חתונמי למהדרין: הסודות של עולם השידוכים החרדי

במשרד המצוחצח של איש הנדל"ן והמפיק החרדי יקי רייסנר, בקומה ה־31 של מגדל עסקים בבני ברק, ניצב ארון משקאות מעץ מהודר, שדלתות זכוכית שקופות מגינות על הטובין שבו - יינות מובחרים שממתינים לווארט הבא. "בכל חתונה פותחים בקבוק", מכריז רייסנר בעליצות.

פנימה נכנסת בסערה שרה פכטר, שבמגזר החרדי נחשבת לאושיה של ממש: עיתונאית לשעבר, אשת יחסי ציבור ושיווק בהווה, ונוסף על כל אלה גם סופרת פורה ועתירת מוניטין, עם יותר מ־16 ספרים באמתחתה. היא אמא ל־11 וסבתא ל־11 נכדים.

אנחנו נפגשים כאן, ממרומי העיר יראת השם, לרגל השקת "ווארט", דוקו־ריאליטי שידוכים חרדי חדש, שרייסנר ופכטר מגישים יחד. התוכנית, שתציע הצצה מסקרנת לעולם היכרויות הפוך במהותו מ"חתונמי" החילוני, תפגיש בין רווקים ורווקות חרדים כשרים מזרמים שונים, במטרה מוצהרת להביא אותם לחופה וקידושין - בעזרת האל ולתפארת הרייטינג. בלי טינדר, אבל עם שדכנים אנושיים שמלאכתם קדושה, משעשעת ולעיתים מביכה. עתידות: זה ייגמר בשבירת כוס.

מסתפקים בפגישה או שתיים

בעולם החרדי, אירוע הווארט ("מילה", ביידיש) הוא מעמד חגיגי מצומצם שמציין הסכמת שתי משפחות - של החתן והכלה - לשידוך מיועד. אחרי שבירה טקסית של צלחת, בין השאר לזכר חורבן בית המקדש, וקריאות "מזל טוב" רמות, אפשר לסגור על תאריך ולהריח כבר את ניחוח הטשולנט נישא באוויר אולם החתונות.

בעונת הבכורה של "ווארט", שתעלה ביום שני הקרוב (רשת 13), ישודכו שישה זוגות, עם שלל המלצות מצד גוף המתהדר בשם "מועצת השדכנים". ריינר ופכטר, מצידם, הם המנחים שמלווים את החששות, החלומות והתקוות של המשודכים, עד למעמד המיוחל של החלפת הטבעות והקמת בית נאמן נוסף, בלי עין הרע.

תקציר השידוכים הקודמים: לפני יותר משני עשורים הכיר רייסנר (45) בשידוך עלמה חסודה בשם טובה, והשניים נישאו בבני ברק. במשרדו מתנוססת בגאון תמונת "המשפחה הגרעינית" שלו, שמונה לא פחות מ־167 איש: הוריו בני ה־74 עם כל שבט הבנים, הבנות, הכלות, החתנים והנכדים. רייסנר עצמו הוא אבא לחמישה וסב לנכדה אחת ("בינתיים"). הוא מתגורר כיום באלעד ובונה את ביתו הבא במושב הדתי־לאומי טירת יהודה שבשפלה.

גם פכטר ("הגיל לא משנה") נישאה בשידוך. "נפגשתי עם בחורים, בעיקר מישיבת חברון, ואז ה־חתן הגיע. הפגישה הראשונה שלנו היתה אצל דודתי. לא התלהבתי ממנו בתחילה, אבל המשכנו בתהליך של חודשיים, ממש דייטים, כששדכן יושב בינינו, באמצע".

פכטר, בעלת משרד היח"צ "שרה תקשורת", היא תושבת מטולה ("מפונה כרגע, שכרתי דירה בביתר עילית, ובעוד חודש אעבור לבית שמש"), והיא מצהירה שהיא שדכנית בנשמה. "שבעה מילדיי נשואים, חמישה מהם משידוכים שלי. מאז שאני זוכרת את עצמי אני בשידוכים. תוך כדי עבודה אני משדכת, מכירה את כולם ועושה התאמות. בשנתיים הראשונות אחרי נישואיי התפרנסתי מזה, הייתי מביאה חברות שלי לחברים של בעלי. הרווחנו בזה יפה, כי בשידוכים חייבים לשלם לשדכן".

