"לאחר ששקלתי את התלונה ואת תגובת מר נגבי, נראה לי שיש להעביר את תלונתו של מר נמרודי לבית הדין לאתיקה, מן הנימוקים שפורטו במכתבי מיום 5.6.02". כך קבע היועץ המשפטי של מועצת העיתונות, עו"ד עמיהוד בן-פורת, בהחלטה שנתן ביום 30.7.02, בעניין תלונה שהגיש עופר נמרודי נגד הפרשן המשפטי משה נגבי. פרסום ראשון בדבר ההחלטה, הובא בגלי צה"ל (12.8.02).
במקביל החליט עו"ד בן-פורת, לדרוש ממעריב תגובה לתלונתו של נגבי, לפיה מעריב דיווח על התלונה שהגיש נמרודי, באופן סנסציוני ופוגעני, תוך ניגוד אינטרסים אפשרי וניצול מעמדה של משפחת נמרודי כבעלתהשליטה בעיתון מעריב. ההחלטה האם להורות על העברת תלונת נגבי לדיון בבית הדין לאתיקה, תתקבל מאוחר יותר.
נמרודי הגיש בספטמבר 2001 תלונה נגד נגבי, רשות השידור ועיתונאים נוספים ברשות השידור, הן למועצת העיתונות והן אל היועץ המשפטי לממשלה. במקביל הגיש תביעת דיבה, בעילה של הוצאת לשון הרע - שנעשתה, לכאורה, בזדון, כדי לחבל במהלכי משפטו של נמרודי ולהשפיע לרעה על בית המשפט, ולהפלילו בעיני הציבור, מעבר למעשים בהם הודה.
בתלונתו מעלה נמרודי חשד, לפיו איש משטרה בכיר הוא האיש שפעל באופן מגמתי כדי להשפיע על מהלכי המשפט ותוצאותיו. בתלונתו אל היועמ"ש הוא כותב, בין היתר: "אבקשך איפוא להורות על חקירה מיידית בנדון. מכיוון שמניח אני - ודומני כי גם אתה תהא שותף להנחה זו - כי מקור 'ההדלפה' באיש משטרה בכיר, שכוונתו ומטרתו בעניין זה ידועים, אבקשך לנקוט את הצעדים הדרושים כדי להבטיח שהחקירה אכן תהא עניינית ויעילה, כמתחייב מחומרת העבירה שנעברה, ולא תהא בה כל הטייה".
קדמה להחלטתו של עו"ד עמיהוד בן-פורת, חליפת מכתבים/עמדות בין הצדדים לבין מועצת העיתונות. נמרודי, באמצעות בא-כוחו, עו"ד דן אבי-יצחק, עמד על העברת התלונה לבירור בפני בית הדין המשמעתי. הוא ייחס לנגבי זדון, במיוחד נוכח זאת שנגבי - בעת היותו פרשן משפטי בעיתון מעריב - התראיין פעמים מספר ואמר דברים קשים בגנותו של נמרודי, על-רקע האישומים החמורים נגדו; אך לאחר שהתהפכה הקערה, ונמצא כי חלק ניכר מהאישומים נגד נמרודי מתמוטטים, ובמיוחד לאחר שאביגדור קהלני זוכה במשפט (על-ידי השופט עודד אל-יגון), סירב נגבי ליתן פירוש משפטי לממצאים שהתגלו ולהתנהגות התביעה והמשטרה בפרשה. על-רקע זאת, פוטר ממעריב. זמן קצר לאחר מכן הצטרף לערוץ 1 כפרשן משפטי, והשתתף בדיון על עסקת טיעון שעמדה על הפרק, ואמר דברים שהם נשוא התלונה [ראו קישור].
עו"ד בן-פורת קיבל את החלטתו, לאחר שדחה שתי טענות "פורמליות", כדבריו, של משה נגבי:
- האחת - כאילו אין על עובדי רשות השידור לקבל את סמכות מועצת העיתונות לבדוק את שידורי הרשות;
- השניה - הפרסום במעריב על דבר התלונה, באופן שנעשה, מעיד על ניצול לרעה של הליכי בית הדין לאתיקה ולכן יש לגנוז תלונה זו.
כאמור, עו"ד בן-פורת דחה את שני הטיעונים. הוא קבע, בין היתר, כי חובתו של עיתונאי המועסק בעיתון או בכל ערוץ תקשורת אחר, שלא לחרוג מן האתיקה העיתונאית. ובאשר לפרסום במעריב, כתב בן-פורתף: "בנסיבות שלפנינו אין מעוות אחד יכול לתקון במעוות אחר".
משה נגבי: הפרקליטות גרמה עוול לנאשם התלונה ותגובות נגבי, חושפות, אגב המאבק ביניהם, את השינוי בגישתו של משה נגבי ל"תיק נמרודי". בתגובתו מיום 18.6.02, שבה ביקש לשכנע את עו"ד בן-פורת לגנוז את התלונה ולא להפנותה לבית הדין המשמעתי, טוען נגדי, כי הוא דווקא פירגן לנמרודי, וראה בעסקת הטיעון הוכחה לכך, שהפרקליטות, שהציגה את נמרודי "כמפיונר רצחני, נכשלה כישלון חרוץ בהוכחת התיזה האמורה, ומנסה אולי באמצעות העסקה לטשטש את גודל הכישלון והעוול שגרמה לנאשם".
