יו"ר הרכבת לשעבר, משה ליאון, מנכ"ל הרכבת לשעבר, יוסי שניר, והמנכ"ל בעבר, עמוס עוזני, הם חלק מהחשודים בפרשות שונות הנוגעות לרכבת ישראל, הנחקרות עתה על-ידי מבקר המדינה. כך נודע ל- Nfc.
מבקר המדינה כבר גיבש דוח ביקורת, וממנו עולה החשד נגד האישים הנ"ל. כמו-כן בודק המבקר שורה של עניינים הנוגעים לרכבת. כידוע, בעטיים של החשדות, עצר מבקר המדינה השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, את מינויו המחודש של ליאון לכהונת יו"ר הרכבת. החשדות נגד ליאון מתמקדים בעיקר בהפרת נהלים מסיבות שעדיין נבדקות.
המבקר בודק במקביל שתי פרשות הנוגעות לרכבת ישראל: האחת - עסקת רכישת הקרונות מחברת אירופית (אליה לא קשור ליאון); והשנייה - מכרז רכבת בית שמש.
כפי שחשפנו כאן לראשונה, באחת הפרשות - רכישת קרונות מחברה אירופית - מעורב גם שר התחבורה דאז, ח"כ אפרים סנה. עתה אנו חושפים כאן, כי גם שמו של התעשיין מיכאל לוי נקשר בפרשה. ואולם ל- Nfc נודע, כי בידי מבקר המדינה אין בשלב זה ראיות הקושרות את סנה ולוי לעבירות כלשהן.
בחקירה שעורך מבקר המדינה נמצא, כי חברת פיאט, המיוצגת בארץ על-ידי התעשיין מיכאל לוי, היא שזכתה במכרז לרכישת קרונות. מבקר המדינה בודק עתה מידע, לפיו מיד לאחר שזכתה החלו גורמים שונים "לבחוש", במטרה להוציא מידי פיאט את הזכייה ולהעבירה לגורם אחר. עם האישים שפעלו בכיוון זה לכאורה נמנה יוסי שניר. בסוגייה זו מעורב גם איש העסקים משה קורניק. בחלק אחר מהפרשה מעורב גם המנכ"ל בעבר, עמוס עוזני.
בחקירה המתבצעת התגלה עוד, כי אפרים סנה, המיודד עם מיכאל לוי, הסכים לקיים פגישה שבה נכחו לוי ובכירים ברכבת. באותה פגישה העלה לוי את תלונתו - על כך שמנסים להוציא מידי פיאט את המכרז שבו זכתה. גם פגישות אלה נבדקות על-ידי המבקר, אולם כאמור, אין עתה ראיות לכאורה לעבירות מצד סנה, בחשד העיקרי: הטיית המכרז.
גורמים שונים העלו טענות, כי סנה ניסה לסייע למיכאל לוי בגלל תרומות שקיבל כביכול בעבר - ולא דווחו לכאורה - במהלכי הפריימריז שבהם השתתף. ואולם, גם מידע זה לא אומת.
מטעמו של משה ליאון נמסר בתגובה דוח מבקר המדינה אינו מעלה חשד כלשהוא לעבירות כלשהן וממילא לא יכול לבקר הפרת נהלים והטיית מכרזים בהקשר לעסקות ברכבת ישראל.
הדוח בעיקרון מטפל בתקופת השנים 96'-99' כאשר משה ליאון נכנס לתפקידו במאי 2003. מכאן שאין קשר ל- 98% מבדיקת מבקר המדינה לתקופתו של משה ליאון כיו"ר. משום כך, כשכותבים כי משה ליאון הינו חשוד – צריך לבסס זאת בעובדה ולא בשמועה או באינפורמציה שאיננה קבילה.
לעניין עצמו: גורמים רבים ושונים מנסים בימים האחרונים לשתול ידיעות בעיתונות לצורכיהם, ובין היתר, להפיל בפח את משה, שכיהן בתפקידו בין השנים 2003-2005.
לענייננו, כל ההחלטות לגבי רכישת קרונות מחברה אירופאית (פיאט), נדחפו בעזרת עמוס עוזאני, מנכ"ל הרכבת ומיכאל לוי, זכיין פיאט בישראל. החלק השני הוא בהעסקתו של מר יוסי שניר מנכ"ל הרכבת שלא דווחה לדירקטוריון אצל איש העסקים משה קורניק, וזאת בו בזמן שקורניק התמודד כמייצג ארמסטרונג על מכירת קרונות משומשים.
כדי להבין עוד יותר מדוע אין משה ליאון קשור לפרשה ומדוע שופכים את דמו גורמים אינטרסנטיים, יש להבין, כי לפני תקופתו של משה ליאון התקבלה החלטה לרכוש קרונות משומשים, וכי לאחר ההחלטה של צוות יועצים להמליץ על הרכישה, העבירה ההנהלה את ההחלטה לדירקטוריון לצורך אישרורה.
למשה ליאון ולחברי הדירקטוריון נמסרו אלטרנטיבות שונות, בהן האלטרנטיבה לקרונות משומשים. דה-עקה כי לא ניתן לרכוש קרונות חדשים מן הסיבה הפשוטה שהם אינם מיוצרים על-ידי רכבת הדיזל בעולם כולו.
העולם עבר כבר מזמן לרכבות המבוססות על אנרגיית חשמל ומפסים למערכת כבלים – אין הדבר כך בישראל של 2006.
משום כך, מי שמעלה טענה מגוחכת של רכישת קרונות חדשים מבלבל את קוראיו – אין קרונות חדשים המיוצרים כיום בעולם וזו עובדה.
עקב הלחצים שהפעיל אריאל שרון בעקבות החלטת הממשלה לחדש את הקו לירושלים, ניתנה לרכבת אורכה של 18 חודשים להתארגן. בנסיבות המיוחסות, הוגשה המלצה לרכוש את הקרונות המשומשים שהדירקטוריון אישר למשה ליאון. אין כל קשר לכל סיפור או בדותה אחרת. לכן, בקשתי היא בשם מקורבי משה ליאון:
"בתקופת כהונתו של משנה ליאון, בין השנים 2003-2006, גדל באופן משמעותי מספר הנוסעים בקווי הרכבת מ- 20 ל- 30 מיליון איש בשנה. משה ליאון, שהוא רו"ח במקצועו, מקפיד על כללי ההגיינה הציבורית ועל הנהלים ופעל ללא ליאות לקדם את תוכניות הפיתוח של הרכבת ולא היה קשור קשר כלשהוא לפרשיות הנבדקות בידי המדינה לנעשה בין השנים 1996-2003".
למיטב הידוע, כהונתו של משה ליאון היתה ללא דופי והוא פעל בתום לב במערכת של רכבת ישראל.
