היום לפני 44 שנה, ב- 31 במאי 1962, מוצא להורג רב המרצחים אדולף אייכמן.
אדולף אייכמן היה קצין נאצי, שפיקד על חלקים ניכרים בתוכנית השמדתו של העם היהודי ועמד בראש המחלקה שריכזה את ביצוע "הפתרון הסופי" להשמדת היהודים.
לאחר המלחמה, בשנת 1950, ברח אייכמן והסתתר עם משפחתו בארגנטינה במשך 15 שנה. הוא
נחטף על-ידי המוסד במאי 1960 מארגנטינה, שם חי תחת השם ריכרדו קלמנט.
המשפט של מדינת ישראל נגד אדולף אייכמן נפתח בירושלים באפריל 1961. אייכמן הואשם "בביצוע פשעים נגד העם היהודי, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה וחברות בארגון עויין, שהן עבירות לפי החוק לעשיית דין עם הנאצים ועוזריהם משנת 1950.
השופטים היו משה לנדאו, בנימין הלוי ויצחק רווה. מי שהגן
על אייכמן היה ד"ר רוברט סרווציוס, והתובע מטעם מדינת ישראל
היה גדעון האוזנר.
אייכמן הושב במרכז האולם בתא זכוכית משוריינת, להגנה
על היושב בתוכו.
במשפט העידו 108 עדים מטעם התביעה שסיפרו על מה שאירע להם בשנות המלחמה, וייצגו בעדותם את סיפורם של שישה מיליון יהודים שנרצחו.
מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו - אדולף אייכמן - שטען כי היה 'רק פקיד' ושפשעו היחיד הוא שמילא פקודות.
אדולף אייכמן נידון למוות ב- 15 בדצמבר 1961. בלילה שבין ה- 31 במאי ל- 1 ביוני, לאחר סירוב הנשיא לחנינה, הוצא להורג בתלייה, גופתו נשרפה ואפרה פוזר מחוץ למים הטריטוריאלים של מדינת ישראל.
זו היתה הפעם היחידה שגזר דין מוות אזרחי הוצא אל הפועל במדינת ישראל.