בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, ובעיקר בשלהי שנות ה-40 ובשנות ה-50 (ומעט פחות גם בשנות ה-60), היו ברחבי הארץ תופעות קשות של כפייה אנטי-דתית. כך קובע ד"ר צבי צמרת, מנהל מכון יד בן צבי בירושלים.
צמרת מתייחס לכפייה שנעשתה לאו-דווקא מצד אנשים פרטיים. לדבריו, ממסדים ואישים התנכלו במתכוון לשומרי תורה ומצוות. הללו הפריעו להם לקיים מצוות ולחנך את ילדיהם לאורח-חיים דתי. חלק מאותם מעשים נעשו ביוזמה ובחסות השלטונות, ובראש ובראשונה בחסות אישי מפלגות הפועלים, שהדומיננטיות שלהם במדינה ב-29 השנים הראשונות לקיומה, הייתה ללא עוררין.
ד"ר צמרת ישתתף (יום ג', 27.6.06) במושב הראשון של כנס בנושא: "אי צדק חברתי במערכת החינוך". את הכנס, שיתקיים בקמפוס קריית מוריה, מארגן בית המדרש החברתי "בית מורשה" - המרכז למנהיגות וללימודי יהדות בירושלים.
פרשת עמקה - התנכלות בחסוד הממסד צמרת, שאגב אינו חובש כיפה, הוא מחנך ותיק, שהתמחה בחקר תולדות החינוך ויחסי הדת והמדינה בשנותיה הראשונות של ישראל. באחד ממחקריו החשובים חשף לפני שנים אחדות פרשה עלומה מימי קום המדינה, המכונה: "פרשת עמקה", שכמעט שלא קיבלה ביטוי מעל דפי העיתונות בישראל.
הפרשה, שלדבריו חמורה יותר מ"פרשת כינרת", הותירה צלקות עמוקות בקרב תושביו הוותיקים של מושב עמקה בגליל המערבי. בשנת 1950 גורשו מן המושב עשרים משפחות מעולי תימן, שסירבו לשלוח את ילדיהן לבית-ספר של זרם העובדים, והתעקשו להעניק להם חינוך חרדי. עוד לפני כן שלל נציג מפא"י ביישוב מהמשפחות זכויות אלמנטריות, כמו הזכות לעבודה, לטיפול רפואי ולרכישת מזון בצרכנייה. המצב החמיר עד כדי כך שאנשיו של נציג מפא"י גררו בברוטאליות את המורים החרדים מבית המדרש.
בנאומו יתמקד צמרת בנושא צדק ואי-צדק במערכת החינוך בישראל, מראשיתו ועד היום. צמרת יעסוק בנושא אי-צדק כלפי החינוך הדתי בשנות המדינה הראשונות כולל כפייה אנטי-דתית.
