקירה או לא".
אחת הביקורות היא שבמקרה זה נכנסתם למקום הבעייתי של חופש ביטוי אקדמי. לא מגרש שאתם ששים להיות בו.
"ההחלטה התקבלה אחרי בחינה מעמיקה על ידי הגורמים הכי בכירים, כולל פרקליט המדינה. בסוף, לפרסום אקדמי אין חסינות. כבר היו תיקים שעוררו דילמה איפה עובר הגבול בין אמנות לבין עבירה פלילית, וזה נכון גם לעניינים אקדמיים ולמאמרים בעיתון. לשלושת העולמות - האמנות, האקדמיה והעיתונות - אין חסינות מוחלטת".
השופט שדחה את בקשת המשטרה להאריך את מעצר המרצה אמר שייתכן שחלק מהאמירות שלה עולות לכדי הסתה, אבל ביקר את הבקשה לעצור אותה בנימוק של מסוכנות חודש וחצי אחרי הפרסום, ושחרר אותה בתנאים מגבילים. מה דעתך על כך?
"בשלב הזה של התיק, המשטרה מנהלת את החקירה ולא הפרקליטות. בכל תיקי 'חרבות ברזל' חשבנו שיש מסוכנות מאוד גבוהה כאשר אדי הדלק עוד באוויר. האם התיק הזה מצדיק מבחינתנו מעצר? אני לא חושב, כי ההתבטאויות לא היו קריאה לבצע פעולה, אלא אמירות ברף אחר. אבל התיק לא הגיע אלינו ולא נבחן על ידינו בסוף החקירה, אז אהיה זהיר. חשוב גם להגיד שהמשטרה חקרה אותה בעבירות שלא אישרנו. אנחנו אישרנו חקירה בעבירות מאוד נקודתיות, קונקרטיות, והמשטרה חקרה שם גם על סיוע לאויב בשעת מלחמה, שזו עבירה מהחמורות בספר החוקים, ובעינינו לא מתאימה לסיטואציה, או הזדהות עם ארגון טרור - עבירה שלא אישרנו לחקור לגביה, אף שהיא מצריכה אישור מוקדם. היו פה כל מיני היבטים שלא היו על דעתנו בחקירה הזו".
כלומר, היו פאולים של המשטרה בחקירה הזו מעבר לדברים שאישרתם?
"כן".
ולא בפעם הראשונה בחקירות, כמו שציינת.
"כן, לא בפעם הראשונה. אבל אני לא חושב שצריך לדבר בהכללה על המשטרה, שבסך הכל עבדה איתנו כתף אל כתף ובשיתוף פעולה במלחמה בהסתה בתקופה המאוד נפיצה. היו חריגות, אי אפשר להתעלם מהן, אבל זה היה החריג, לא הכלל. רוב המקרים עברו תחת הבדיקה הזהירה והקפדנית שלנו".
עד כמה היו לחצים לחקור באירוע הזה?
"אני לא שוקל שיקולים כאלה. קול הציבור צריך אומנם להישמע, אבל בסופו של דבר אנחנו עוסקים בעולם המשפט ויש כללים מה עולה לכדי עבירה פלילית. אני יכול לחשוב שמשהו הוא מזעזע, פייק, מוציא את דיבתה של הארץ רעה ופוגע בנו בזירות בינלאומיות, אבל אני עדיין חייב לתרגם את זה לעבירה פלילית - והתרגום הזה לא תמיד עולה בקנה אחד עם הסנטימנט הציבורי ותחושות הציבור".

"המשטרה בסיטואציה בלתי אפשרית"

