שלושה דורות של אנשי חיל אוויר: הסבא שנפל בשבי וחזר לפקד על טייסת 119, הבן שהפך למפקד טייסת 101, והנכד שהתגייס למערך הגנה אווירית ומשרת בסוללת כיפת ברזל.
תומר מרחבי (19), בנו של סא"ל במיל' יזהר מרחבי, מי שהיה מפקד טייסת 101, משרת היום בסוללת כיפת ברזל באילת. סבא שלו נחום מרחבי, טייס מיסטר שתקף בדמשק ב-1967, נפגע והצליח לנטוש. הוא נפל בשבי הצבא הלבנוני, ושהה שם חודשיים עד שהוחזר.
נחום (79) גאה בבנו ובנכדו, ונזכר ברגעי הנפילה בשבי: "הרגשתי את הפגיעה והודעתי שנפגעתי. מתישהו המנוע התחיל לבעור והייתי חייב לנטוש. המצנח נפתח ממש בפגיעה בקרקע. לא היה לי מצפן והעדפתי ללכת במורד נהר הליטני, כי ידעתי שזה ייקח אותי לכיוון ישראל. לקראת אור ראשון מצאתי מחסה, אבל בהמשך זיהו אותי והמשטרה הלבנונית הגיעה".
"אני הייתי בשבי של מדינה מסודרת, שיש לה מחויבויות הומניטריות. לא היה חשש לחיי", אמר. "המציאות אז הייתה שונה מהמציאות היום. יש השתתפות בעניין, גם של מי שלא מכיר את החטופים. אבל יש גם היבט לאומי, של מדינה, שחייבת להתחשב באישי - ולפעמים הדברים סותרים אלה את אלה. בעיניי ההיבט הלאומי תמיד גובר. אני הייתי מוכן אז להישאר בשבי, אבל אצלי הייתה ביקורת של הצלב האדום אחרי חודש. החטופים לא במצב הזה".
לאחר ששוחרר המשיך בשירות הצבאי. "מאז עשיתי יחד עם חבריי 450 גיחות. אלה היו חיים מלאי תעסוקה מבצעית, יום ולילה, כולל יום כיפור ושבתות. לא רציתי שהבן שלי יחיה את החיים האלה, עם הרבה קורבנות ואבידות, אבל הוא בחר בדרך שלו. הנכד ניחן בהרבה יכולות ותכונות והיה יכול לעשות את הדברים בדיוק כמוני, ולא עשה אותם. אפשר ללמוד על כל תקופה על פי העמידה במשימות שהוטלו על החיל: השגת עליונות אווירית, להגן על שמי המדינה וסיוע לכוחות היבשה. אפשר להיות גאה ביורשים שלנו. האנשים בטוח טובים".
בנו יזהר הפך ב-2005 למפקד טייסת 101. "7 באוקטובר הוא אירוע מאוד קשה ברמה הלאומית וגם ברמה האישית, בין היתר של הרבה מאוד אנשי צבא ומשפחות הרוגים", אמר. "אני בטוח שילמדו אותו ויתחקרו את מה שקרה. אני חושב שהיו שם גיבורים אמיתיים ברמה הטקטית, שהבינו את גודל השעה ועשו כל מה שיכלו. ברמה הפיקודית-אסטרטגית זה משהו אחר. אני מקווה שיהיו דברים שישתנו".
כשהמלחמה החלה תומר עדיין לא התגייס, אבל כשכוחות צה"ל נכנסו לעזה הוא כבר היה בהכשרה. "בצו הראשון נשבר החלום של טיס כי הבנתי שאני עיוור צבעים ושם זה נגמר", סיפר. "הבנתי שאני רוצה לעשות שירות משמעותי עם אופי קרבי ועלתה האופציה של הגנה אווירית. אני לוחם באזור הדרום בכיפת ברזל, ובעוד כמה חודשים אוכל לצאת לפיקוד. במהלך הטירונות היינו מקבלים ידיעות על מה שהמערכת הצליחה לעשות, אבל רק אחרי שנכנסתי לחיל וראיתי את החוזק והגודל שלה, הבנתי עד כמה הסוללות מאפשרות את החיים במדינה הזו. אתה שומע על יירוטים מעל בתי ספר, דברים מדהימים, וזה מרגש וכיף לדעת שאני חלק מזה. לא חשבתי שבשירות שלי אקח חלק במלחמה".
פורסם לראשונה: 00:00, 02.05.24
