משרד המשפטים יפיץ בקרוב את תזכיר חוק הירושה, הכולל בתוכו שינויים בעלי השפעה מכרעת על כלל הציבור. התזכיר מתבסס על המלצות ועדת הירושה בראשות שופט בית המשפט העליון (בדימוס) יעקב טירקל, אשר בחנה את העניין בשבע השנים האחרונות וחברים בה שורה של שופטים, עורכי דין ואנשי אקדמיה.
"ועדת הירושה" שהחלה פעילותה בשנת 1999, פעלה כוועדת משנה לוועדת הקודיפיקציה שמונתה לפני למעלה מיותר מעשרים שנה על-ידי שר המשפטים דאז, משה ניסים, במטרה לגבש קודקס אזרחי חדש לישראל, אשר ירכז את החוקים האזרחיים לכדי חוק אחד.
במהלך שבע שנות עבודתה דנה הוועדה בסעיפי החוק הקיים והשינויים הנדרשים לשנות האלפיים וכן ההתאמות למצב החקיקה בעולם, תוך התאמת החוקים לקודקס האזרחי. במהלך העבודה הארוכה עלה הצורך לשנות את המצב הקיים ולהתאימו לרוח הזמן, ולכן קיבלו חברי הוועדה שורה של החלטות מהפכניות.
נשואים "על הנייר" לא יזכו בירושה באופן אוטומטי אחד התיקונים המרכזיים שהציעה הוועדה הוא בהגדרת "בן זוג", דבר המוביל לשינוי בזכות בן הזוג לירושה, כאשר המוריש לא ערך צוואה (מצב המכונה "ירושה על-פי דין"). החוק הקובע את אופן חלוקת העיזבון מנסה בעצם להתחקות אחר רצונו המשוער של המוריש באשר לזהות היורשים וחלקיהם בעיזבון.
נציין, כי רוב הירושות בארץ נקבעות בהתאם לכללי הירושה על-פי דין (ללא עריכת צוואה). שיעור הצוואות שנערכות ושלפיהן ניתן צו קיום עומד על כ- 30% בלבד.
על-פי החוק הקיים (בהעדר צוואה) - בני זוג נשואים זכאים ברוב המקרים לרשת מחצית מעיזבונו של הנפטר. כן זכאים לכך בני זוג ידועים בציבור, אשר על-פי הגדרת החוק הם "איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף", אך זאת בתנאי שבעת פטירת אחד מהם לא היו נשואים לאחר.
החוק הקיים יוצר לדברי הוועדה מספר עיוותים. במקרה שבו בני זוג חיים בנפרד לאורך שנים אך לא התגרשו פורמאלית, מקנה החוק בכל זאת את הזכות לירושה לבן הזוג הנשוי "על הנייר". הדרך להימנע מהורשה לבן זוג החי בנפרד יכולה להיעשות אך ורק באמצעות צוואה, אך כאמור לא כולם עושים כן מסיבות שונות.
העיוות גדל אף יותר כאשר הנפטר לפני פטירתו קיים חיי משפחה במשק בית משותף עם בן זוג אחר, אף על-פי שטרם התגרש פורמאלית מבן הזוג הנשוי לו. על-פי התנאי הקבוע בחוק, בן הזוג הידוע בציבור לא יירש את הנפטר, אלא דווקא בן הזוג הנשוי "על הנייר".
הוועדה ממליצה לשנות את המצב המתואר לעיל בדרך של שינוי ההגדרה של בן זוג. הוצע לקבוע כי בנוגע לבני זוג נשואים, אף על-פי שנותרו נשואים "על הנייר", הרי אם נפרדו לתקופה של שלוש שנים או יותר, לא יוכל בן הזוג לרשת את הנפטר.
באשר לידועים בציבור, הדגש בהגדרה יושם על כוונת הצדדים ליצירת חיי קבע משותפים. אם בית המשפט ישתכנע כי בני הזוג התכוונו ליצור חיי קבע משותפים, כאמור, יוכל בן הזוג הידוע בציבור לרשת את בן זוגו המת.
צוואה בוידיאו - "שקט, מצלמים!" כיום ישנן ארבע דרכים לעריכת צוואה - צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות וצוואת שכיב מרע (צוואה בע"פ של אדם הנוטה למות). הוועדה מציעה להוסיף דרך נוספת המותאמת להתפתחויות הטכנולוגיות בימינו - צוואה בהקלטה המשלבת תמונה וקול.
נכון להיום, אין בעולם מדינות המאשרות צוואה חזותית, אם כי באוסטרליה, למשל, יכול בית המשפט להכיר בצוואה מסוג זה אם הוא משוכנע כי ההקלטה המוצגת בפניו מבטאת את רצונו האחרון של המוריש. בקנדה הוחלט שלא לכלול בחקיקה צוואה חזותית, מטעמי נוחות ולא מטעמים מהותיים.
למרות "חוסר ההתלהבות" מצוואה בוידיאו במדינות העולם, המליצה הוועדה כי "יש מקום לאפשר עריכת צוואה חזותית, ובתנאי שיישמרו דרישות צורניות מסוימות שיבטיחו כי יהיה קשה לזייף את ההקלטה וכי המעמד של עריכת הצוואה ייחשב למעמד משמעותי".