עוד נחזור לפן הכלכלי, אבל ראשית הבהרה קריטית. "חשוב שהחילונים יבינו: זה לא שהורים חרדים אומרים 'שרה, תתחתני עם משה', ויש חתונה", מסביר רייסנר. "זה לא עובד ככה. יש כל מיני סוגי שידוכים וכמויות של פגישות. אצל החסידים, למשל, יש פגישה אחת או שתיים, וזהו. במגזר הליטאי הסטנדרט הוא חמש עד שבע פגישות, שנקראות דייטים. ויש גם פתוחים יותר, שמרשים 14-11 פגישות".

מה הרווקים והרווקות במגזר מחפשים?

פכטר: "לבחורים, גם הכי אינטליגנטים, מוצלחים ובני תורה, הכי חשוב קודם כל שיאהבו איך המשודכת נראית. חשוב להם שתיראה טוב. כל אחד וטעמו, אבל אם הבחורים אוהבים את הצילום שלה - ואני יודעת את זה מהבנים שלי - הם מייד יסכימו לדייט.

"בנות, מצד שני, הרבה יותר מתפשרות על מראה. להן חשובים דברים אחרים. הן אמנם רוצות משיכה, אבל מעוניינות בגבר מכיל, חכם, לא אחד מרובע שלא מבין עניין. אולי בזה אין הרבה הבדל לעומת העולם החילוני".

רייסנר: "אצל חרדים ספרדים ההתנהלות אחרת לגמרי מאשר אצל אשכנזים. עיראקי יעדיף עיראקית, פרסי פרסית, וככה גם בוכרים. בתוכנית שלנו יש מהכל, אבל אנחנו ממוקדים יותר בציבור הליטאי אשכנזי. הבחורות האשכנזיות מתחנכות לנישואים עם בעל שלומד בישיבה. בציבור הזה לימוד התורה הוא ערך עליון, ואחריו מידות טובות. זה המאסט בבירורים הראשונים: למדן ומידות".

רייסנר: "לא ראינו את 'חתונה ממבט ראשון', אבל אצלנו בני הזוג מתחתנים באמת, עם חופה וקידושין. ב'ווארט' רואים את כל התהליך, הפגישות, מה הרווקים חושבים. ואם מישהו לא רוצה להמשיך, אנחנו דנים ומנסים לשכנע אם הוא מוותר מהר מדי"

"מועצת השדכנים" מהתוכנית, זה דבר אמיתי?

רייסנר: "אין דבר כזה באופן רשמי, זה רק לצורך הדוקו־ריאליטי. ריכזנו את כל השדכנים יחד, כדי להביא את כל ההצעות שלהם באופן מסודר ומעניין".

פכטר: "קיים מפגש אמיתי, פעם בשנה, של כל השדכניות במגזר. בעבר הן היו מגיעות עם מחברות, ממש עם שמות של הרווקים על נייר, אבל היום זה כבר יותר מתקדם, יש מחשבים וגם אפשרויות לשיחות בזום. אגב, לאחת השדכניות בתוכנית אני הכרתי את בעלה".

אם כבר פותחים, בעולם החילוני יש מילות קוד שהן אזהרה חמורה לרווקות מפני מועמד לא ראוי - "דוש" ו"פלייר". יש אצלכם קוד מקביל?

רייסנר: "'בעל מידות עצום' או 'לב זהב' הם רמז עבה מאוד. זה אומר שללמוד - הבחור לא יודע. מי שאומרים עליו שיש לו 'לב טוב', אז תלמיד מצטיין הוא לא. זה גומר את השידוך מייד. וחשוב לא רק מה אמרו על הבחור, אלא איך אמרו. ארבע השניות הראשונות, מהרגע שזרקו שם של מועמד, הן שיקבעו אם יהיה שידוך או לא".

