השופט אריה אטיאס מבית המשפט השלום בתל אביב, דחה את תביעת לאומי למשכנתאות נגד בנק הפועלים ונגד עו"ד שהפקיד כספי נאמנות בבנק. בהחלטתו של בית המשפט נקבע, כי בהתנהלותו של לאומי בפרשה היה משום חוסר תום-לב.
הפרשה החלה כאשר בנק לאומי למשכנתאות נתן לרוכשת דירה בת"א צ'ק בעבור משכנתא שלקחה, על בסיס נסח טאבו מזויף, זאת כאשר הבנק איננו יודע על הזיוף.
הרוכשת, מסרה את הצ'ק למיופה הכח, בנה של מוכרת הדירה, אשר התקשר לעו"ד, וביקש כי הלה יפקיד את השיק בחשבונו, בנאמנות. שיק זה, שהיה משוך על בנק לאומי, נשלח לבנק לאומי, וזה אישרו. הכספים הופקדו בחשבונו של עורך הדין בבנק הפועלים.
מספר ימים לאחר מכן ביקש המוכר לקבל לידו את הכספים המופקדים בנאמנות, וקיבל לידיו כחצי מיליון ש"ח.
כאשר גילה הבנק כי נפל לתרגיל עוקץ, מאחר ונסח הטאבו שהוצג בפניו היה מזויף וכי לא הועברה הבעלות על הדירה, מיהר הבנק לנסות לעקוץ בחזרה דווקא אנשים חפים מפשע.
הבנק הגיש תביעה נגד בנק הפועלים ונגד עורך הדין צבי מועלם, שהפקיד את כספי הנאמנות בבנק. בתביעה נטען כי הם פעלו בהתרשלות בהפקדת הצ'ק האמור.
ואולם, במהלך המשפט, גילה עו"ד ליאור להב, בא כוחו של עו"ד מועלם, כי הבנק הסתיר מבית המשפט את העובדה שהגיש מספר תביעות: האחת נגד מוכר הדירה והרוכשת, והשנייה נגד הבנק ועורך הדין, וזאת בכדי לנסות להוציא את כספו פעמיים.
עו"ד להב, ממשרד כצנלסון להב בת"א, אשר ייצג את עו"ד מועלם, הוסיף וטען כי הבנק הוא שהתרשל בתפקודו בכך שלא גילה את זיופו של נסח הטאבו. כמו-כן הביע עורך הדין תמיהה על כך שהבנק לא תבע את בנק לאומי שכיבד את הצ'ק.
בפסק דינו קבע השופט אטיאס כי לא היתה כל רשלנות מצד בנק הפועלים או מצד עו"ד מועלם: "אני סבור שהן נתבע מס' 3 בשעה שהפקיד את השיק לחשבון הנאמנות והן נתבע מס' 1 בשעה שאיפשר את גבייתו לא התרשלו".
בנוסף, פסק השופט, כי הבנק נהג בחוסר תום לב, כאשר הגיש במקביל שתי תביעות וכשאלה אוחדו ביקש להפסיק התביעה האחרת.
כמו-כן, תמה בית המשפט, על כך שהנתבעים נתבעו על-סך 700 אלף ש"ח - סכום הצ'ק בצירוף הריבית הנקובה בהסכם ההלוואה, במקום על חצי מיליון בלבד - סכום הצ'ק בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בלבד.
השופט דחה את התביעה נגד עו"ד מועלם ונגד בנק הפועלים, וחייב את בנק לאומי למשכנתאות לשלם לכל אחד מהנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