בחברה הישראלית המקוטבת, ליחידה של אברמזון יש גם לא מעט עבודה בתיקי הסתה בשדה הציבורי־פוליטי – ממקרי הסתה לאלימות ברשתות נגד רה"מ בנימין נתניהו, שבהם הוגשו כתבי אישום רבים; דרך חקירות (הדורשות אישור יועמ"שית) נגד פוליטיקאים שחוצים את הגבול, כמו ח"כ צביקה פוגל, שנחקר בחשד להסתה לטרור על האמירה שהוא "רוצה לראות את חווארה שרופה", או "תיקים אחרים שעדיין נבחנים" על התבטאויות פוליטיקאים, כפי שמספר אברמזון, כמו למשל הדרישה לפתוח בחקירה נגד ח"כ טלי גוטליב על הפוסטים השקריים שלה על בעלה של שקמה ברסלר, שאותו חשפה כאיש שב"כ וקשרה אותו לתיאוריית קונספירציה מופרכת; ועד העמדה לדין של פעיל הימין הקיצוני בנצי גופשטיין, שלאחרונה הורשע בהסתה לגזענות אך זוכה מעבירות של הסתה לטרור ולאלימות. "אנו בוחנים את עמדתנו בנוגע להגשת ערעור", מעדכן אברמזון.
ההרגשה היא שיש הקלת ראש בהתבטאויות מסיתות של יהודים, שקראו ברשתות לפגוע בפעילי מחאה, בשמאלנים, בערבים.
"גם במהלך 'חרבות ברזל' נפתחו חקירות נגד יהודים, על עבירות הסתה וגם על אלימות ממש, שנעשו מתוך מניע גזעני, אף שלא במספרים שנפתחו נגד הציבור הערבי. יש אנשי ימין שהיו נגדם תלונות על הסתה לאלימות, וחשבנו שנכון לסגור את התיק כי ההתבטאות לא עומדת ביסודות העבירה הנדרשים – יסוד תוכני ויסוד הסתברותי, כלומר שתהיה אפשרות ממשית שהדברים יביאו לאלימות, וזה יסוד שלא תמיד קל להוכיח אותו ולהעמיד לדין בסיטואציות כאלה. בין השאר, גם נבחנת רמת ההשפעה של האדם: כמה חברים יש לו ברשת החברתית, כמה ליקיים קיבל, האם מישהו הגיב לזה, האם התגובות היו ביקורתיות, ועוד קריטריונים שמחייבים אותי להוכיח שיש אפשרות ממשית לפגיעה. יש הבדל בין לקרוא להרוג מישהו לבין אמירה אמורפית יותר כמו לקרוא למישהו בוגד. זה גם מבחן השוואתי, שבו דברים נבחנים אל מול החלטות בסיטואציות דומות".
לדברי אברמזון, "בעבירות ביטוי כל צד במפה הפוליטית בטוח שהצד השני מסית והוא נמצא בחופש ביטוי לגיטימי. אף צד לא רואה את הדבשת שלו. והתפקיד שלנו הוא לשמור על חופש הביטוי ולפתוח בחקירה ולהעמיד לדין בשני הצדדים, ובתנאי שזה יעמוד על אותם כללים משפטיים בצורה אחידה ושוויונית. כשאני בוחן תיק ברמה פלילית, אני כל הזמן צריך לבחון את הדברים דרך מסך הבערות, בעיוורון צבעים. דין החרדי כדין החילוני, דין היהודי כדין הערבי, דין המתיישב כדין השמאלני - ואני חושב שאנו עומדים במבחן הזה".
וגם נעשות טעויות?
"בטוח. בסוף אין מערכת מושלמת. אפשר למצוא מקרים שבהם ניתן לבקר אותנו או שהשיקולים לא היו נכונים, אבל בסוף צריך להסתכל על הקו הכללי, ולא לחפש את המקרים החריגים – וכך אני עונה גם לביקורת כלפינו בוועדת החוקה. אבל זה לא רק הימין תוקף אותנו. שוכחים כמה הפרקליטות חטפה בתקופת אולמרט, ואת האמירה של אמנון דנקנר שפרקליט המדינה צריך להתאבד".
אברמזון גדל בירושלים, בן למשפחה דתית־לאומית, ונהנה מחינוך פלורליסטי שעודד חשיבה ביקורתית, מצד אמו מרים ז"ל, מורה במקצועה, ימנית בדעותיה, ואביו ברוך ז"ל, שאחז בדעות שמאליות וניהל את בית הספר היהודי־ערבי כי"ח לחירשים (ואף הדליק משואה ביום העצמאות). אחרי שירות צבאי כקצין במגלן אברמזון טייל במזרח ובאפריקה, השלים תואר במשפטים ומינהל עסקים במרכז הבינתחומי והתמחה בפרקליטות הפלילית במחוז ירושלים. את הקריירה החל כעורך דין בבנק ישראל ("אבל האדרנלין שם לא זרם") ולאחר מכן שימש פרקליט במח"ש, משם הוא זוכר במיוחד תיק אונס נגד שוטר, שבו הודיע אברמזון על חזרה מאישום בתיק שכבר התנהל, אחרי שהתעורר אצלו ספק.
"הלסת של השופטים צנחה", משחזר אברמזון, "אבל הבנתי שאני לא יודע מה האמת ומה השקר ולא מסוגל לעמוד מאחורי התיק. אני חושב שחזרה מאישום זו חוויה שכל פרקליט חייב שתהיה לו, וכשאני מלמד פרקליטים צעירים אני אומר להם: 'תמיד תכפרו בתזה של המשטרה ובתזה שלכם, תחיו את הספק'. בעיניי להחליט על סגירת תיק זה הישג נדרש לא פחות מלהגיש כתב אישום. זה הדנ"א שטבוע בפרקליטות, להגיע לחקר האמת, למרות כל הביקורת כלפינו, למשל בתיקי נתניהו".
איך ההרגשה לעבוד בפרקליטות שנמצאת תדיר תחת מתקפה?
"להגיד לך שזה לא משפיע? ברור שזה משפיע. מתחושה של גאוות יחידה שאתה הסיירת שנאבקת בארגוני פשיעה ובעבירות ביטחון ושחיתות – היום יש ציבור לא מבוטל שחושב אחרת על הפרקליטות. אל מול זה אנחנו צריכים לשמור על ענייניות - להמשיך לבצע את עבודתנו על פי הראיות שלפנינו ובמקצועיות – וגם לעבוד מאוד קשה כדי להסביר את העקרונות ואיך דברים עובדים כדי לייצר אמון בציבור".

