במת"ן, המכון התורני לנשים בירושלים נערך השבוע (ג', 9.5.06) ערב עיון בינתחומי בנושא יהדות ואיכות הסביבה. ראשון הדוברים היה הרב דניאל אפשטיין, פילוסוף ורב העומד בראש תוכנית "רימונים" [בית מדרש בינתחומי המעמיד במוקד הלימוד נושא מרכזי מדי שנה, ע.י.].
הרב אפשטיין הדגים את בעייתיות היחס שבין האדם לבין המקום בדוגמות מן המקרא, הפילוסופיה והספרות. למעשה, אמר אפשטיין, "האדם נמצא כל חייו בחיפוש אחרי המקום האבוד. זהו המקום האינטימי הפרטי שלו שהוא למעשה אוסף כל המקומות, המראות והריחות שקלט וספג בימי חייו כאשר משמעותו של המקום נבנית מכוחו של הזמן שהטביע בו את חותמו. בעולם פוסט-מודרני בו שולטות מגמות אדריכליות ותכנוניות הטוענות כי את המרחב יש 'לעצב' נמחקת טביעת האצבעות שהותיר הזמן במקום, אובד העומק ההיסטורי ואובדת תחושת השייכות הקיומית של האדם למקומו".
לאחר דברי הרב אפשטיין הוקרן סרטו של עמיר בלבן על חיות הבר בירושלים, המצליחות לשמר חיי טבע בתוך המרחב האורבני הירושלמי. הסרט, שצולם לאורך שנים, ניסה להמחיש עד כמה האדם אינו מודע כלל לקיום פינות אלו בתוך העיר המוכרת לו לכאורה.
מהיבט שונה לחלוטין בחנה תמר מצ'אדו, מוסיקולוגית וחוקרת המוזיקה של היהודים בשואה, את נושא 'הזיהום הצלילי' כפי שהיא מכנה זאת. האדם מוקף במשך כל שעות היום ברעשים, בצלילים צורמים, ובמוזיקה קולנית בבית וברחוב, המשתלטים על כל ערוצי הקשר הבין-אישי. מלבד הנזקים הפיזיולוגיים נגרמים גם נזקים מנטליים והתפתחותיים לאדם שנמצא במשך שעות רבות באזורים בהם עוצמות הצלילים גבוהות, ואף חורגות מן הרמה המותרת.
"הרעש המתמיד הזה", טוענת מצ'אדו, "מונע מן האדם את היכולת להתבונן בעצמו ובסביבתו ואת האפשרות לקשר מילולי ובלתי מילולי בין האדם לבין הזולת". לעומת מציאות אורבנית זו העמידה מצ'אדו את המדבר, שהוא מקום המאופיין בשקט השורר בו. לדבריה, לא בכדי זכה עם ישראל לדיבור אלוהי דווקא במדבר, ושורש המילים זהה - ד.ב.ר.; "ישנו קשר הדוק בין הדיבור לבין המדבר, שכן מתוך השקט יכול לצמוח דיבור אמיתי של האדם עם עצמו ועם זולתו".
את הערב נעלה הרצאתו של ד"ר מיכאל ויגודה, משפטן העומד בראש המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים. ויגודה הציג שלוש תפיסות מרכזיות הקיימות כיום בתחום של האקולוגיה ושימור הסביבה. תפיסות אלו מנסות למקם את האדם ביחס לטבע: האם הוא חלק ממנו, האם הוא חלק רק מעולם החי או האם הוא מעל הטבע ושולט בו. הוא אמר כי התפיסה האחרונה היא זו שטבעה למעשה את המונח 'איכות הסביבה' כתפיסה אנתרופוצנטרית, לפיה האדם נמצא במרכז והעולם הוא סביבו ככלי הנתון לשימושו.
מתוך בחינת מקורות מן המדרש, ההלכה וההשקפה היהודיים, ניסה ויגודה להציע תפיסה אחרת, הגורסת כי אומנם האדם הוא נזר הבריאה, הוא העליון בסולם הנבראים, שבניגוד לצומח ולחי אינו נתון לדטרמיניזם הטבעי, אך "עליונות זו אל לה לתת כוח שאינו ראוי בידי האדם, להשחית את עולמו ולהשתמש בכוח זה לרעה. האדם אחראי על הטבע שבו הוא חי כאשר הוא נע בין שני הקטבים עליהם הצטווה האדם הראשון כבר בשני פרקי הבריאה שבספר בראשית: בין 'מִלאו את הארץ וכִבשוה' לבין 'לעבדה ולשמרה'", הסביר.
הערב לווה בתערוכת צילומים של מיכאל אונא ז"ל, אוהב אדם וטבע, בנה של אחת ממשתתפות תוכנית "רימונים" שנהרג בתאונת דרכים.