צמודים לכיסא הכבוד הם יושבים: דבורה דרכלר מתל-חי, אברהם קלר מנבי סמואל, אסתר ארדיטי מחצור, דוד שירזי מתל פאחר, מוני ניצני מאיסמעיליה, אבי גבעתי מדרום לבנון ורבים אחרים. מאז 7 באוקטובר הם בלחש חוזרים שוב ושוב על דברי ברל כצנלסון ללוחמי תרצ"ו: לא ערירים הלכנו. לא ערירים.
מעטים מהם זכו לרכוש קמטים. לרבים אך אניצי זקן בודדים. כולם ירויים. כולם חסרים. כולם נתנו את כל שניתן לתת כשעמדו שומרים. איש מהם לקריאה לא המתין. עזבו את ביתם בלי קלע בידם, אוספים מעט חלוקי אבנים בדרך לקרב ביודעם כי אין להם נסיגה. עתה הם רגועים: לא ערירים הלכנו. לא ערירים.
כאם הפורצת לבית בוער להציל את ילדיה הקטנים, הם שעטו בדרכים לא דרכים. באוזניהם נשמעה היטב הלמות אתי החופרים, שכבר החלו לעבוד בבתי העלמין. ללא התרגשות, כמו מדובר במעשה זעיר שבזעירים, הם נשכבו על הגדר כדי שבני עמם יוכלו לחלוף על גבם. עכשיו הם נרגשים: לא ערירים הלכנו. לא ערירים.
מעטים מול רבים הם הדפו את מבקשי עמם עד שתש כוחם. אך גם אז, תחת רקיע קודר מעשן, בשוכבם מדממים דרשו: טפלו קודם באחרים. ביודעם כי אוזלים חומרי המרפא, חנקו את זעקות כאבם פן יחוש החובש חזרה אצלם. כך, כבדי נעליים ופרוקים מחגור, נותרו זקופים גם כשעל האדמה היו מוטלים. כעת הם נעמדים: לא ערירים הלכנו. לא ערירים.
נעמדים ובלי אומר אחד-אחד מכיסאותיהם קמים, יורדים מבימת הכבוד ואת מקומותיהם לגיבורי הברזל מפנים. האחרונים, שעולים ובאים, מופתעים. מה לכם? מקשה האחד. מי אנו לעומתכם? שואלת אחרת. אנא חזרו למקומותיכם, מתחנן השלישי.
מי אתם? - הם עונים - מי אתם לעומתנו? מי אנו לעומתכם? אנחנו קיימנו תל חי אחד ואתם תילים חיים רבים. אנחנו נעקדנו פעם אחת ואילו אתם שבע פעמים. לנו לא היה לאן לברוח כשנסגרו השערים, אך לכם כה קל הדבר עם הגבולות הפתוחים. בזכותכם ניצלה האומה. בזכותנו ניצלה האומה? מתעקשים החדשים, הרי בזכותכם היא בכלל נצרפה. הרף. שובו לכיסאותיכם.
וכך המשיכו להתווכח שעה ארוכה. אלה מסרבים לשבת ואלה מסרבים שלא לעמוד. אלה טוענים לכיבוד הורים ולכוחות רעננים ואלה מתעקשים כי הם נחו מספיק שנים. ובוודאי היו ממשיכים עוד ימים רבים לולא הגיח כצנלסון, בארי הקשיש, מאחורי המלאכים. צדקתם כולכם, הוא היסה את הדוברים, גם אתם גם הם לוחמים יהודים עזים. גם אתם גם הם בתהילת עולם עטורים. גם אתם גם הם יכולתם לגורלות עתיקים. לכן, גם אתם גם הם, בדין להגיד יכולים: לא בּיישנוכם דורות קודמים: לא הלכתם ערירים.
צילום: יואב דודקביץ'השתתקו הניצים והתיישבו זה לצד זה ואפילו היושב במרומים, שצימצם מקומו לטובת הבאים, נמצא מהנהן למשמע הדברים האחרונים: לא ערירים הלכנו. לא ערירים.
לזכרם של תלמידַי-מורַי אל"מ רועי לוי, סא"ל יהונתן ברנש צור ואל"מ יצחק בן בשט שנפלו במלחמת חרבות ברזל
פורסם לראשונה: 00:00, 12.05.24