2 צפייה בגלריה
מנהיג חמאס אסמאעיל הנייה
מנהיג חמאס אסמאעיל הנייה
מנהיג חמאס אסמאעיל הנייה, שאחותו הועמדה לדין. "זה תיק דגל", טוען אברמזון
(צילום: Majid Asgaripour/WANA (West Asia News Agency) via REUTERS)

זה קשה יותר כשרה"מ בעצמו מתוך אולם ביהמ"ש תוקף את הפרקליטות ומערער את האמון בכם.
"כן, אני מסכים שזה לא קל ואתה צריך אל מול מתקפה לשמור על ענייניות ולהיות אמיץ. אבל אני מקווה שראש הממשלה ושרים שלפעמים תוקפים אותנו, רואים גם את העשייה רבת־ההיקף של הפרקליטות בהרבה נושאים. אני חושב שגם הפרטנרים שלנו, בשב"כ ובמשטרה, רואים ומעריכים את היצירתיות, היסודיות והנחישות שלנו בניהול התיקים בבתי המשפט".
כאיש מח"ש בעברך, מה דעתך על השימוש בכוח מופרז ובאלימות מצד המשטרה כלפי מפגינים?
"המשטרה נמצאת היום בסיטואציה בלתי אפשרית שהיא לא יכולה לצאת ממנה טוב. מצד אחד, יש כלפיה טענות למה את לא מפנה ביותר כוח - את קפלן, הכניסה לירושלים, המעברים בכרם שלום, ו'איפה המשילות?' ומצד שני, כשהיא מפעילה את הכוח, אז הטענות כלפיה הן שהוא מוגזם. במקרים כאלה צריך להוסיף את מה שאנו מכנים 'מקדם המבצעיות'.
"כלומר,להתחשב בכך שההחלטות לא מתקבלות תחת הניאונים, במזגן, אלא בשטח בתוך סיטואציה מלחיצה, שיש בה גם מרווח טעות מסוים. זה כמובן לא נותן לשוטר חסינות מהעמדה לדין על הכאת אדם אזוק, או קטין, או ירי בסיטואציה שאסור לירות בה. אלה סיטואציות שצריך מצד אחד לקלוט את המורכבות שבהן, אך מצד שני לשים להן גבול ברור".

עו"ד שלומי אברמזון
תפקיד: ראש תחום ביטחון ותפקידים מיוחדים בפרקליטות
תפקידים קודמים: פרקליט במח"ש, עו"ד בבנק ישראל
מצב משפחתי: נשוי + 4
מגורים: נס הרים
השכלה: תואר ראשון במשפטים ומינהל עסקים מאוניברסיטת רייכמן ותואר שני במשפטים מהאוניברסיטה העברית
עוד משהו: תרם כליה לנפגעת בפיגוע טרור בגבעה הצרפתית