משרד הבריאות מסר בתגובה לכך, כי "מדינת ישראל מאשרת לקופות החולים לסייע במימון השתלות בחו"ל (השתלת אברים שמקורם בנפטרים) בכל המדינות בהן ארגוני ההשתלות מוכרים ופועלים על-פי עקרונות מקובלים בעולם המערבי. במדינות אלו קיימת רשימת המתנה מסודרת, וחלוקת האיברים להשתלה היא שקופה, מבוססת על שיקולים עניניים, ומתואמת עם משרד הבריאות המקומי.
ככל שמדובר בהשתלת איברים מן החי - הרי שבדרך-כלל, כשהתרומה מתבצעת ממניעים אלטרואיסטייים, ללא תמורה, אין מניעה לביצועה של ההשתלה בישראל. לעומת זאת, כאשר התרומה מתבצעת בחו"ל, הרי שהנתרם אינו יודע להצביע - בדרך-כלל - על הכרות קודמת עם התורם העושה את התרומה האלטרואיסטית לסבירה בנסיבות, ועל-פי רוב גם איננו יודע מה שמו של התורם. מכאן, עולה חשש ברור וממשי כי האיבר הנתרם, הושג תוך סחר באיברים.
הרעיון העומד מאחורי הוצאת חוזר מימון השתלות בחו"ל הוא - שבצד הרצון לסייע ולעזור לחולים הזקוקים להשתלה, ישנם עקרונות מוסריים, המקובלים בכל אחת ממדינות העולם המערבי, האוסרים ניצול של החלשים בחברה, הנופלים לא אחת קורבן, לתעשיית סחר איברים עניפה, בעיקר במדינות העולם השלישי.
לפיכך המדינה, או גופים הממומנים ממקורות מימון ציבוריים, אינם יכולים לתת יד לפעולות אלה, הנוגדות כללים אתיים ומוסריים, המקובלים בעולם, ושלהם נודע מעמד נורמטיבי גם בשיטת המשפט הישראלית.
יש לציין, כי החוזר אינו קובע באופן גורף איסור על מימון שירותי השתלת איבר בחו"ל, אלא רק מקום שבנסיבות הענין - מתעורר חשש ממשי לכך, כי השירות ניתן תוך סחר אברים. בכך, מבטא החוזר את עמדתה הנורמטיבית של המדינה לעניין כללי הפעולה המחייבים גופים ציבוריים, דוגמת קופות החולים, גם מן הבחינה המשפטית".