כלב לא נותן ברירה

"קוראים לי מקס", אמר האינדיאני, "בעצם נולדתי ג'ו. כבר כמה שנים שאני מדבר עם אלוהים. הוא תמיד פונה אלי כמקס. הרבה שנים חשבתי שהוא מדבר לבחור אחר, עד שהבנתי שכנראה מקס זה השם האמיתי שלי, אז עכשיו קוראים לי כך". מקס נשען על הבר והביט בכלב ששכב ליד הכניסה לדלת. הכלב היה זקן ועייף. "הוא נראה יותר טוב ממני", אמר לברמן ונעץ בו מבט דרך בקבוק הוויסקי. "אולי הוא מחפש את השם האמיתי שלו, כמוך", השיב הברמן תוך שהוא מניח כוס על הבר ומוזג לתוכה מנה הגונה.

מקס לקח את הכוס והרהר במילים. הוא הביט בכלב שנראה כאילו הוא תחת שינה עמוקה אבל מדי פעם עיניו נפקחו בחדות, כאילו קרה משהו בחלום שהעיר אותו לרגע. "אתה יודע", אמר מקס, "גם כלבים חולמים". הברמן התבונן בכלב שלו באהבה. "על מה הם חולמים?". מקס חשב, ואיש אחד עם עיניים אדומות וטיקים, שישב עד אז והאזין בשתיקה מעל כוס מלאה, זרק: "אולי הם חולמים שהם זורקים לנו מקל ואנחנו רצים אחריו. אולי הוא חולם על הרגל שלך חלום רטוב". "פרנקי", אמר הברמן לברנש, "אתה מתבלבל עם קרלוס". "לא הייתי נוגע בו במקל", צחק הברנש.

"אולי הכלב חולם עלינו?" שאל מקס, "אולי הכלב חולם שהוא האדם ואנחנו הכלבים. חולם שהוא יושב כאן, שותה וויסקי ומלטף אותנו על הראש כשאנחנו מביאים לו את העיתון". מקס הסתכל על הכלב, שנראה מרוצה בחלומו. "אולי הוא חולם שהוא מלמד אותנו טריקים חדשים. 'שב, אדם, שב! טוב מאוד, אדם טוב, אדם טוב, קח לך יוגורט דל משקל מהמקרר'". פרנקי נחר בבוז.

"ויום אחד", המשיך הברמן את דברי מקס והסתכל על פרנקי, "אולי הוא יתעורר ויגלה שהחלום הפך למציאות. אז מי יידע איך הוא יטפל בנו? אולי תהיה לו יותר סבלנות ממה שיש לנו אליו". "כן, כן, כן", מחה פרנקי, "אני צריך סבלנות לפרוסטטה שלי", והלך לשירותים. "הוא כבר שתה הרבה", אמר מקס לברמן, וזה נד בראשו לחיוב. "מה יש לו?" שאל מקס.

"אה", נאנח הברמן ועבר לדבר בקול נמוך, "הסיפור הרגיל. פעם, כמו כולם, הוא חשב שהוא יהיה פה משהו. ביג שוט. הוא בא לפה להיות כוכב, אבל בסוף גמר עם משכנתא לכל החיים על בית של שני חדרים בוואלי ועם חנות שכורה של רהיטי משרד משומשים. הוא התחתן עם חתיכה משומשת כמוהו. כמו שאומרים, את כל ההתחלה המבטיחה ואת ימי הנעורים הפרועים הוא תלה על מסמר שתקע במצח של אשתו. מסכנה".

"ומי אתה, קרלוס?" התעניין מקס, "המאהב של אשתו?". "קרלוס זה הצ'יוואווה של אשתו. כלב מסכן, עיוור לחלוטין ומתגרד ממחלת עור. אשתו דווקא עושה בלאדי מרי לא רע, וגם לא מדברת הרבה", לחש הברמן.