עם זאת, קבעה הוועדה תנאים מגבילים לצילום הצוואות, וקבעה בין היתר כי על ההקלטה להיות רצופה מתחילתה ועד סופה כאשר פניו של המצווה מופנות כלפי המצלמה - והוא מציין בפירוש כי ההקלטה מהווה את צוואתו.
ומה עם הילדים? כיום, קטינים ופסולי דין לא יכולים לערוך צוואה, שכן הם "אינם מבינים את המשמעות העומדת מאחורי עריכת צוואה". הוועדה המליצה לשנות קביעה קטגורית זו. לפי ההצעה, גם קטין מעל גיל 15 וגם פסול דין יוכלו לערוך צוואה, ובתנאי שבית המשפט נתן אישורו לדבר ויקבע כי הקטין מודע להשלכות החתימה.
בנוגע לילדים מאומצים, שומר החוק הקיים על קשר ירושה מסויים בין ההורים הביולוגיים לילדם שאומץ בידי אחרים. הוועדה המליצה כי "ראוי להמליץ על ביטולו" של הקשר בין ההורים הביולוגיים לילד שמסרו לאימוץ, בעיקר בשל היחסים העדינים והמורכבים שבין הורים ביולוגיים ובין ילדם שנמסר לאימוץ. אם בכל זאת ירצו ההורים ששלחו את בנם לאימוץ להוריש לו מרכושם, קובעת הוועדה כי הם יוכלו לעשות זאת - באמצעות צוואה.
"הרצחת וגם ירשת?" בקודקס האזרחי (שאמור לרכז את כל החוקים האזרחיים של מדינת ישראל) אותו מגבש משרד המשפטים, ישנו עיקרון בסיס ולפיו "אין חוטא יוצא נשכר". למרות זאת מציעה הוועדה לכלול את העיקרון החשוב גם בדיני הירושה, "נוכח היותו של הכלל המוסרי האמור מושרש ומרכזי כל כך בדיני הירושה, והערך שיש להדגשתו בחלק הירושה".
על-פי החוק הקיים, נדרשים שלושה תנאים לשלילת הזכות לרשת: הרשעה, גרימת מוות ופעולה במתכוון. לדעת הוועדה, החוק הקיים סובל ממספר פגמים. כך, למשל התנאי של הרשעה פלילית. ישנם מצבים אובייקטיביים שבהם אין הרשעה פלילית, אבל עדיין אין זה מוצדק לאפשר הורשה, למשל כאשר אין די ראיות להרשעה בפלילים, או למשל כאשר הרוצח התאבד לאחר שרצח ואז לא ניתן להרשיעו.
התיקון שהציעה הוועדה מבטל את הדרישה להרשעה פלילית ומחייב רק הוכחה של גרימת מוות ביודעין. התיקון מאפשר לבית המשפט שיקול דעת בקביעה אם לשלול את הזכות כולה או מקצתה, וזאת במקרים המתאימים. הענקת שיקול הדעת תאפשר התמודדות צודקת יותר עם קשת המצבים האפשריים.
למשל, מה הדינים במקרים של המתת חסד כשהיתה הרשעה בהריגה במתכוון? האם ראוי לשלול את הזכות לרשת? על-פי המוצע, בית המשפט יוכל לעשות שימוש בשיקול הדעת כדי שלא לשלול לחלוטין את הזכות לרשת בהתאם לנסיבות המקרה.
שינוי "כללי הפרשנות" של צוואה הוועדה המליצה גם להכניס שינויים בכללי הפרשנות של צוואה, זאת במטרה לסייע לבית המשפט בפרשנות של צוואה שהוראותיה אינן ברורות. כך למשל, במקרים שבהם קיים קושי בקיום מדוקדק של הוראות הצוואה יוכל בית המשפט לקיימן בקירוב.
לדוגמא, מקרה שבו המצווה הורה על הורשת רכושו למוסד מסוים אשר מטרתו לטפל בחולי סרטן, ולאחר פטירתו נודע כי אותו מוסד נסגר. על-פי ההמלצה, אין צורך לבטל את ההוראה שבצוואה אלא ניתן לקיימה בקירוב, היינו להעביר את הרכוש למוסד אחר שמטרתו דומה.
דוגמא נוספת, מקרה שבו המוריש הורה להעביר לילדו את כספי חשבון הבנק שלו בבנק פלוני, אך זמן קצר לפני מותו העביר את הכספים לחשבון בנק פלמוני, יוכל בית המשפט לקיים את ההוראה בקירוב ולהעביר בכל זאת את הכספים למי שהמוריש ציווה.
לשכת עורכי הדין בשיתוף משרד המשפטים יקיימו מחר (ב', 8.5.2006) בשעה 16:30 יום עיון לרגל הגשת המלצות הוועדה בבית הפרקליט בת"א. האירוע יתקיים במעמד יו"ר הוועדה, שופט בית המשפט העליון בדימוס, יעקב טירקל.