1,000 דולר מכל צד

רייסנר, שמתפרנס כאמור בתחום הנדל"ן, נחשב בשנים האחרונות גם למפיק מצליח של סרטים וסדרות, כזה שהדביק לשמו את התואר המחייב "משה אדרי הבא". לפני כעשור החל לגלגל רעיון להפיק עם שותפים סרט קולנוע שיעסוק בשידוכים בעולם החרדי, שב־2022 הפך לשלאגר "בחורים טובים", בבימויו של ארז תדמור ובכיכובם של מאור שוויצר, ליאנה עיון, עמית רהב, נאיה פדרמן ועירית פרנק. סרט ההמשך, שאליו לוהקו גם ניב סולטן ועומר נודלמן, יעלה לאקרנים בסתיו הקרוב.

בין לבין הפיק עוד סרטים וסדרות מדוברים, דוגמת "הצבי" ו"אוהבים אותך, צ'רלי". בקרוב תשודר בקשת סדרה בהפקתו, בכיכובה של עדי חבשוש, שקיבלה את השם הזמני "מפיקת החתונות".
"בתעשיית הסרטים אמנם מפסידים כסף, אבל אני משקיע בתחום שנותן לי הנאה ויישאר גם הרבה אחריי, לנצח", הוא מסביר. "הסרט 'בחורים טובים' נתן הצצה אותנטית, ביקורתית ומכבדת לעולם החרדי, ובגלל זה הצופים אהבו אותו. לעומת זאת, 'ווארט' הוא דוקו־ריאליטי, זה כבר העולם האמיתי ממש".

קשה להכחיש שמשהו בשיטת ההיכרויות החרדית עובד טוב יותר מאשר אצלנו החילונים. השידוכים שלכם מחזיקים מעמד עם פחות פרידות וגירושים.

פכטר: "בעלי אומר תמיד, 'למה נישואים מצליחים אצלנו? כי כשבחור חרדי יוצא לפגישה, הוא מחפש את היהלום שלו'. וכשהוא מתחתן עם יהלום, הוא לא מסתכל לצדדים".

רייסנר: "בעולם החרדי בודקים קודם התאמה, ורק אחר כך שולחים לפגישה, לראות אם יש גם 'קליק'. אצל החילונים זה עובד הפוך: קודם נפגשים, ואם יש קליק - יוצאים למסלול התאמה. אנחנו הופכים את היוצרות. בודקים את כל הפרמטרים לפני הדייט הראשון".

בשפת השדכנים הקליק הזה נקרא "נשיאת חן". בז'רגון חילוני אומרים "נדלקתי".

פכטר: "יש לי בן שנפגש הרבה, ואחת הבחורות שפגש היתה באמת מושלמת על הנייר. לומדת רפואה, בלונדינית, משפחה, כסף. הכל היה שם. אחרי שלוש פגישות הוא חזר אלי ואמר, 'אמא, אולי יגידו שאני בררן, אבל חסר לי משהו'. אמרתי לו, 'אם אין את הניצוץ בעיניים, לא מתקדמים'. אני יודעת לזהות אחרי פגישה אחת אם יהיה פה שידוך או לא. גם בתוכנית בטלוויזיה הרגשתי".

פכטר: "בתוכנית יצרנו 'מועצת שדכנים', אבל בעולם האמיתי מתקיים מפגש שנתי אמיתי של כל השדכניות במגזר. פעם הן היו מגיעות עם מחברות, ממש עם שמות של רווקים על נייר, אבל היום זה כבר יותר מתקדם, יש מחשבים וגם אפשרויות לזום"

בין פכטר לרייסנר היה קליק מיידי מהזן המקצועי. "ישר התחברנו, כאילו אנחנו מכירים שנים", היא מספרת. "גם כשרבנו, אלה לא היו מריבות של כעס. הוא עמד על שלו ואני על שלי".

רייסנר: "עשיתי פרזנטציה על 'ווארט' לחברת ההפקה. היתה להם התלבטות אם להביא מנחה חרדי וללמד אותו טלוויזיה, או לגייס חילוני מוכר, וללמד אותו על השידוכים בעולם החרדי. פתאום הם הבינו שיושב מולם חרדי שמכיר את שני העולמות, וזה היה בינגו".