בשל חשיבותו של מסמך זה, אביא כאן את מכתבו המלא של נגבי, כלשונו (ציטוט):
לכבוד לוי מורב ועו"ד עמיהוד בן-פורת
מועצת העיתונות
הנדון: תלונת עופר נמרודי ראשית, אבקשכם לשקול שוב את החלטתכם שאין לדחות את התלונה על הסף. זאת לנוכח העובדה שהיא פורסמה עם הגשתה בהבלטה סנסציונית ובצעקנות רבה בעיתון שבבעלות משפחת המתלונן (ובניהול אביו) באופן ובכותרות שנועדו לפגוע בשמי ובמעמדי המקצועי. אגב, אם נלך לשיטתו של המתלונן, הפרסום הזה כשלעצמו - ובעיקר ההבלטה שבה נעשה - בוודאי שנעשה מתוך ניגוד אינטרסים. כמו כן השידור הספציפי שעליו מלין המתלונן הוא נושא לתביעת דיבה שהגיש התובע נגדי ונגד רשה"ש ושורת עיתונאים ברשות, שתלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי בירושלים. גם תביעה זו זכתה לפרסום צעקני ופוגעני כלפי כנ"ל בעיתון הנ"ל.
שנית, כאשר פורסם על דבר התלונה בתקשורת, הודיעני אישית הממונה עלי ברשות השידור, כי קיימת הנחייה נחרצת לעובדי הרשות, שלפיה אין הם אמורים לקבל עליהם את סמכות מועצת העיתונות לבדוק את שידורי הרשות, ואף לא לשתף פעולה עם בדיקה כזו. אינני יודע הרקע להנחיה האמורה וטעמיה, אך היא כמובן מחייבת אותי.
עד כאן חלקה הפורמלי של תגובתי. אך מתוך ההערכה העמוקה שאני רוחש לך אישית, ברצוני להוסיף – באורח בלתי פורמלי - מדוע גם מסיבות מהותיות התלונה היא חסרת שחר, ואין מועצת העיתונות צריכה, לדעתי, להיזקק לה.
כל המעיין בתוכן הדברים ששידרתי, רואה שעיקרם איננה ביקורת על מר נמרודי, אלא להיפך - על הפרקליטות, שלאחר שהציגה אותו בכתב האישום כמאפיונר רצחני, נכשלה כישלון חרוץ בהוכחת התיזה האמורה, ומנסה אולי באמצעות העסקה לטשטש את גודל הכישלון והעוול שגרמה לנאשם. אני יכול לספר שהיו אף שהתקשרו אלי לאחר השידור והביעו התפעלות (ולעיתים גם אכזבה...) על שפירגנתי כך לנמרודי. כך שהטיעון שהשידור נבע משינאה, כביכול, לנמרודי, איננו עומד במבחן ההיגיון.
אך העיקר הוא בכך שאסור למועצת העיתונות בשום אופן לתת גושפנקה לכך כאילו עיתונאי מנוע מלכתוב ביקורת על אישיות בחדשות אם וכאשר זו [לא ברור, י.י.] בו על-רקע עבודתו המקצועית. יש בכך משום מתן פרס על פגיעה בעיתונאי. הפוגע זוכה בחסינות מביקורת אותו עיתונאי.
נניח שעיתונאי חוקר עושה תחקיר על מעללי פלוני. האם יעלה על הדעת שעל-ידי השמצה (או פגיעה אישית אחרת) באותו עיתונאי יוכל פלוני לפסול את כשירותו להמשיך ולחקור ולהוקיע את מעלליו?
מפרסם מביא - באמצעות איום בחרם מודעות - לפיטורי עיתונאי שחשף את ערוות מוצריו, היעלה על הדעת שבגלל הצער שגרמו הפיטורים לעיתונאי ו"כעסו" על המפרסם, הוא יהיה מנוע להמשיך לחשוף פגמים באותם מוצרים?
יש לא מעט אישים בולטים שפגעו בי והשמיצו אותי אישית כאשר "העזתי" - בעבודתי העיתונאית - לקבוע שמעשיהם מחייבים חקירה פלילית (הבולטים שבהם אהוד ברק ואהוד אולמרט). היעלה על הדעת שעקב השמצותיהם הייתי מנוע מלכתוב עליהם את דעתי. האם יכולתי בכלל לתפקד כך?
מו"ל מפטר עיתונאי על שזה מסרב לסייע לו בפעילותו נגד שלטון החוק. היעלה על הדעת שבזכות הפיטורים (והשנאה כביכול שהם יצרו) הוא יוכל מטעמים אתיים - כביכול - להמשיך לסתום את פיו, ולמנוע ממנו להוקיע את מעלליו גם לאחר שעזב את העיתון? זה נראה לי אבסורד אתי, ואבסורדי שבעתיים, שמועצת העיתונות תיתן לכך גושפנקה.
בהערכה
ובתקווה לימים טובים יותר
משה נגבי
