היום לפני 41 שנה, ב-19 במאי, 1965, נחתם הסכם להקמתה של מפלגת המערך. בגרסתה הראשונה היתה המערך רשימה משותפת של מפא”י ואחדות העבודה-פועלי ציון, שהתמודדה בבחירות לכנסת ה-6.
בבחירות זכתה הרשימה המשותפת ל-45 מנדטים לעומת 42 חברי כנסת שהיו לשתי המפלגות עם פיזור הכנסת החמישית.
מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל), מפלגת האם של מפלגת העבודה הישראלית, הוקמה ב-1930, כמיזוג בין שתי מפלגות: "אחדות העבודה" ו"הפועל הצעיר". עם קום המדינה, הייתה מפא"י המפלגה הגדולה במדינה.
ב-1944 פרשה "אחדות העבודה" ממפא"י, והקימה יחד עם "פועלי ציון שמאל" את "אחדות העבודה פועלי ציון".
בבחירות לכנסת הראשונה שנערכו בינואר 1949 הרכיבה מפא"י את ממשלת ישראל, ודוד בן-גוריון מונה לראש הממשלה. בשנת 1965 פרש בן-גוריון ממפא"י, והקים את מפלגת רפ"י (שזכתה בבחירות 1965 ב 10 מנדטים). בבחירות אלו הקימו, כאמור, מפא"י ו"אחדות העבודה" את מפלגת "המערך" וזכו ב- 45 מנדטים].
בתחילת שנת 1968, אחרי מלחמת ששת הימים, התאחדו מפא"י, אחדות העבודה-פועלי ציון ורפ"י למפלגה אחת - מפלגת העבודה.
בגרסתו השנייה, כעבור שנה, היה המערך רשימה שהוקמה בשלהי הכנסת השישית שכללה את מפלגת העבודה הישראלית שהוקמה בשנת 1968 ומפ”ם. מפלגת העבודה נכנסה לאיחוד עם 55 חברי כנסת, ואילו מפלגת הפועלים המאוחדת - מפ"ם עם שמונה. בבחירות שהתקיימו בסוף השנה זכה המערך ב-56 מנדטים.
יחסי הכוחות בתוך המערך היו יצרו שני שותפים שאינם שווים בכוחם. מפלגת העבודה שהייתה גדולה יותר וזכתה לתמיכה ציבורית רחבה הייתה השותף הבכיר ומפ"ם שירדה מהישגה ההיסטורי של 19 מנדטים בבחירות לכנסת הראשונה הוותה את ה'שותף הזוטר'.
הבחירות לכנסת השמינית, נערכו לאחר מלחמת יום כיפור כשהתחושה הכללית בעם היתה אותה עת של אכזבה משלטון מפלגת העבודה. כחצי שנה לאחר המלחמה, נאלצה גולדה מאיר לעזוב את משרד ראש הממשלה, ויצחק רבין מונה לראש הממשלה במקומה.
ערב בחירות 77' נחשפה פרשת "חשבון הדולרים", שבו החזיקה באופן בלתי-חוקי לאה רבין, רעיית ראש הממשלה יצחק רבין. רבין פרש מתפקידו בעקבות הסערה שחוללה הפרשה, ופרס מונה במקומו ליו"ר המפלגה.
המפלגה הליברלית העצמאית הצטרפה למערך לקראת הבחירות לכנסת ה-11, בעקר בעקבות היחלשותה הפוליטית, האלקטורלית וגירעונותיה הכספיים.
בבחירות 1977 ירד המערך ל-32 מנדטים, הליכוד גרף 43 מנדטים. מפלגת העבודה מצאה עצמה לראשונה בתולדות המדינה באופוזיציה.
לאחר התיקו בבחירות לכנסת ה-11 שהביא להקמת ממשלת אחדות לאומית פרשה מפ"ם באופן סופי מן המערך, ובבחירות שלאחר מכן התמודדה לבד לכנסת וזכתה בשלושה מנדטים בלבד, מה שהוביל מאוחר יותר לאיחוד בין מפ"ם, רצ ושינוי והקמת מרצ כגוש פרלמנטרי ולאחר מכן כמפלגה.
בבחירות לכנסת ה-14 הקימה מפלגת העבודה מערך נוסף, יחד עם מפלגות מהמרכז, בשם "ישראל אחת", יחד עם מפלגת מימד ומפלגת המרכז של פורשי הליכוד בראשות דוד לוי "גשר". רק שלוש פעמים, ב-1992, ב-1996 וב-2003, התמודדה מפלגת העבודה תחת שמה בלבד.