פכטר: "קיבלתי בעבר הרבה הצעות להשתתף בטלוויזיה, 'האח הגדול', 'אמא מחליפה', ולא הסכמתי. כשהתקשרו אלי מ'ווארט' וביקשו ממני ייעוץ על שידוכים הייתי עסוקה בכתיבת הספר הבא שלי, 'אמא בשידוכים', שייצא בקרוב, וזה בדיוק התאים לי. לא הרגשתי שיש פה חילול השם, חלילה, או משהו לא אמיתי. המשפחה שלי מאוד מתרגשת מהחשיפה הצפויה. רק בעלי חושש שאולי דיברתי בצילומים שטויות".

רייסנר ופכטר מגלים שכל שידוך במגזר מחייב תשלום לשדכן. אמנם אין כאן אפליקציה או דמי מינוי חודשיים, אבל כשמאץ' מצליח - תתכוננו לפתוח את הארנק.

"כשהתחלתי בתחום הזה, התשלום היה 500 דולר, ועכשיו זה כפול, 1,000 דולר", מגלה פכטר.
"1,000 מכל צד", מבהיר מייד רייסנר.

פכטר: "תוך כדי צילומי 'ווארט' סגרתי שידוך מאוד קשה. הם בני 28, כבר מבוגרים, וזה היה מאוד מרגש, אז צד אחד נתן לי 2,000 דולר. אבל יש גם כאלה שלא משלמים. היתה פעם שקיבלתי על שידוך ברכה - 'השם יברך אותך בבנים זכרים'. אמנם ילדתי ברצף שלושה בנים, אבל כסף לא שילמו לי. רק אחרי חמש שנים, כשלא נולדו להם ילדים, קיבלתי טלפון מאחד הצדדים - והעבירו את הכסף".

אז בתחום הזה הכל קם ונופל, למעשה, על כסף?

רייסנר: "בעיקרון, אי אפשר להציע שידוך לחתן בלי כסף. לבחור מישיבות טובות - פוניבז', חברון, מיר, תורה בתפארתה - אי אפשר להציע במסגרת השידוך פחות מחצי מיליון שקלים. זה מתסכל, הנושא הכספי. פחות מסכום כזה לא תהיה הסכמה לשידוך. אצלנו זה הפוך מהערבים, שם קונים אישה - אנחנו קונים אברך".

פכטר רותחת על ההשוואה, והרוחות בינה לבין רייסנר מתלהטות, ממש כמו סצנה דומה שתשודר על המסך. "תתקשרי עכשיו לכל שדכן חיצוני ותשאלי אותו", מציע רייסנר בשיאו של הוויכוח. "בודקים ה־ת־א־מ־ה".

רגע, תסביר לנו: מה זאת "בדיקת התאמה"?

"מציעים שם של חתן ומתחילים לשאול עליו שאלות. איפה הוא לומד? איפה משפחתו גרה? מאיזה זרם הם? הבן שלי יצא עכשיו לשידוכים, אז יש לנו קבוצה בווטסאפ שנקראת 'הצעות'. בואי, תראי איך הדברים מגיעים".

רייסנר חושף תמונה לדוגמה של מיועדת בת 19 (מלוטשת, תאורה מעולה, חיוך רחב), ולצידה כרטיס מידע מפורט הכולל שם מלא, גיל, היכן ומתי נולדה, איפה היא לומדת, מה עושים הוריה, מי אחיה ואחיותיה, תחביבים, רמה דתית, חברים של ההורים - וטלפונים לבירורים.

"מהרגע שיש לי שם ופרטים - מתחיל שלב הבירור. אין חרדי שיקבל כזו אינפורמציה ולא יתחיל לבדוק, ירים טלפונים ויתחיל בתחקיר. כל חרדי מכיר מישהו באחד המקומות, חייב להיות לו קשר למישהו".

פכטר: "תסכים איתי שיש כאלו שיבררו בקלילות, ויש שיבררו בצורה אובססיבית".

