האם יש גבול להפרטה? על שאלה עקרונית זו יצטרכו להשיב שבעה שופטי בג"צ, אשר ידונו היום בעתירת חטיבת זכויות האדם במכללת רמת גן וגונדר (בדימ.) שלמה טויזר נגד הפרטת בתי הכלא. בעתירה שהוגשה לבג"צ, באמצעות עו"ד אביב וסרמן, טענו העותרים כי הפרטת בתי כלא פוגעת בין היתר בזכות לחירות אישית ולכבוד.
ראשיתה של העתירה במכרז שפרסמה המדינה לפני כשנה להקמתו ולניהולו של בית הסוהר בניהול פרטי, מכרז שבו זכתה קבוצת א.ל.א. ניהול והפעלה (2005) בע"מ, המורכבת מחברת אפריקה ישראל וחברת מנרב. לקבוצה מייעצת חברה אמריקנית, המנהלת חמישה בתי סוהר בטקסס, שבכל אחד מהם למעלה מ- 500 אסירים. בנוסף, מעסיקה הקבוצה כיועצת מקצועית בכירה את מי שכיהנה כנציבת בתי הסוהר, רב גונדר (בדימ.) אורית אדאטו.
בינואר 2006 נחתם ההסכם עם הקבוצה הזוכה, לתקופת זיכיון של כ-25 שנה, בעלות כוללת המוערכת בכ- 1.5 מיליארד שקלים. ונקבע כי תנאי לכניסת ההסכם לתוקף הוא שיינתן לחברה היתר להקמה, לניהול ולהפעלה של בית הסוהר, מאת נציב בתי הסוהר והחשב הכללי.
חטיבת זכויות האדם במכללת רמת גן, ובכיר בשירות בתי הסוהר לשעבר, גונדר (בדימ.) שלמה טויזר, עתרו לבג"צ נגד כוונת ההפרטה. לדעתם, הפרטת "סמכויות שלטוניות גרעיניות" כמו ניהול בתי הסוהר וענישת אסירים מנוגדת לחוק יסוד הממשלה. בהוצאת סמכויות הענישה לגורמים חיצוניים חוטאת הממשלה ומוותרת על תפקידה כ"רשות המבצעת" טוענים העותרים.
עוד טוענים העותרים, כי כבודם של האסירים ייפגע כאשר האנשים שיפעילו כלפיהם סמכויות שלטוניות הכרוכות בניהול בית הסוהר יהיה גורמים פרטיים ולא עובדי מדינה. דבר זה, לטענתם, יוביל לפגיעה בזכותם הבסיסית לכבוד, ומנוגד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
