"בעולם נורמלי למדינה יש אחריות על מה שקורה בשטחה, במדינה נורמלית יש צבא אחד, ממשלה אחת, לא זה המצב בלבנון והמזה"ת כנראה איננו עולם כזה", כך אמרה היום בכינוס פגרה מיוחד של מליאת הכנסת, שרת החוץ ציפי לבני, בנאום בנושא המלחמה בצפון והמגעים המדיניים בנושא.
לבני סיכמה את האירועים שהובילו למערכה והמשיכה לדווח לגבי מה שקורה בהליך המדיני. "ביום ד', 12.7.06 הותקפה מדינת ישראל בשטחה ותוך מטח קטיושות על-מנת להסיח את הדעת, נחטפו אהוד גולדווסר ואלדד רגב. המתקפה יצאה מלבנון ובוצעה על-ידי החיזבאללה - ארגון טרור שיש לו צבא משלו והוא שותף גם בממשלת לבנון", כך פתחה שרת החוץ את דבריה. "החיזבאללה הוא גם זרועה הארוכה של אירן ומטרותיו אינן נוגעות רק לישראל או לבנון, אלא ברצונו להכתיב לאזור כולו את אידיאולוגיית הרשע שלו ולהכתיב גם לנו מה יהיה בסכסוך הפלשתיני", אמרה.
"העיתוי של החטיפה - מספר ימים לפני כינוס ועידת מדינות ה- G-8, אותן מדינות שישיבתן נועדה בין היתר לקדם החלטה שתמנע מאירן לקדם את תוכניותיה הגרעיניות, ובמקביל מספר ימים לאחר שנדמה היה שאולי קורה משהו במערכה שנועדה לשחרורו של גלעד שליט, החייל שנחטף קודם לכן - יצא אז נסראללה ממקום מחבואו, רץ לדמשק וקרא: 'אל תיכנעו, אנו רוצים להכתיב איך ולאיפה נוביל את הסכסוך'".
"בלילה ההוא נדרשה ישראל להגיב והתקבלה החלטה הנכונה והצודקת לא להתאפק עוד, כי בלילה ההוא נדרשנו להעביר מסר ברור לנסראללה ולחיזבאללה ולסוריה ולאירן ולחמאס וכל מי שרוצה בהשמדת ישראל - שאין דבר כזה מאזן אימה".
"אז החליטה ישראל לצאת למתקפה ולהבהיר שהשתנו כללי המשחק ובאותו לילה נדמה שלא צפה בחלומותיו הרעים ביותר נסראללה את תגובתה של ישראל. אבל מכאן ומאותו יום, אנו מחוייבים לפעול, מתוך רעש התותחים והטילים צריך לפעול על-מנת שיהיה עתיד טוב יותר לאורך זמן".
מהן ההצעות העומדות בפני ישראל שרת החוץ דיברה ארוכות על כך שההצעה האמריקנית-צרפתית שעומדת בפני ישראל היא ברוח המטרות של ישראל, אך צריך לבחון את הדברים בזהירות.
"שינוי פני המצב בלבנון אינו תלוי רק במבצע צבאי ולא רק בישראל, אלא בעיקר במה שיקרה ביום שאחרי המבצע, במה שתעשה ממשלת לבנון ומה שיעשה ראש הממשלה של לבנון והקהילה הבינ"ל. ובעיניי, תפקיד הדרג המדיני הוא לא רק לספק לצבא זמן אלא גם לוודא ולפעול כך שבסיומה של הפעולה ניתן יהיה להוסיף תהליכים שייצרו מצב טוב יותר לאורך זמן".
"שני הצדדים בתהליך הזה הם לא ישראל ולבנון אלא מצד אחד ישראל, יחד עם ממשלת לבנון, יחד עם הקהילה הבינ"ל, והצד השני – חיזבאללה וחמאס וסוריה ואירן. יש בהירות רבה בקרב הקהילה הבינ"ל ביחס לאיום. ברור שלא מדובר במתקפה מקרית של ארגון טרור שעניינו רק בישראל, אלא ארגון שמאיים על העולם כולו...".
לשחרר את החטופים ללא תנאי לבני התייחסה גם לעניין החטופים, שמשפחותיהם היו במליאה בעת דבריה, ואמרה שוב ושוב שישראל דורשת לשחרר אותם ללא תנאי. היא הדגישה, כי בהחלטה האמריקנית-צרפתית הדבר הזה מצויין בבירור.
"אנחנו ביקשנו ממועצת הביטחון של האו"ם להוסיף מטרה נוספת עליונה – החזרת החטופים למדינת ישראל ללא תנאי, מתוך הבנה שהקהילה הבינ"ל לא יכולה לקבל מצב שבו פועלים בתוך שטחה של מדינה, חוטפים ממנה את אזרחיה, חייליה, וזה עובר בשתיקה".
החלטה מעשית יותר "חשבנו שלא מספיק להסתפק במילים וצריך ליזום החלטות שמתרגמות את זה למעשה, ובתהליך הזה עבדנו יחד עם שחקנים מרכזיים בקהילה הבינ"ל, בין היתר ארה"ב, וביקשנו לתרגם את זה למעשים, דהיינו – אם מדברים על ריבונות של ממשלת לבנון – דבר ראשון יש לפרוש את הצבא בדרום לבנון, שם שולט החיזבאללה... מאחר שנטען עד אתמול על-ידי ממשלת לבנון שאין לה כוח לבצע את המשימה הזו ולקבל החלטה שמנוגדת לאינטרס של חיזבאללה, ביקשנו לקדם יחד עם הקהילה הבינ"ל, לשלוח כוחות בינ"ל, תהליך שיחזק את צבא לבנון מבחוץ".