רייסנר: "בעיקרון, לא ניתן להציע שידוך לחתן בלי כסף. לבחור מישיבות טובות אי אפשר להציע פחות מחצי מיליון שקל. פחות מהסכום הזה לא תהיה הסכמה לשידוך. אצלנו זה הפוך מהערבים: שם קונים אישה, אנחנו קונים אברך"

נניח שאני רווקה נבוכה שהגיעה אליכם. תנו לי את כללי הדייט הראשון במגזר.

פכטר: "בדייט הראשון רק תתענייני בבחור, תראי לו שאת רוצה לדעת מה עובר עליו. אל תדברי על עצמך, לא רק 'אני, אני, אני'. אני אומרת גם לבנים להתעניין בבחורות בפגישה. ואין רשימת נושאים מראש לשיחה. אם מוצאים כבר בדייט הראשון נושאים משותפים, הזוג מתחיל לפתח את זה בעצמו".

רייסנר: "הדייט הראשון הוא מאוד־מאוד טכני. את התשובות לשאלות בפגישות האלה שני הצדדים כבר יודעים. היא יודעת עליו הכל, מתי הוא נגמל מחיתול, מתי ההורים עברו דירה, למי האחים נשואים - ה־כ־ל! מה שחשוב הוא האופן שבו הבחור מדבר, הסגנון. אין פה אינפורמציה חדשה שתפיל את הבחורה מהכיסא".

פכטר: "יש בחור שייבהל מאופי סוער ויש בחור שיאהב את זה. אנחנו בודקים את זה כבר בשלב ההתאמה, מראש. אבל תמיד גם יכולות להיות הפתעות".

רייסנר: "בחור עילוי חייב לצאת עם מישהי שהיא אחת החכמות בכיתתה. אחותי היתה כזו, והיא נשואה לראש כולל היום, יש להם תשעה ילדים. תארי לך שהיו מוצאים לה בחור חלש? צריך התאמה מדויקת".

תתארו לי התאמות שעשיתם במסגרת התוכנית.

פכטר: "היה רק שידוך אחד שהתווכחתי עליו, אבל עם רוב השידוכים הסכמתי. היה, למשל, בחור אנרגטי, עם הרבה עשייה, שהשתדך לבחורה שדומה לו מאוד, וזה היה מדהים".

רייסנר: "הוא בחור מבריק, מבוקש, נראה טוב - והיה חשוב לו שגם הבחורה תיראה טוב. שניהם באים ממשפחות גדולות, ולשניהם נפטר אחד ההורים. את תהיי מופתעת מאיך שהאירוע ביניהם התפתח".

פכטר: "כשיש קשיים, אנחנו יכולים לשכנע את הצדדים להמשיך, אבל ברגע שאת מבינה שאין 'נשיאת חן' - אנחנו משחררים. שם אני מרפה".

"גם במגזר יש אהבה"

רייסנר מציע הסבר למושג "ירידה", שמוכר בעולם השידוכים החרדי ומקביל, אולי, ל"בלוז היום השלישי" שאימהות רבות מכירות מאובדן האופוריה אחרי לידה.

"אחרי שבשתי הפגישות הראשונות יש התלהבות, בדייט השלישי עולים פתאום ספקות. קטעים של שקט בין המשודכים. במקרים כאלה אני ממליץ, תעשו עוד פגישה - ופתאום יש זינוק בעלייה! אנחנו רואים ירידה לצורך עלייה. אבל אם גם בדייט הרביעי לא קורה כלום - אתה מבין שזה נגמר".

ואין עוד פגישות במקביל? או שזה לא מקובל?

רייסנר: "אצלנו לא 'ממקבלים' (צוחק). ואצלנו גם אין גוסטינג (היעלמות של אחד הצדדים בלי הסבר, ש"ז). אצלנו הבחורה היא זאת שנותנת תשובה ראשונה אם מתקדמים או לא. הבחור מחכה לשמוע ממנה, ולא להפך".

מניסיונכם, על מה פוסלים במגזר?

פכטר: "על הכל. בעיות רפואיות, רקע מאוד בעייתי, גזענות, חוסר התאמה. זה הבסיס".

ומה לגבי, וסליחה על הקלישאה, אהבה?