פרנקי חזר מהשירותים, העיניים שלו היו אדומות כדם. "מה אתה מסתכל עלי ככה?" זרק למקס. "אני מרגיש שרע לך", ענה מקס. "רע לי? רע לי? מה רע לי? יש לי מטבח חדש. מודרני. יש לי תנור שפאקינג מנקה את עצמו. אתה מבין מה זה? יש לי אוטו חדש. אנחנו מאושרים", השיב פרנקי. "אולי אתה צריך לדבר עם אלוהים", אמר מקס שפעם היה ג'ו. "אולי אני צריך להחליף את השם שלי", אמר פרנק והניח בטפיחה שטר של 20 על דלפק הבר, "כי עד עכשיו הוא לא יצר איתי קשר אף פעם".

"הוא עוד ייצור", אמר מקס. פרנקי נעמד לרגע כאילו מתכוון לענות, אבל לא ענה ורק יצא מהבר.
מקס שילם, קם מכיסאו ויצא החוצה אל הרחוב השקט. הכלב הישן הרים את ראשו לרגע כשחלף על פניו, וחזר לתנוחתו הקודמת.

הרחוב היה ריק ומקס התחיל ללכת בלי כיוון ברור. מרחוק הוא ראה את פרנקי יוצא מהרכב לחנות משקאות, ששלט הניאון הסגול שלה ריצד את הכתובת "24/7". הוא נכנס לרכב, נסע כמה בלוקים ועצר ליד דוכן טאקו לילי. אחר כך נרדם ברכב והתעורר אחרי שעה ונסע למוטל.

למחרת חזר מקס לבאר. הכלב לא היה שם. כמה לקוחות צפו מרוכזים בחדשות בטלוויזיה. על המסך נראו צילומים של להבות כתומות ואדומות על רקע לילה נטול כוכבים, ואז סרטון של בית שרוף לחלוטין בוואלי. הלקוחות נראו נסערים.

מקס ניגש לבר והתיישב בצד השני של הטלוויזיה. הברמן לא היה הבחור שעבד אמש, אלא בחור שחור צעיר עם רעמת אפרו ופנים ידידותיות. "מה בשבילך?" שאל הברמן בחביבות. "וויסקי, בבקשה. עם שתי קוביות קרח", אמר מקס והניח את ידיו על דלפק הבר. "אתה לא מוכר לי", חייך הברמן, "פעם ראשונה אצלנו?". "פעם ראשונה", השיב מקס.

"אני ג'ימי, נעים מאוד", אמר הברמן והושיט את ידו.

"קוראים לי ג'ו", לחץ האינדיאני את ידו, "בעצם נולדתי מקס. כבר כמה שנים שאני מדבר עם אלוהים. הוא תמיד פונה אלי כג'ו. הרבה שנים חשבתי שהוא מדבר לבחור אחר, עד שהבנתי שכנראה ג'ו זה השם האמיתי שלי אז עכשיו קוראים לי ג'ו". "אלוהים זה אלוהים", אישר הברמן.

"על מה המהומה?" הניד בראשו ג'ו שהיה פעם מקס עד שאלוהים דיבר אליו, לעבר הלקוחות שצפו בטלוויזיה בהתרגשות. "זה בגלל פרנקי", אמר הברמן, "הוא מהקבועים פה. חבר שלהם", סימן באצבעו לעבר הלקוחות הסוערים. "תמיד אחרי העבודה הוא בא לפה. יש לו חנות של רהיטים משומשים. הוא היה פה אתמול. אבל זו לא היתה המשמרת שלי, היה ברמן אחר.

"אחרי שישב פה, עצר בחנות המשקאות, קנה שתי שישיות בירה, שתה ונסע לתחנת דלק. זאת של 'של' בכניסה לוואלי. הוא קנה גלון בנזין, נסע הביתה, שפך את הכל בבית, הצית אותו, עם האישה והכלב בפנים. אומרים שהוא חנה ממול וצחק עד שהכל נשרף".

"תפסו אותו?" שאל ג'ו שפעם היה מקס. "בווגאס", צחק הברמן, "ליד שולחן בלק ג'ק. לשוטרים אמר שאף פעם לא יכול היה לסבול את הכלב הזה".

(בהשראת "השנים הפרועות של פרנק", טום ווייטס)