המחסור בתרופות וציוד רפואי בבתי החולים נמשך. מקורו של הגירעון הוא בחובות בתי החולים לספקי הציוד, הנאמדים בכ-300- 350 מיליון ש"ח.
חלק מהספקים הפסיקו העברה של תרופות וציוד לבתי החולים, וכך בבית חולים ההל יפה בחדרה למשל, נותר מלאי מצומצם של תרופה להחייאה, בבית החולים בני ציון בחיפה נותר מלאי מצומצם של תרופה לטיפול בפגים.
פרופ' משה רווח, מנהל בית חולים רמב"ם, בחיפה: "במצב זה, אם יהיה פיגוע המוני, צורת הטיפול בפצועים הדחופים תהיה פחות טובה מהטיפול האופטימלי. נאלץ להסתפק במיטב האמצעים שבידינו".
משרד האוצר טוען, כי כל התקציבים למערכת הבריאות הועברו כנדרש ועל-פי ההסכמים שנחתמו עם משרד הבריאות. באוצר אף נטען, כי תקציבי בתי החולים הממשלתיים גדלו בשנת 2002, על אף השנה הכלכלית הקשה בה נדרשה הממשלה לקצץ מיליארדים בתקציבי המדינה.
לאור חשיבותה של מערכת הבריאות, נמסר, משרד האוצר לא הפחית את תקציבי בתי החולים לשנים 2002 ו-2003 מעבר להפחתות הרוחביות.
ב- 25.9.01 נחתם הסכם בין שר האוצר לשר הבריאות, שהסדיר את פעולות בתי החולים הממשלתיים לשנים 2001 ו-2002, והמגדיל את מסגרת התקציב לבתי החולים בשנים אלה. לטענת משרד האוצר, למרות ההסכם, בתי החולים הממשלתיים סיימו את שנת 2001 בחריגה של כ-80 מיליון ש"ח בתקציב הקניות, ובמחצית שנת 2002 נמצאים בחריגה של כ-50 מיליון ש"ח נוספים בהוצאות.
אחד הגורמים המרכזיים לגירעון, לטענת האוצר, טמון במשבר הכלכלי של קופת חולים לאומית, אשר כתוצאה מהמשבר איננה מעבירה כספים לבתי החולים. בימים אלה נערכים דיונים של האוצר עם קופת חולים לאומית על-מנת לשפר את מצבה, ולפעול לכך שמצבה לא ישפיע על תפקודה של מערכת הבריאות.
ב- 15.8.02 קיבלו בתי החולים 50 מיליון ש"ח, להשלמת חלק מהציוד החסר. מנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר בעז לב, ומנהלי בתי החולים, מסרו כי סכום זה יספיק להשלמת מלאי לימים ספורים בלבד.
