שר הבריאות היוצא, יעקב אדרי, טוען כי בוועדת הסל הקובעת את הרכב סל התרופות, ולמעשה הקובעת מי יחיה ומי ימות, יושבים "גורמים אינטרסנטים. יותר מדי לוביסטים נמצאים בוועדה", אמר אדרי, בכנס אקדמיה בשישי באוניברסיטת בר-אילן.
במהלך האירוע פרצו חולים סופניים בצעקות. הם מחו על כך שתרופות אינן מצורפות לסל התרופות, ומתחו ביקורת חריפה על שיטת ועדת סל הבריאות. מהומה רבתי פרצה, ורק אנשי האבטחה והסדרנים הרגיעו את החולים שסערו.
אדרי קרא לממשלה החדשה להקצות תקציב קבוע לעידכון סל התרופות, כדי למנוע את אותה חרפה הקובעת חיים ומוות של חולים הממתינים לתרופות בישראל. למעשה, אדרי מאשים את הממשלה בהפקרת החולים לגורלם.
אדרי אמר עוד, כי לדעתו "צריך לשנות את כל הרכב ועדת סל הבריאות, ויש להרחיק מוועדת סל התרופות את כל הגורמים האינטרסנטיים. יותר מידי לוביסטים נמצאים בוועדה. כל אדם שנוגע לעניין ושיש לו אינטרס אסור שיהיה שם. אנשי משרד הבריאות לא צריכים להיות שם, גם לא אנשי האוצר, אלא אנשי אתיקה ושופטים בדימוס ורק רופאים לשעבר, כי הוועדה צריכה להיות מנותקת מכל אינטרס". אדרי מגלה: "ראיתי דברים, תופעות לא פשוטות. אני חושב שכל התופעה של הלוביסטים עברה את גבולות הטעם הטוב. הם גם משתמשים בחולים".
נשיא אוניברסיטת בר-אילן, פרופ' משה קוה, ציין: "מזעזע לראות שחולים נותרים חסרי ישע, בשעה שהקמת הקואליציה עולה מילארדי שקלים. אין לי ספק כי צריך ממשלה ומשטר יציב, אך חובה עלינו לשנות את סדרי העדיפויות. מצער לראות כי המפלגות עדיין אינן נלחמות על הגדלת תקציב הבריאות וסל התרופות".
פרופ' מרדכי שני, יו"ר ועדת סל הבריאות, שיתף את הקהל בעובדה שהשנה הוועדה נלחמה על תקציב של 460 מיליון ש"ח והדבר לא צלח. התקציב שקיבלה הוועדה דהיום עומד על 340 מיליון ש"ח. שני אמר: "אנחנו נמצאים בעולם שבו החמלה נעלמה. בעולם שכזה - לבריאות יש גבול והגבול הזה הוא כסף. לבד מתקציבים לתרופות, מערכת הבריאות קורסת: אין כוח אדם, פגים מתים, ואין ציוד רפואי לקבלת טיפול".
למשמע הטענות אודות חוסר בתקציב הפנתה איריס גינסבורג, מאגף התקציבים במשרד האוצר, אצבע מאשימה כלפי משרד הבריאות: "במערכת הבריאות יש כשלים רבים שהם כשלים כלכליים ברמה האוניברסלית. הכשל הראשון הוא אסימטריה - מתפקידה של ועדת הסל לבצע תיעדוף. כלומר: לתעדף את התרופות על-פי סדר חשיבות. כמו-כן, ועדת הסל חורגת מסמכותה אינספור פעמים, במקום לבחון את מה שקיים בבסיס התקציב".
הפילוסוף פרופ' אבי שגיא, ראש התוכנית הבינתחומית לפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר-אילן, שהשתתף אף הוא בכנס, התחלחל מדבריה של גינסבורג, ונקט לשון חריפה: "אני מוטרד מהשפה שבה מתנהל הדיון. עצם האופציה שניתן לתמחר חיי אדם, מה גם שאינני מבין את אבחנות הוועדה בין הארכת חיי אדם להצלת חיים, מי שם את בני האדם לתמחר את קטלוג הזמן? מדינת ישראל מטילה את האחריות הכי כבדה בידי פקידים. האתיקה שמדינת ישראל ייצרה היא אתיקה כלכלית ולא אתיקה של חמלה. יוצא איפוא שלפי המדיניות של הממשלה, חיי האדם הם כ'מופע'. כאב אפשר למדוד, סבל אי אפשר למדוד. מדינת ישראל נמצאת בשלב של ברוטליזציה של חיי אדם. לכן אני רוצה שבדילמות באתיקה ורפואה ישבו רופאים כמו פרופ' מרדכי שני ופרופ' דן אדרקה. שההכרעה תתקבל על-ידי מומחים ולא על-ידי בירוקרטים שתפקידם הוא מסוייג".
פרופ' דן אדרקה המומחה לאוניקולוגיה, מבית החולים שיבא, חשף את הדילמות הרפואיות בהענקת תרופה שמאריכה חיים, לעומת תרופה שמצילה חיים, ללא כל הבדל דת גזע ומין. הוא ציין: "דווקא התרופות היקרות הניתנות למעטים עוזרות לרבים, לעומת תרופות הניתנות לרבים אך עוזרות למעשה למעטים". פרופ' אדרקה חשף עוד את העובדה שלאחר קבלת התקציב לתרופות חדשות, הכסף אינו נשאר בקופה - גם אם החולים אינם משתמשים בתרופות.