"במקביל, ביקשנו והצענו לייצר תהליך שימנע את חימושו מחדש של החיזבאללה. הרי אם בסופו של יום לאחר המבצע הצבאי יימצא החיזבאללה מתודלק מחדש על-ידי אירן, בכסף או בחומר, ביקשנו לייצר החלטה שקובעת שיוטל אמברגו של נשק על מדינות וארגונים שיעבירו נשק לחיזבאללה או כל מליציה שאינה צבא לבנון, וגם שיחוזק הכוח הלבנוני על גבול סוריה-לבנון, כדי לאפשר פיקוח אמיתי על מעבר כוחות או נשק בדרכים האלה".
"פריסת כוחות בינ"ל וחיזוק צבא לבנון דורש גם את הסכמת ממשלת לבנון. בתהליך שקידמנו, נראה היה לפני כ- 10 ימים שאפשר לקדם את התהליך בסוג של הסכמה כזו או אחרת של ממשלת לבנון והכוונה היתה להביא החלטה אחת למועה"ב שבעקבותיה יוקם אותו כוח בינ"ל. באותו יום היתה כאן גם מזכירת המדינה האמריקנית, רק שבדרכה לשדה התעופה וללבנון, נעשתה אותה פעולה בכפר כנא שגרמה לממשלת לבנון לחזור בה מהכוונה. כתוצאה מזה, ההצעה שהונחה על השולחן שהתחילה בהצעה צרפתית עצמאית, היתה לתרגם את הרעיון הזה לשני שלבים ולפיו, בשלב ראשון ייקבעו כללי התהליך ברמה יותר הצהרתית , יהיה דיאלוג שיקבע מהם תנאי הביצוע, ולאחר מכן החלטה נוספת – החלטת הביצוע של הכוחות".
"בשלב הזה התקיים דיון אמריקני-צרפתי, תוך כך שישראל מבקשת לעשות את התיקונים שחשובים לה על-מנת שהתוצר שהתחיל כצרפתי ודורש הפסקת אש מיידית, יתורגם להחלטה מעשית יותר ועל-מנת לצמצם את פרק הזמן בין שתי ההחלטות. בסופו של יום לאחר דיונים ארוכים מאוד, הוגש טקסט שהוא משותף, שביטא את אותן הסכמות והוגש למועה"ב. ההחלטה שהוגשה היא בשלב ראשון קובעת את התהליך, היא עדיין מבוססת על עיקרון של שתי החלטות ולא אוכל לומר את עמדתה של ישראל ביחס להחלטה, כי גם אנחנו עדיין מנהלים דיונים ומבקשים תיקונים כאלה או אחרים שחשובים לנו".
"אבל בעיקרון, החשיבות ברמת ההצהרה היא קודם כל קביעה שתחילתה של הסיטואציה הזו היא בהתקפה של החיזבאללה על ישראל, כך שהחיזבאללה יוזכר בשמו. דבר שני, עמדנו על כך שלא תהיה זהות בין חיילינו החטופים לבין אותם אסירים שיושבים בכלא הישראלי לאחר שנשפטו כדין על-ידי ישראל. לכן בהחלטה, ההתייחסות לחטופים היא במסגרת ההבנה שזה חלק מהסיבות לאירוע תוך כדי דרישה לשחרור ללא כל תנאי של החטופים. האסירים מוזכרים בהחלטה אך בנפרד. אזכור שאין מה להשוות אותו ביחס לדרישה החד-משמעית הקשורה לחטופים".
החיזבאללה יפסיק ההתקפות ולישראל תישמר זכות התגובה "במקביל", המשיכה ותיארה שרת החוץ את השתלשלות העניינים, "התקיים דיון מול הדרישה שביקשה לצאת להפסקת אש מיידית והסגת כוחות צה"ל ולאחר מכן לקיים את אותו דיון על מה יהיה הלאה בלבנון. עמדתנו היתה שהחלטה כזו תוביל למצב של ואקום בו למעשה לאחר הפסקת האש, לא תיושם החלטה 1559, ולא יירדו כוחות צבא לבנון לדרום לבנון, נשק יעבור לחיזבאללה ולכן גם על הסעיף הזה התנהלו ויכוחים קשים, עד להבנה שהושגה לפיה החיזבאללה צריך להפסיק את התקפותיו מכל סוג וכנגד כולם כולל החיילים שלנו, ובמקביל ישראל נדרשת במידה וזה קורה לא לייצר פעולה אקטיבית ישראלית, אך אין דרישה להשגת כוחותינו ונשמרת לנו זכות התגובה".
שסניורה ימחה את הדמעות ויתחיל לפעול בהתייחסה לנאום של סניורה אתמול בפני שרי החוץ הערביים, שם בכה על הרג אזרחים בלבנון, אמרה: "כולנו בוכים על מתים, אך זה המקום לומר לו למחות את דמעותיו ולהתחיל לעשות פעולה על-מנת לייצר עתיד טוב יותר ונורמלי יותר, קודם כל לאזרחים עליהם הוא בוכה כי יש בידיו להחליט על השאלה – איך ייראה העתיד של האזור כולו. השאלה השנייה שנשאלת היא - האם גם הקהילה הבינ"ל יהיה בה לא רק את הרצון אלא גם את הכוח, לא רק לקבל החלטה שתישאר על הנייר בשביל ספרי היסטוריה אלא גם כוח ליישם את ההחלטות הנדרשות בלבנון על-מנת שנוכל לחיות כאן בשלום".
"ישראל תנצח במאבק הזה, אבל השאלה היא גם מה יקרה בחודשים שאחרי ובשנים שאחרי וזה התפקיד גם שלנו וגם שלהם".