היום לפני 24 שנה, ב- 6 ביוני 1982, התחיל מבצע שלום הגליל - צה"ל פלש לדרום לבנון.
הרקע לפלישה היה כוחם ההולך וגובר של בסיסי אש"ף בדרום-לבנון, טילי הקטיושות שנורו לעבר יישובי הצפון של ישראל, וחדירות של מחבלים לשטח ישראל כדי לבצע פעולות טרור.
שר הביטחון באותה תקופה, אריאל שרון, האמין כי מבצע מהיר יוכל לחסל את יכולתו המבצעית של אש"ף בלבנון. תקווה נוספת היתה
נסיגתה של סוריה מלבנון, מה שקרה בסופו של דבר רק 23 שנה מאוחר יותר.
פקודת המבצע היתה כניסת כוחות צה"ל עד 40 ק"מ צפונה מקו שביתת הנשק עם לבנון, מרחק הגדול מטווח הקטיושות. למרות זאת צה"ל לא עצר את כוחותיו עד הגיעם לביירות ומטרת המבצע שונתה והיתה גירוש המיליציות של אש"ף מלבנון כולה.
שבוע לאחר תחילת המבצע, בסביבות ה- 13 ביוני, הגיעו כוחות צה"ל לביירות. כחודש וחצי התחוללו קרבות שמטרתם סילוק אש"ף מהעיר. בקרבות אלה הודק המצור על העיר, נכבש שדה התעופה ועמדות חשובות נוספות. לקראת אמצע אוגוסט הושגה הסכמה להוצאת הכוחות הסוריים והכוחות הפלשתינים מביירות, בחסות כוח בינלאומי. תהליך זה הושלם ב- 31 באוגוסט 1982.
בעקבות רצח באשיר ג'ומאייל, שישראל תמכה במינויו לנשיא לבנון, אישר צה"ל לכוחות הפלנגות הנוצריים להיכנס למחנות הפליטים סברה ושתילה שבאזור ביירות. כניסת הפלנגות למחנות, יומיים לאחר הרצח, ב- 16 בספטמבר 1982, הפכה לטבח סברה ושתילה, שבו רצחו הפלנגות מאות מתושבי המחנה.
הטבח שערכו הפלאנגות בפלשתינים בסברה ובשתילה העלה לשיא את הוויכוח הפוליטי, והוביל להקמתה של ועדת חקירה (ועדת כהן) ולהתפטרותו של אריאל שרון ממשרד הביטחון.
ברמה הבינלאומית, גרמה מלחמת לבנון להרעה במעמדה הבינלאומי של ישראל, כשממשלת ארצות-הברית היחידה השומרת על תמיכה וגם היא מסוייגת. רוב הדיווחים הבינלאומיים על המלחמה היו מוטים בגלוי כנגד ישראל ופעולותיה הושוו, כמו במקרים רבים, לאלה של הגרמנים במלחמת העולם השנייה.
בתוך ישראל עוררה המלחמה מחלוקת פוליטית קשה. ישראלים רבים האמינו כי מדובר, אולי בפעם הראשונה בתולדות המדינה, במלחמת "יש ברירה". גם בקרב חיילי צה"ל היה מספר קטן של חיילים שסירבו לשרת בלבנון.
בספטמבר 1983 החלה נסיגה הדרגתית, שהסתיימה רשמית ביוני 1985, שלוש שנים לאחר שפרצה המלחמה התייצבו כוחות צה"ל על רצועת הביטחון בדרום לבנון.
בצה"ל נהרגו כ- 670 חיילים במהלך מלחמת לבנון וסה"כ כ- 1,216 חיילים בין השנים 1982-1985.
ארבעה מחיילי צה"ל נעדרים עד היום: זכריה באומל, יהודה כץ, צבי פלדמן ורון ארד.