פכטר: "יש אהבה מטורפת אצלנו במגזר. הילדים שלי התארסו כשהם מאוהבים, האהבה יצאה להם מהאוזניים, וזה מהמם לראות. אני מאוהבת בהתאהבות של זוגות צעירים, זה הכיף הכי גדול שלי. הם מתנהגים כמו כל זוג אוהבים אחר, רק בלי מגע. זה קשה להם, אז אני מקפידה שבין האירוסים לחתונה יעברו רק שישה שבועות".

רייסנר: "הבן הבכור שלי התחתן בשידוך, עם הבחורה השלישית שהציעו לו. הוא הציע לה נישואים בפגישה השישית, וכל האירוע לקח שבועיים וחצי. הוא מאוהב בה והאהבה שלהם מטורפת".

מעורר קנאה. איך זה קורה מהר כל כך?

רייסנר: "הבחורים שיוצאים לשידוכים הם בני 21. לא דיברו עם נשים מימיהם, אפילו לא עם בת הדודה שלהם. הם לומדים כל היום, ואז מתחילים דייטים. ערב אחד הבחור לובש חליפה ועניבה, ופוגש לראשונה בחייו, בלובי של מלון, בחורה בת 19. וגם אם היא לא יפהפייה, היא תהיה באותו הערב, של הדייט הראשון, מדהימה בעיניו".

פכטר: "פגישה ראשונה לבחורה זה טיפול עשרת אלפים. בגד חדש, מאפרת, עקבים, הכל. כמו הליכה לנשף. הבחורים נופלים מהן".

רייסנר: "הבחורים לא ישנים בלילה לפני הדייט הראשון, מרוב לחץ, מתח והתרגשות. אחר כך מגיעה עוד פגישה, ולאט־לאט יורד המתח - והם מתרגלים זה לזה. נפגשים בערך פעם בשבוע. בחתונה עצמה הם עם דמעות. זה רגע מכונן, רואים עליהם את ההתרגשות והתשוקה. אני עם צמרמורת מהרגע הזה".

פכטר: "אני מכירה בחור דוס, שהתלהב מאוד ממישהי והחליט לקחת אותה לדייט שני למסלול בטבע. הוא הזמין מונית ולקח את הבחורה לפיקניק בנחל. זה נדיר מאוד, אבל אם ההורים זורמים, אז מותר. גם הבחורה אישרה הכל מראש, דרך השדכנית"

בתהליך כל כך מוסדר, יש מקום לפגישות "מחוץ לקופסה"?

פכטר: "אני מכירה בחור דוס, שהתלהב מאוד ממישהי והחליט לקחת אותה בדייט שני למסלול בטבע. אין לו רישיון נהיגה, אז הוא הזמין מונית ולקח את הבחורה לפיקניק בנחל, וזה נדיר מאוד. אם ההורים זורמים, מותר לעשות את זה. גם הבחורה אישרה מראש, דרך השדכנית".

גם בתוכנית יש דייטים מיוחדים, למשל בבאולינג או בסיור ביקב.

"המטרה היא לעשות פגישה לא סטנדרטית, לשחרר את המתח ולהוריד מסכות. פעם היו עושים פגישות בחדרי בריחה, אבל גילו שם את כל הבעיות אם החתן לא ידע איך להיחלץ...".

בטח שמעתם על הלהיט "חתונה ממבט ראשון". מה דעתכם על ההשוואה ביניכם?

פכטר: "שם שני הזוג מתחתנים, ורק אז מכירים".

רייסנר: "לא ראינו את 'חתונה ממבט ראשון', אבל אנחנו מכירים את המודל. אצלנו זה אמיתי, בני הזוג באמת מתחתנים, עם חופה וקידושין. ב'ווארט' רואים את כל התהליך, הפגישות, מה הרווקים חושבים על השידוך. ואם מישהו לא רוצה להמשיך, אנחנו דנים ומנסים לשכנע אם לדעתנו הוא מוותר מהר מדי".

פכטר: "היה קשה לשכנע אנשים להשתתף בתוכנית, אבל הם פגשו אותנו ונסכנו בהם ביטחון. בתוכנית אני מרגישה שאני משדכת בחורים כמו לבת שלי ממש".

