רב"ט עילי עזר ז"ל, חייל בן 18 שהגן בגופו על אזרחים ב־7 באוקטובר, נפל בבסיס מפקדת אוגדת עזה. כעת החליטו הוריו, דייב ואפרת, לתרום את אולפן המוזיקה שלו שכה אהב לביה"ס אנקורי שבו למד, לטובת בני נוער אחרים. הם מספרים שהמוזיקה היתה כל חייו.
הדלקת נרות הזיכרון וחלקות נופלי "חרבות ברזל" בהר הרצל // דוברות משרד הביטחון
"הגורל הביא לזה שהבנו שעילי הספיק כל כך הרבה בחייו, כי כנראה הבין שהזמן קצר מדי. שהוא חייב להספיק כמה שיותר, לנגן כמה שיותר ולהכיר כמה שיותר סגנונות מוזיקליים - מה שבא לידי ביטוי באלבום המגוון והבוגר שיצר בכיתה י"א", אומר עידו סולימן, שהיה המחנך שלו במשך ארבע שנים בתיכון אנקורי בתל אביב.
"היו לנו ארבע שנים מאוד מורכבות. היו רגעים טובים, וגם מאתגרים", הוא מספר. "זה סיפור של אהבה וחינוך. היו לנו הרבה שיחות ביחד. עילי היה בחור מאוד חכם לגילו, אמרתי לו את זה גם בחייו.
"הוא הלך יותר מדי מהר קדימה. כשהסבירו משהו הוא כבר הבין את העניין, והיה משתעמם מהר. מוזיקה היתה מרכז חייו, וזה בא לביטוי לא רק בנגינה, אלא גם בחיצוניות - היה מחליף המון זהויות ותלבושות, למשל לוק של ראפר. הוא היה כוכב בהתהוות".
על הרגע שבו גילה שעילי נפל בקרב אומר סולימן: "קיבלתי טלפון ממנהלת בית הספר. כשהיא הודיעה לי שעילי נהרג, קודם כל שתקתי - ואז צרחתי כמו שלא צרחתי בחיי. קיבלתי סטירת לחי. עברה בי המחשבה שאולי היינו צריכים לתת לו לעשות מה שבאמת רצה, שזה אך ורק מוזיקה ופחות מבחנים ובגרויות. הלב שלו רצה להיות בכמה מקומות בו בזמן".
"טהור ומטורף"
בימים אלה מוקם בביה"ס אנקורי חדר מוזיקה, וחלק מהציוד שבו הוא זה שבו השתמש עילי. אל האולפן הגיע גם סמ"ר עידו הורביץ, לוחם חפ"ק מאוגדת עזה, שלצד עילי ניהל קרב יריות מול המחבלים שחדרו לבסיס האוגדה.
"עילי היה חודשיים באוגדת עזה", מספר עידו, "וזה היה מטח הרקטות הראשון שהוא עבר, ועדיין הוא היה בפוקוס. הוא לא חשב פעמיים, לא חשב מה יקרה או מה יהיו התוצאות. הוא התמקד בלחימה, לעשות כמה שיותר ולהציל כמה שיותר. זה היה טהור ומטורף בעיניי". אחד מהמחבלים הצליח לפגוע בעילי, ולמרבה הצער - הוא נפל.
עם זאת, דמותו המיוחדת של עילי עדיין צרובה בלבבות חבריו לבסיס. "עילי הביא פלטה של די.ג'יי לבסיס וסיפרתי לו שגם אני מנגן, אבל רק בבית, לחברים", נזכר עידו. "הוא החליט להביא את הפלטה ואת הרמקול לבסיס, ובאותה השבת הוא ניגן לנו את האלבום שהוא כתב כשהוא היה בבית הספר, עשרה שירים שהוא כתב והלחין עם חבר שלו. אני זוכר אותנו יושבים ושומעים כל שיר ושיר, כל שיר מרגש ואנחנו לא מבינים מה זה הדבר הזה.
"בהלוויה, אבא שלו השמיע את השיר שהוא כתב 'לעוף אל השמיים', והשיר הזה נכנס לי ללב ממש. בערך חמישה חודשים אחרי כן החלטתי לקעקע על הכתף ציור של עילי עם משמעות של לעוף אל השמיים. קצת אבסורד שפעם צחקתי על זה, והיום זה עלי לכל החיים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו