ד"ר קרנית פלוג אחת הדרכים היעילות לצאת משוק העוני היא גידול ההשתתפות בשוק העבודה – צמצום מספר העובדים הזרים, סבסוד מעונות היום, גידול ההקצאה לחינוך, שיפור האבחון של מי שאינו מסוגל לעבוד.
לגבי התמורה הירודה של עבודה – חשוב לטפל באמצעות מס הכנסה שלילי למשפחות עובדות. יש לכלי הזה ניסיון חיובי במדינות אחרות ואילו אצלנו הוא איננו מיושם.
אפרים צדקה ייתכן שקצבאות הילדים הן תמריץ לאי השתלבות בשוק העבודה וגידול בילודה אבל זה בסופו של דבר פוגע בילד שנולד למשפחה ברוכת ילדים. מטעם זה אני סבור שהקיצוץ היה חד מדי.
דורי קלרטמן יש קשר ישיר בין חינוך- השכלה לעוני. אני מוטרד ומבויש לקרוא שילדי ישראל הם במקום 40 במתמטיקה בעולם.
שליש מילדי ישראל נולדים במשפחות בהן לא מוציאים אגורה על חינוך. משפחות עשירות מוציאות פי עשר על חינוך מן העשירון החמישי. איננו יכולים להרשות לעצמנו ילדים רעבים בבית הספר זה יכול אפילו להיות על חשבון הביטחון. עלינו להעסיק את האוכלוסיה הלא משכילה בשירותים ולא בתעשיה. איש לא הזכיר גם שיש השפעה למצב המדיני על העוני. לתהליך המדיני יש קשר לעוני והגידול בתיירות יכול השפיע רבות על הצמיחה. השכלה והכנסה מקטינים את מספר הילדים. אבל הבעייה בתעסוקת ערבים היא פשוט משום שלא רוצים להעסיק ערבים – כך בתעשיית ההיי-טק, במשרדי עורכי דין וכו'.
אבי וילן – כולם נעשו לפתע חברתיים מעניין בדיון הזה כי כולם נעשו לפתע חברתיים. כולנו מרמים את עצמנו. הבעייה נעוצה בקביעת סדרי עדיפויות לאומיים. לגדר נמצאו מהיום למחר שישה מיליארדי שקלים שתפחו בינתיים לעשרה. היתה הסכמה לאומית רחבה שזה מציל חיים.
האם הפערים בהכנסה לא שווים שישה מיליארדי שקלים שתפחו בינתיים לעשרה? האם זה לא שווה כמו המלחמה בטרור? מאז מלחמת יום הכיפורים לא היה דיון אמיתי בסדרי עדיפויות. העוני מסכן את החברה הישראלית בטווח הבינוני והרחוק. אם נקרא לנושא הזה גדר כלכלית אולי יימצא לפתע הכסף לפתרון הבעייה הזו. יש היום גושפנקא של האקדמיה לחברתיות הזו.
יורם גבאי תחום החינוך הוא תחום יחיד שיש הסכמה שבו יש להגדיל הוצאות. גם יש לדוק שמדובר בשינוי מהותי לא בשינוי טכני. ממליץ על אחריות לכל משרד על שינויים.