ניצול ההצלחה חטיפת החייל הישראלי יצרה גל של ציפיות ברוב הפלשתיני לשחרור אסירים פלשתינים המחוזקים בבתי הכלא בישראל. אמש בשעות הערב (26.6.2006) ערכו מאות מבני משפחות האסירים הפלשתינים הפגנה מול בניין המועצה מחוקקת הפלשתינית בדרישה שלא לשחרר את החייל הישראלי אלא לאחר עסקת "חילופי שבויים" עם ישראל, ע"פ סדר העדיפות הבא: אסירות, ילדים, חולים, אסירים שנשפטו לפני הסכם אוסלו ואסירים שנשפטו לתקופות מאסר ארוכות.
המפגינים קראו לארגוני הטרור הפלשתינים לחטוף חיילים ישראלים נוספים בטענה, כי "החייל החטוף הוא הקלף המנצח היכול להביא לשחרור האסירים הפלשתינים". ביקורת נשמעה על הלחץ המופעל על ממשלת החמאס (רמז לאבו מאזן) לשחרר את החייל הישראלי "בעוד עשרת אלפים אסירים מוחזקים בידי ישראל הממשיכה במעשי הטבח בעם הפלשתיני". אחדים הביעו התנגדות לכל מו"מ עם ישראל. "12 שנה ניסינו את המו"מ עם הכיבוש הישראלי ומה קיבלנו חוץ מבזבוז זמן והמשך מעצר האסירים", אמרו.
בעמדת המשפחות תומך גם חבר הפרלמנט מטעם ה'פתח', עיסא קראקע, שהנהיג במשך שנים את המאבק לשחרור האסירים הפלשתינים והיה מבין מארגני "האינתיפאדה" למען האסירים במאי 2000. קראקע הדגיש בראיון לסוכנות הידיעות הפלשתיני רמתאן, כי חטיפת החייל הישראלי היא הסיכוי היחיד להניע תהליך שיוביל בסופו של דבר לשחרור אסירים. הוא קרא לממשלה הפלשתינית לפעול בדרך זו ו"לנצל את ההזדמנות שנקרתה בפניה". את עצם פעולת החטיפה הגדיר קראקע כ"זכות של העם הפלשתיני החי במצב של מלחמה" ואשר מתמודד עם בעיה דומה שכן, ישראל אף היא נוהגת בדרך של חטיפה, דוגמת מעצרם של ראש החזית העממית, אחמד סעדאת, ובכירי ה'פתח', מרוואן ברגותי ופואד שובאכי.