הבעל מפזר את הילדים

הראיון הזוגי מתקיים בתקופה קשה לחברה הישראלית השסועה. אני שואלת את רייסנר ופכטר אם אפשר להתגבר על המחלוקת הפנימית, ברקע הוויכוחים הנצחיים על גיוס חרדים ותפקידם של לומדי תורה בהגנה על המדינה, בהשוואה ללוחמים בני גילם במדים.

פכטר: "הלוואי שהיו מבינים את הערך של התורה, וכמה היא מגינה באמת על עם ישראל. כואב לי הלב, כי אני מרגישה שאני לא מצליחה להעביר את המסר. לדעתי, היום כולנו - משני הצדדים - צריכים לשתוק. תסתמו כשחיילים נהרגים וכשיש חטופים. כולנו מתפללים, וכולנו מסתובבים עם מועקה.

"יחד עם זה, בתפיסה שלי, כל גזירה, למשל כשהנשיא ביידן לא רוצה לתת לנו נשק, באה מזה שחותכים את התקציבים לישיבות. בכל פעם כזו אנחנו חוטפים מפלה. אז להפך, צריך לתת לישיבות יותר כסף בזמנים קשים כאלה, לא לחתוך. אם היו מבינים עד כמה התורה מגינה עלינו - כל השיח היה אחר".

רייסנר: "בשני הצדדים יש חוסר הבנה. הציבור החילוני לא מצליח להבין את הציבור החרדי, אורח חייו, ערכיו והחינוך שלו, והציבור החרדי לא מספיק מבין מה הציבור החילוני משלם. שני הצדדים צריכים יותר קשב והבנה לאחר. 7 באוקטובר שינה לכולנו את המציאות, וצריך למצוא את דרך הגישור ולעבור תהליך. לי, למשל, יש בן שהלך בגיל 18 לישיבה, ובן נוסף שהתגייס לחיל האוויר. אני מכבד ומעריך את שניהם באותה המידה".

פכטר: "גם בעלי במילואים עכשיו. וסליחה, אני לא יכולה לסבול כשאומרים 'מממנים את החרדים'. לא נותנים פה צדקה לאף אחד. כולנו עובדים קשה. המשפחות החרדיות תורמות לכלכלת המדינה, הן גדולות וקונות אוכל וביגוד, ואף אחד לא נותן להן צ'קים לזה. אנחנו מפרנסים את ילדינו. רוב המגזר החרדי בסוף עובד, ויש על זה נתונים. נשים חרדיות עובדות, וגם מי שלומדים - מלמדים בעצמם תלמידים, כלומר מתפרנסים ולא מבקשים צדקה מאף אחד".

יש טענה בעולם החילוני, שלפיה ככל שההשכלה של אישה עולה, כך יקשה עליה למצוא חתן ברמתה. זה כך גם אצלכם?

פכטר: "השאיפה אצלנו היא שהבעל יישב וילמד, ושהנשים יהיו בעלות מקצוע כזה טוב - שהן יוכלו לפרנס את בני הבית. ככל שפוטנציאל ההשתכרות של האישה יותר גבוה, כך יהיה לה קל יותר לפרנס את המשפחה שלה".

אז הכל נופל למעשה עליהן: ללמוד, לעבוד, ללדת ולגדל ילדים. לא התלהבתי.

רייסנר: "הנשים במגזר מעריצות את הבעלים שלהן, והן לא יסכימו בשום אופן שהבעל יפסיק ללמוד. זה הערך שלהן. האישה היא שותפה בלימוד של הבעל, על ידי זה שהיא יכולה לפרנס אותו. זאת השותפות שלה".

פכטר: "ואגב, את יודעת אילו בעלים טובים הם? מנקים, מכבסים ועוזרים עם הילדים - בדיוק כמו האישה. הכל בבית בשיתוף פעולה. גם עלי שאלו, 'איך גידלת 11 ילדים?' התשובה היא שהיה לי שותף מלא לצידי. אם תעברי פה בבקרים, את יכולה לראות את הגברים מפזרים את הילדים, כשהאישה בעבודה".

shirz@israelhayom.co.il