חמישים שנה עברו מאז נוסדה המפד"ל ורגע לפני קריסתה של המפלגה, כפי שהראו הסקרים, נשלח אליה גלגל-הצלה בדמות ריצה משותפת עם האיחוד הלאומי. לא לילד הזה התפללנו, אמרו במפד"ל, כאשר נוכחו שהריצה המשותפת העניקה להם רק תישעה מנדטים במקום 12 כפי שציפו, אולם מחקר המתפרסם היום (יום ג', 20.6.06) מגלה תמונה הפוכה.
מחקר השוואתי חדש אותו ערך ד"ר אשר כהן, מרצה בכיר במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, ומתפרסם היום בגיליון יוני של המגזין הדתי "נקודתי", מצביע על כך שהציבור הדתי-לאומי לא זו בלבד שלא נטש את מפלגותיו, אלא אף הצביע עבורן בהמוניו.
ד"ר כהן קובע כי עד לשנת 1977 היתה המפד"ל מפלגת-מחנה, שרוב גדול מהציונים הדתיים הצביעו עבורה בקביעות, ולא קמה אף מפלגה שהציגה עצמה כחלופה. הישגיה של המפד"ל היו קבועים ועמדו על בין 10 ל-12 מנדטים. החל משנת 1981 התחולל שינוי, שבמרכזו הופעתן של מפלגות שניסו לקבל קולות בפלח אוכלוסיה זה (למעט בחירות 96' בהן קיבלה באופן יוצא דופן 9 מנדטים), השיגה המפד"ל בקביעות 6-5 מנדטים, כמחצית מכוחה בעבר.